גדעון רפאל בן-מיכאל
תורה עם דרך ארץ
תורה עם דרך ארץ
פורסם בעיתון "מקור ראשון", יב טבת תש"ע, 29.12.2009
החודש, בכ"ט בטבת, חל יום הזיכרון לרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר), מנהיגה הדומיננטי של היהדות האורתודוקסית בגרמניה במאה ה-19 ואבי הגות השיטה "תורה עם דרך ארץ". הגות זו, משמשת עוגן חשוב לביסוס דרכה המחשבתית והחינוכית של הציונות הדתית. בימים אלה, חשוב שנעיין בספריו ונאמץ אל חיק ליבנו דברים רבים שכתב.
כאשר אני נדרש לתת שיעור בפרשת השבוע, אני מעיין תמיד בפירושו הנפלא והמעמיק לתורה. הרב מרדכי ברויאר, ממשיכי דרכו של רש"ר הירש כתב: "בפירושו ביקש להבין את פשוטו של המקרא רק כדי לעמוד מתוך כך על משמעותו של המקרא. הפשט היה בעיניו טפל, ואילו המשמעות הייתה עיקר. הוא לא ביקש לדעת רק מה כתוב כאן, אלא הוא שאל גם למה הוא כתוב, מה הוא מוסיף לנשמה, כיצד הוא מחנך את האישיות, במה הוא מחשל את האופי ומקרב את האדם אל בוראו. ואלו הם דברים שכל אדם הלומד תורה ומקיים מצוות זקוק להם ומרגיש בחסרונם. וזו היא אפוא הסיבה לכך, שפירוש רש"ר הירש היה פירוש עממי, שנתקבל בהערצה על ידי כל שכבות הציבור - גדולים וקטנים כאחד".
רש"ר הירש כתב גם את "אגרות הצפון", ספר שזכה לתפוצה רבה. ספר המכיל 19 איגרות המיועדים לצעירים ובהן הוא מביא דברי הגות והשקפה דתית לחיזוקם הרוחני של הצעירים.
הספר מכיל מכתבים של שני צעירים: מכתב אחד הוא של בנימין, שהוא כנראה שופרם של הספקנים, ושמונה עשר המכתבים האחרים הם של נפתלי, המייצג את היהדות המסורתית.
בשנת 1838 הוציא לאור את ספרו "חורב" על דבר חובות ישראל בגלות. ספר זה הוא כעין תוספת ל"איגרות הצפון". ב"חורב", רש"ר הירש מסביר בכלים מדעיים שעבודת ה' לפי התורה אינה "מיושנת". בתשובותיו לבנימין ב"איגרות הצפון" הוא משיב לא לחברו בלבד, אלא גם לאלה שעזבו את דרכי ה' וגם לשלומי אמוני ישראל. הוא דן בשאלת היחס בין תורת ישראל לבין מיטב התרבות העולמית. הוא אומר שאין למדוד את היהדות בקנה מידה יווניים אלא להפך, למדוד את תרבות העולם בקנה מידה של תורת ישראל. לא לנטוש את התורה לפי רוח הזמן, אלא להרים את הזמן לתורה.
את משנתו "תורה עם דרך ארץ" יישם עם הקמת בית ספר יהודי שהקים בפרנקפורט בשנת 1852. בבית ספר זה למדו לימודי יהדות ולימודים כלליים ובסיומו קיבלו התלמידים תעודת בגרות.
חזון ביה"ס היה לימוד תורת ישראל ושילוב לימוד התרבות הכללית מתוך אספקלריה יהודית. ניתן לומר, שהייתה זו הישיבה התיכונית הראשונה. רש"ר הירש שלל את ההליכה לבית ספר גרמני כללי ומתן "שיעורי דת" על ידי מורים פרטיים. בתקופת השיא היו בבית ספרו כ-600 תלמידים.
על פי השקפתו עלינו לבדוק את המדע, האמנות וההשכלה לאור תורת ה'. התרבות הכללית אינה משלימה את התורה אלא יש להפעיל את רוח התורה בכל גילויי החיים ולשלב את תוכני התרבות הכללית בעזרת הכוח המעצב של התורה.
רש"ר הירש היה מחנך דגול, שהבין היטב את הבעיות שבפניהם ניצבים בני הדור הצעיר מול דעותיהם של הרפורמים והשפעות חיצוניות. בהגותו הוא הציע פתרונות לדילמות והפיתויים החיצוניים של העולם הגדול. רבים חשבו, שיש סתירה בין היהדות וההשכלה החילונית, הוא הוכיח כיצד ניתן להשתית את רוח היהדות על חיי המעשה והיצירה מתוך תודעה עמוקה השאובה ממעיינות התורה והמסורה.
החודש, בכ"ט בטבת, חל יום הזיכרון לרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר), מנהיגה הדומיננטי של היהדות האורתודוקסית בגרמניה במאה ה-19 ואבי הגות השיטה "תורה עם דרך ארץ". הגות זו, משמשת עוגן חשוב לביסוס דרכה המחשבתית והחינוכית של הציונות הדתית. בימים אלה, חשוב שנעיין בספריו ונאמץ אל חיק ליבנו דברים רבים שכתב.
כאשר אני נדרש לתת שיעור בפרשת השבוע, אני מעיין תמיד בפירושו הנפלא והמעמיק לתורה. הרב מרדכי ברויאר, ממשיכי דרכו של רש"ר הירש כתב: "בפירושו ביקש להבין את פשוטו של המקרא רק כדי לעמוד מתוך כך על משמעותו של המקרא. הפשט היה בעיניו טפל, ואילו המשמעות הייתה עיקר. הוא לא ביקש לדעת רק מה כתוב כאן, אלא הוא שאל גם למה הוא כתוב, מה הוא מוסיף לנשמה, כיצד הוא מחנך את האישיות, במה הוא מחשל את האופי ומקרב את האדם אל בוראו. ואלו הם דברים שכל אדם הלומד תורה ומקיים מצוות זקוק להם ומרגיש בחסרונם. וזו היא אפוא הסיבה לכך, שפירוש רש"ר הירש היה פירוש עממי, שנתקבל בהערצה על ידי כל שכבות הציבור - גדולים וקטנים כאחד".
רש"ר הירש כתב גם את "אגרות הצפון", ספר שזכה לתפוצה רבה. ספר המכיל 19 איגרות המיועדים לצעירים ובהן הוא מביא דברי הגות והשקפה דתית לחיזוקם הרוחני של הצעירים.
הספר מכיל מכתבים של שני צעירים: מכתב אחד הוא של בנימין, שהוא כנראה שופרם של הספקנים, ושמונה עשר המכתבים האחרים הם של נפתלי, המייצג את היהדות המסורתית.
בשנת 1838 הוציא לאור את ספרו "חורב" על דבר חובות ישראל בגלות. ספר זה הוא כעין תוספת ל"איגרות הצפון". ב"חורב", רש"ר הירש מסביר בכלים מדעיים שעבודת ה' לפי התורה אינה "מיושנת". בתשובותיו לבנימין ב"איגרות הצפון" הוא משיב לא לחברו בלבד, אלא גם לאלה שעזבו את דרכי ה' וגם לשלומי אמוני ישראל. הוא דן בשאלת היחס בין תורת ישראל לבין מיטב התרבות העולמית. הוא אומר שאין למדוד את היהדות בקנה מידה יווניים אלא להפך, למדוד את תרבות העולם בקנה מידה של תורת ישראל. לא לנטוש את התורה לפי רוח הזמן, אלא להרים את הזמן לתורה.
את משנתו "תורה עם דרך ארץ" יישם עם הקמת בית ספר יהודי שהקים בפרנקפורט בשנת 1852. בבית ספר זה למדו לימודי יהדות ולימודים כלליים ובסיומו קיבלו התלמידים תעודת בגרות.
חזון ביה"ס היה לימוד תורת ישראל ושילוב לימוד התרבות הכללית מתוך אספקלריה יהודית. ניתן לומר, שהייתה זו הישיבה התיכונית הראשונה. רש"ר הירש שלל את ההליכה לבית ספר גרמני כללי ומתן "שיעורי דת" על ידי מורים פרטיים. בתקופת השיא היו בבית ספרו כ-600 תלמידים.
על פי השקפתו עלינו לבדוק את המדע, האמנות וההשכלה לאור תורת ה'. התרבות הכללית אינה משלימה את התורה אלא יש להפעיל את רוח התורה בכל גילויי החיים ולשלב את תוכני התרבות הכללית בעזרת הכוח המעצב של התורה.
רש"ר הירש היה מחנך דגול, שהבין היטב את הבעיות שבפניהם ניצבים בני הדור הצעיר מול דעותיהם של הרפורמים והשפעות חיצוניות. בהגותו הוא הציע פתרונות לדילמות והפיתויים החיצוניים של העולם הגדול. רבים חשבו, שיש סתירה בין היהדות וההשכלה החילונית, הוא הוכיח כיצד ניתן להשתית את רוח היהדות על חיי המעשה והיצירה מתוך תודעה עמוקה השאובה ממעיינות התורה והמסורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה