גדעון רפאל בן מיכאל
יום ארץ ישראל
יום ארץ ישראל
פורסם בעיתון "מקור ראשון", כ"ה בטבת תש"ע, 11.1.2010
המציאות העכשווית, מחייבת אותנו להתמודד עם שאלת חינוכם של כלל בני הנוער – מהחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי בסוגית אהבת הארץ-אהבת המולדת כאשר מספר חבלי ארץ לא נמצאים תחת ריבונות העם היהודי.
האם פירוש הדבר, שהפסקנו בכיסופינו ובתפילותינו לבקש מהקדוש-ברוך- הוא את השבת חבלי הארץ הללו לחיק עם ישראל? - ברור שלא. אנו מחויבים לאותם חבלי ארץ. הם נמצאים בטבורה של הארץ. הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. קדושת הארץ חלה עליהם. ירקות ופירות, שגדלו וצמחו בחבלים אלה, תחול עליהם קדושת ארץ-ישראל ותחול עלינו החובה לקיים את המצוות התלויות בארץ.
נראה לי, שדווקא בימים אלה, יש צורך להכריז על יום ט"ו בשבט גם כיום ארץ ישראל. יהווה יום זה, יום שיא לתהליך חינוכי מתמשך. יום שבו כולנו עוסקים בנושאי ארץ ישראל, צעירים ומבוגרים, בבתי הספר ובקהילה. דתיים וחילוניים כאחד.
יהיה זה יום לימוד בסוגיות ארץ ישראל ממקורותינו: מארון הספרים היהודי ומספרי ההיסטוריה. כל ציבור יבחר לעצמו את התכנים שבהם ירצה לעסוק.
מערכת החינוך זקוקה לחידוש ורענון. שעור מולדת היה חלק בלתי נפרד מההוויה החינוכית של זרם העובדים והזרם הכללי בתקופת טרום המדינה.
הערגה לשיעורי מולדת באה לידי ביטוי בשיר "שיעור מולדת" שבוצע ע"י להקת כוורת המפורסמת ובספרו של יואב קוטנר "שיעור מולדת", המכיל בתוכו מאות שירי אהבה, כאב וכמיהה לארץ.
אפרים תלמי כתב בשירו "מה זאת מולדת": סבא! פנו אלי נכדיי, אמור לנו סבא, שמענו ב"קול ישראל" כי יצאנו להגן על המולדת, מה זאת מולדת? ותלו בי מבט שואל, עין בוחנת, מודדת. מולדת? – אמרתי בנפשי נרעדת, זה כל אדם וכל העם...".
אם אנו רוצים לחבר את ילדי ישראל לשורשיה של ארצנו-מולדתנו, עלינו לשוב לשיעור מולדת ולצקת בו תכנים שידברו אל לב הילדים והנוער.
יום השיא של שעור מולדת יתקיים בט"ו בשבט, יום ארץ ישראל.
נראה לי, שגופים רבים העוסקים בחינוך לאהבת הארץ ואינם משתייכים למסגרות דתיות יסכימו להצטרף למימוש הרעיון, בתנאי, שפעילות חינוכית זו תהייה אַל - פוליטית. חשוב שנקפיד שהמפלגות לא ינכסו לעצמם יום זה.
ליום ארץ ישראל, יש גם חשיבות בשיח היהודי-ערכי בין דתיים וחילוניים. אהבת ארץ ישראל אינה שייכת רק לדתיים. ארץ ישראל הינה ברית הגורל וברית הייעוד של כל העם היהודי. למרות חילוקי הדעות בקרב העם על גבולות הארץ היא יסוד מאחה ולא מפריד. אין לנו ארץ אחרת.
אני מציע לקיים ביום זה מפגשים בין חילוניים ודתיים בנושאי ארץ ישראל. אני סבור, שעיסוק בטכסטים יהודיים ודיון בשאלות רבות שצצות ועולות, יגבירו את ההבנה בין ציבורים שונים בחברה הישראלית. יתברר לנו שנמצא בפעילות זו הרבה מן המשותף יותר מהמפריד.
כפי שכתב הרב קוק זצ"ל: "הלב מתגעגע אחרי ההשגה של ארץ ישראל, אחרי האמונה של ארץ ישראל, אחרי הקדושה של ארץ ישראל. איה לוקחים את השמחה של ארץ ישראל, את השלווה הפנימית של ארץ ישראל, את הדבקות של ארץ ישראל, את האמת של ארץ ישראל, את העוז והאומץ של ארץ ישראל, את הביטחון של ארץ ישראל. חוסה ה', רחם נא א-ל רחום וחנון, חמול נא וזכני נא לשוב אליך בתשובה שלימה, והשיביני נא אל ארץ חמדתך, זכני נא לראות בשמחת גוייך, להתהלל עם נחלתך, רחם רחם, אב הרחמן, חוס נא הושיעה נא האל המושיע".
המציאות העכשווית, מחייבת אותנו להתמודד עם שאלת חינוכם של כלל בני הנוער – מהחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי בסוגית אהבת הארץ-אהבת המולדת כאשר מספר חבלי ארץ לא נמצאים תחת ריבונות העם היהודי.
האם פירוש הדבר, שהפסקנו בכיסופינו ובתפילותינו לבקש מהקדוש-ברוך- הוא את השבת חבלי הארץ הללו לחיק עם ישראל? - ברור שלא. אנו מחויבים לאותם חבלי ארץ. הם נמצאים בטבורה של הארץ. הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. קדושת הארץ חלה עליהם. ירקות ופירות, שגדלו וצמחו בחבלים אלה, תחול עליהם קדושת ארץ-ישראל ותחול עלינו החובה לקיים את המצוות התלויות בארץ.
נראה לי, שדווקא בימים אלה, יש צורך להכריז על יום ט"ו בשבט גם כיום ארץ ישראל. יהווה יום זה, יום שיא לתהליך חינוכי מתמשך. יום שבו כולנו עוסקים בנושאי ארץ ישראל, צעירים ומבוגרים, בבתי הספר ובקהילה. דתיים וחילוניים כאחד.
יהיה זה יום לימוד בסוגיות ארץ ישראל ממקורותינו: מארון הספרים היהודי ומספרי ההיסטוריה. כל ציבור יבחר לעצמו את התכנים שבהם ירצה לעסוק.
מערכת החינוך זקוקה לחידוש ורענון. שעור מולדת היה חלק בלתי נפרד מההוויה החינוכית של זרם העובדים והזרם הכללי בתקופת טרום המדינה.
הערגה לשיעורי מולדת באה לידי ביטוי בשיר "שיעור מולדת" שבוצע ע"י להקת כוורת המפורסמת ובספרו של יואב קוטנר "שיעור מולדת", המכיל בתוכו מאות שירי אהבה, כאב וכמיהה לארץ.
אפרים תלמי כתב בשירו "מה זאת מולדת": סבא! פנו אלי נכדיי, אמור לנו סבא, שמענו ב"קול ישראל" כי יצאנו להגן על המולדת, מה זאת מולדת? ותלו בי מבט שואל, עין בוחנת, מודדת. מולדת? – אמרתי בנפשי נרעדת, זה כל אדם וכל העם...".
אם אנו רוצים לחבר את ילדי ישראל לשורשיה של ארצנו-מולדתנו, עלינו לשוב לשיעור מולדת ולצקת בו תכנים שידברו אל לב הילדים והנוער.
יום השיא של שעור מולדת יתקיים בט"ו בשבט, יום ארץ ישראל.
נראה לי, שגופים רבים העוסקים בחינוך לאהבת הארץ ואינם משתייכים למסגרות דתיות יסכימו להצטרף למימוש הרעיון, בתנאי, שפעילות חינוכית זו תהייה אַל - פוליטית. חשוב שנקפיד שהמפלגות לא ינכסו לעצמם יום זה.
ליום ארץ ישראל, יש גם חשיבות בשיח היהודי-ערכי בין דתיים וחילוניים. אהבת ארץ ישראל אינה שייכת רק לדתיים. ארץ ישראל הינה ברית הגורל וברית הייעוד של כל העם היהודי. למרות חילוקי הדעות בקרב העם על גבולות הארץ היא יסוד מאחה ולא מפריד. אין לנו ארץ אחרת.
אני מציע לקיים ביום זה מפגשים בין חילוניים ודתיים בנושאי ארץ ישראל. אני סבור, שעיסוק בטכסטים יהודיים ודיון בשאלות רבות שצצות ועולות, יגבירו את ההבנה בין ציבורים שונים בחברה הישראלית. יתברר לנו שנמצא בפעילות זו הרבה מן המשותף יותר מהמפריד.
כפי שכתב הרב קוק זצ"ל: "הלב מתגעגע אחרי ההשגה של ארץ ישראל, אחרי האמונה של ארץ ישראל, אחרי הקדושה של ארץ ישראל. איה לוקחים את השמחה של ארץ ישראל, את השלווה הפנימית של ארץ ישראל, את הדבקות של ארץ ישראל, את האמת של ארץ ישראל, את העוז והאומץ של ארץ ישראל, את הביטחון של ארץ ישראל. חוסה ה', רחם נא א-ל רחום וחנון, חמול נא וזכני נא לשוב אליך בתשובה שלימה, והשיביני נא אל ארץ חמדתך, זכני נא לראות בשמחת גוייך, להתהלל עם נחלתך, רחם רחם, אב הרחמן, חוס נא הושיעה נא האל המושיע".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה