גדעון רפאל בן-מיכאל
הנוער יאבק באנטישמיות החדשה
פורסם בעיתון "הצופה", כ בתשרי תשס"ה, 5.10.2004
בחודש אלול, הגיע אלי באקראי עיתון "הארץ" (27.8.04) ובו התוודעתי לראיון העיתונאי שנערך עם מיקיס תיאודורקיס, מלחין יווני ידוע, שהינו בעל מעמד מוסרי גבוה, שנלחם בשלטון הרודני של הקולונלים ביוון. המאמר נקרא: "הקונספירציה היהודית על פי תיאודורקיס" – מאת העיתונאי ארי שביט. בראיון העיתונאי, נחשפו עמדותיו האנטישמיות הידועות לשמצה.
לשאלתו של ארי שביט: "כשהיית ילד, לפני השואה, איזה רושם השאירו עליך היהודים?". בתחילה השיב, כי יחסי השכנות עם היהודים היו טובים ולפתע אמר: "בוודאי היה גם צד אחר, בעייתי. היהודים היו האחר. הם היו שונים. היהודים היו ציוריים. אני זוכר שבעיני הנשים הזקנות, הדתיות, היהודים היו אלה שצלבו את ישו. ב-1932 חייתי בעיירה יאנינה שבה הייתה קהילה יהודית גדולה. שיחקתי עם ילדים יהודים כל הזמן. סבתי הייתה דתית מאוד. היה לה חדר מלא איקונות. היא שרה מזמורים (המוסיקה שלי הושפעה מאוד מהשירה הדתית שלה). ובאביב סבתא שלי אמרה לי: עכשיו, בתקופת הפסחא, אל תלך לשכונה היהודית. כי בזמן הפסחא היהודים שמים ילדים נוצרים בחבית שבתוכה יש סכינים. אחר כך הם שותים את דמם".
בהמשך הראיון הוא אומר: ""יום אחד הטילו עלי משימה: תיאודורקיס, מחר אתה צריך להרצות לחברים שלך על הקומוניזם. אז הלכתי הביתה ושאלתי את אימא שלי מה זה קומוניזם. היא אמרה שהיא לא יודעת אבל היא חושבת שזה משהו רע. איזה רוע, שאלתי. רוע כמו של היהודים. אז שאלתי אותה אם גם הקומוניסטים שמים ילדים קטנים בחביות עם סכינים ושותים את דמם.מה אני מנסה לומר בכך שאני מספר לך את הסיפורים הללו? הדברים הללו קיימים. לא חשבתי על כך קודם, אבל כעת, כשאתה שואל אותי את השאלות הללו, אני מבין שזה קיים".
בין השאר הוא טוען, שהיהודים שולטים בעולם המוסיקה, בכלכלה העולמית ועל מדיניותה של ארה"ב. הוא השווה את מדינת ישראל לגרמניה הנאצית ועוד... ועוד... היריעה קצרה מלספר את כל תוכנו של הראיון. לשאלתו של ארי שביט: ליהודים יש יותר מדי כוח? תשובתו: "בתחומים מסוימים. אני לא אוהב את ההתאגדויות הסגורות האלה שתומכות אחת בשנייה. אני רואה בהן ביטוי של גישה גזענית. שבטים דתיים או לאומיים או מאפיונריים הם גידולים סרטניים".
הדברים הללו, הזכירו לי היטב את דבריו של יוחנן כריזוסטומוס (מנהיג נוצריי אנטיוכיה מהמאה ה-4 למניינם) שאמר: "היהודים מלאי תאווה, חמדנים, אוהבי בצע, בוגדנים, פושעים, רוצחים, עקשנים, הרסנים, אחוזי שדים... הם הפרו את חוק הטבע... אין כפרה, מחילה וסליחה [לרצח האל]".
לדעות האנטישמיות היה תרגום מעשי. הנה דוגמא מתקופת מסעי הצלב. אנו קוראים את דבריו של אחינו היהודי, ר' אפרים ב"ר יעקב מבונא שחי בתקופה זו וכתב: "וילך הלוך ונובח [=המטיף]... ללכת ירושלים להילחם עם ישמעאל, ואל כל המקום אשר בא שמה, דיבר רע על כל היהודים אשר בארץ, ושיסה בנו את הנחש ואת הכלבים, לאמור: נקמו נא את נקמת הצלוב משונאיו העומדים לפניכם ואחר כך תלכו להילחם על הישמעאלים...".
אני מודע היטב לאנטישמיות המתחוללת בעולם. אין הדבר חדש עבורי. אומרים לנו, אַל תדאגו, האנטישמיים הם "עשבים שוטים". לפתע, כברק ביום בהיר, אתה קורא על דעות אנטישמיות ארסיות, הנאמרות על ידי אדם, שנחשב כאיש רוח ולוחם חופש. הדברים חלחלו בי היטב ולא נתנו לי מנוח. זו הוכחה - כנגד הסוברים שהאנטישמיות העכשווית היא רק פועל יוצא לעימות בינינו ובין הערבים.
נראה לי, שדבריו של ארווין קוטלר, יהודי-קנדי שנודע כאחד המשפטנים הבולטים בעולם בתחום זכויות האדם, מכהן כיו"ר השני של "הנציבות הבינלאומית למאבק באנטישמיות", מבטאים היטב את האנטישמיות העכשווית, שיש בה את היסודות של העבר – מימים ימימה יחד עם אי ההשלמה שעם ישראל יושב במולדתו הנצחית. כך הוא אומר: "האנטישמיות הישנה ביקשה למנוע מהיהודים לחיות כחברים שווי זכויות בעולם, ואילו האנטישמיות החדשה מבקשת למנוע מהמדינה היהודית את הזכות להיות חברה שוות זכויות בקהילת העמים. זו כבר אינה שנאת היהודי כמיעוט זר, שהרי הפגיעות מבוצעות בידי מוסלמים שהם עצמם מיעוט על אדמת אירופה, מיעוט הסובל בעצמו מעוינות מצד אוכלוסיית הרוב. והאלימות הזאת פרצה עם פרוץ העימות במזרח התיכון – כלומר, יש לה הקשר פוליטי מובהק. האנטישמיות החדשה כוללת שני מרכיבים שונים: המרכיב האנטי-יהודי, המתבטא במעשים ומופעל כמעט בלעדית על ידי המוסלמים, והמרכיב האנטי-ישראלי המדיני, שלו שותפים מוסלמים ואנשי המערב גם יחד".
לאחר שחלף חודש מקריאת המאמר, הגעתי למסקנה, שיש להפיץ תוכנו של הראיון, וזאת כדי למנוע שאננות במאבקנו נגד האנטישמיות הגוברת בעולם. אין זה פלא, שאנו עדים בתקופתנו – לכתובות וסמלי נאצה גם בבתי כנסת ובמוסדות יהודיים.
קיימים מוסדות שעוסקים במאבק נגד האנטישמיות והכחשת השואה כגון, משרד החוץ, השר לענייני תפוצות,הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי. לא די בהם. הציבור צריך להיות מעורב ואכפתי ולהשתתף במאבק. יש לנו מדינה יהודית ריבונית משלנו. עלינו להיות אקטיביים בתגובותינו ולהשיב מלחמה שערה בתחום ההסברתי. יש חשיבות מרובה למעורבות בני הנוער במאבק ולרתום אותם למשימה חשובה זו. ראשית, על בני הנוער להגיב בכתב לאותם אתרי האינטרנט המביאים דברי נאצה, דעות והלכי רוח אנטישמיים ועוסקים בהכחשת שואה. יהיה זה מאבק בלתי פוסק של בני הנוער באתרים הללו. בני הנוער יצירתיים ובהדרכה נאותה, יהיו מסבירים מעולים של העם היהודי. אני ממליץ להקים גם אתר ייחודי של הנוער במדינת ישראל. האתר יבטא את מאבק הנוער באנטישמיות והכחשת שואה.
לאורך ההיסטוריה היהודית, ליווה את עמנו, הערך החשוב של הערבות ההדדית - "ישראל ערבים זה לזה". מאז קום המדינה, עומדים יהודים ברחבי העולם בשעת צרה ומצוקה לצד מדינת ישראל. עתה, לנוכח ממדיה של תופעת האנטישמיות העכשווית בקהילות היהודיות ברחבי העולם. חשוב, שאנו נזדהה, נתמוך, ונקיים דיאלוג מתמיד עם הקהילות, בעיקר עם בני הנוער.
ממדינת ישראל יוצאות קבוצות רבות של בני נוער לחו"ל. יש לשלבם בתוכניות הסברה לבני נוער לא-יהודי ובראיונות ברשתות שידור. גם לקראת משימה זו, יש להכין היטב את בני הנוער.
לשאלתו של ארי שביט: "כשהיית ילד, לפני השואה, איזה רושם השאירו עליך היהודים?". בתחילה השיב, כי יחסי השכנות עם היהודים היו טובים ולפתע אמר: "בוודאי היה גם צד אחר, בעייתי. היהודים היו האחר. הם היו שונים. היהודים היו ציוריים. אני זוכר שבעיני הנשים הזקנות, הדתיות, היהודים היו אלה שצלבו את ישו. ב-1932 חייתי בעיירה יאנינה שבה הייתה קהילה יהודית גדולה. שיחקתי עם ילדים יהודים כל הזמן. סבתי הייתה דתית מאוד. היה לה חדר מלא איקונות. היא שרה מזמורים (המוסיקה שלי הושפעה מאוד מהשירה הדתית שלה). ובאביב סבתא שלי אמרה לי: עכשיו, בתקופת הפסחא, אל תלך לשכונה היהודית. כי בזמן הפסחא היהודים שמים ילדים נוצרים בחבית שבתוכה יש סכינים. אחר כך הם שותים את דמם".
בהמשך הראיון הוא אומר: ""יום אחד הטילו עלי משימה: תיאודורקיס, מחר אתה צריך להרצות לחברים שלך על הקומוניזם. אז הלכתי הביתה ושאלתי את אימא שלי מה זה קומוניזם. היא אמרה שהיא לא יודעת אבל היא חושבת שזה משהו רע. איזה רוע, שאלתי. רוע כמו של היהודים. אז שאלתי אותה אם גם הקומוניסטים שמים ילדים קטנים בחביות עם סכינים ושותים את דמם.מה אני מנסה לומר בכך שאני מספר לך את הסיפורים הללו? הדברים הללו קיימים. לא חשבתי על כך קודם, אבל כעת, כשאתה שואל אותי את השאלות הללו, אני מבין שזה קיים".
בין השאר הוא טוען, שהיהודים שולטים בעולם המוסיקה, בכלכלה העולמית ועל מדיניותה של ארה"ב. הוא השווה את מדינת ישראל לגרמניה הנאצית ועוד... ועוד... היריעה קצרה מלספר את כל תוכנו של הראיון. לשאלתו של ארי שביט: ליהודים יש יותר מדי כוח? תשובתו: "בתחומים מסוימים. אני לא אוהב את ההתאגדויות הסגורות האלה שתומכות אחת בשנייה. אני רואה בהן ביטוי של גישה גזענית. שבטים דתיים או לאומיים או מאפיונריים הם גידולים סרטניים".
הדברים הללו, הזכירו לי היטב את דבריו של יוחנן כריזוסטומוס (מנהיג נוצריי אנטיוכיה מהמאה ה-4 למניינם) שאמר: "היהודים מלאי תאווה, חמדנים, אוהבי בצע, בוגדנים, פושעים, רוצחים, עקשנים, הרסנים, אחוזי שדים... הם הפרו את חוק הטבע... אין כפרה, מחילה וסליחה [לרצח האל]".
לדעות האנטישמיות היה תרגום מעשי. הנה דוגמא מתקופת מסעי הצלב. אנו קוראים את דבריו של אחינו היהודי, ר' אפרים ב"ר יעקב מבונא שחי בתקופה זו וכתב: "וילך הלוך ונובח [=המטיף]... ללכת ירושלים להילחם עם ישמעאל, ואל כל המקום אשר בא שמה, דיבר רע על כל היהודים אשר בארץ, ושיסה בנו את הנחש ואת הכלבים, לאמור: נקמו נא את נקמת הצלוב משונאיו העומדים לפניכם ואחר כך תלכו להילחם על הישמעאלים...".
אני מודע היטב לאנטישמיות המתחוללת בעולם. אין הדבר חדש עבורי. אומרים לנו, אַל תדאגו, האנטישמיים הם "עשבים שוטים". לפתע, כברק ביום בהיר, אתה קורא על דעות אנטישמיות ארסיות, הנאמרות על ידי אדם, שנחשב כאיש רוח ולוחם חופש. הדברים חלחלו בי היטב ולא נתנו לי מנוח. זו הוכחה - כנגד הסוברים שהאנטישמיות העכשווית היא רק פועל יוצא לעימות בינינו ובין הערבים.
נראה לי, שדבריו של ארווין קוטלר, יהודי-קנדי שנודע כאחד המשפטנים הבולטים בעולם בתחום זכויות האדם, מכהן כיו"ר השני של "הנציבות הבינלאומית למאבק באנטישמיות", מבטאים היטב את האנטישמיות העכשווית, שיש בה את היסודות של העבר – מימים ימימה יחד עם אי ההשלמה שעם ישראל יושב במולדתו הנצחית. כך הוא אומר: "האנטישמיות הישנה ביקשה למנוע מהיהודים לחיות כחברים שווי זכויות בעולם, ואילו האנטישמיות החדשה מבקשת למנוע מהמדינה היהודית את הזכות להיות חברה שוות זכויות בקהילת העמים. זו כבר אינה שנאת היהודי כמיעוט זר, שהרי הפגיעות מבוצעות בידי מוסלמים שהם עצמם מיעוט על אדמת אירופה, מיעוט הסובל בעצמו מעוינות מצד אוכלוסיית הרוב. והאלימות הזאת פרצה עם פרוץ העימות במזרח התיכון – כלומר, יש לה הקשר פוליטי מובהק. האנטישמיות החדשה כוללת שני מרכיבים שונים: המרכיב האנטי-יהודי, המתבטא במעשים ומופעל כמעט בלעדית על ידי המוסלמים, והמרכיב האנטי-ישראלי המדיני, שלו שותפים מוסלמים ואנשי המערב גם יחד".
לאחר שחלף חודש מקריאת המאמר, הגעתי למסקנה, שיש להפיץ תוכנו של הראיון, וזאת כדי למנוע שאננות במאבקנו נגד האנטישמיות הגוברת בעולם. אין זה פלא, שאנו עדים בתקופתנו – לכתובות וסמלי נאצה גם בבתי כנסת ובמוסדות יהודיים.
קיימים מוסדות שעוסקים במאבק נגד האנטישמיות והכחשת השואה כגון, משרד החוץ, השר לענייני תפוצות,הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי. לא די בהם. הציבור צריך להיות מעורב ואכפתי ולהשתתף במאבק. יש לנו מדינה יהודית ריבונית משלנו. עלינו להיות אקטיביים בתגובותינו ולהשיב מלחמה שערה בתחום ההסברתי. יש חשיבות מרובה למעורבות בני הנוער במאבק ולרתום אותם למשימה חשובה זו. ראשית, על בני הנוער להגיב בכתב לאותם אתרי האינטרנט המביאים דברי נאצה, דעות והלכי רוח אנטישמיים ועוסקים בהכחשת שואה. יהיה זה מאבק בלתי פוסק של בני הנוער באתרים הללו. בני הנוער יצירתיים ובהדרכה נאותה, יהיו מסבירים מעולים של העם היהודי. אני ממליץ להקים גם אתר ייחודי של הנוער במדינת ישראל. האתר יבטא את מאבק הנוער באנטישמיות והכחשת שואה.
לאורך ההיסטוריה היהודית, ליווה את עמנו, הערך החשוב של הערבות ההדדית - "ישראל ערבים זה לזה". מאז קום המדינה, עומדים יהודים ברחבי העולם בשעת צרה ומצוקה לצד מדינת ישראל. עתה, לנוכח ממדיה של תופעת האנטישמיות העכשווית בקהילות היהודיות ברחבי העולם. חשוב, שאנו נזדהה, נתמוך, ונקיים דיאלוג מתמיד עם הקהילות, בעיקר עם בני הנוער.
ממדינת ישראל יוצאות קבוצות רבות של בני נוער לחו"ל. יש לשלבם בתוכניות הסברה לבני נוער לא-יהודי ובראיונות ברשתות שידור. גם לקראת משימה זו, יש להכין היטב את בני הנוער.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה