גדעון רפאל בן מיכאל

אין לנו ארץ אחרת

פורסם בעיתון "הצופה, כד באייר תשס"ו, 21.5.2006

בסוף 1939, בעקבות "ליל הבדולח", הפליגו 900 יהודים באונייה "סנט לואיס" מנמל המבורג בגרמניה אל קובה. שלטונות קובה הודיעו על ביטול אשרות הכניסה שניתנו ליהודים. האונייה המשיכה לכיוון ארצות הברית, אך גם זו סירבה לקלוט את היהודים, למרות אישורי הכניסה שקיבלו 734 מנוסעיה. אחרי מסע של כחודש בים הודיעו הולנד, בלגיה, צרפת ובריטניה על נכונותן לקלוט את היהודים, והאונייה הוחזרה לאירופה לפיזור היהודים במדינות אלה.
רוב פליטי "סנט לואיס" נספו מאוחר יותר בשואה, עם כיבושן של המדינות בידי הגרמנים. פרשת האונייה "סנט לואיס" הוכיחה כי ליהודים המהגרים מגרמניה אין למעשה, ארץ מקלט.
סיפורה של האונייה "סנט לואיס" מלמד יותר מכול על התייחסותו השלילית והאטומה של העולם החופשי כלפי בעיית היהודים הנמלטים מציפורני הגרמנים.
אילו היתה לנו מדינה בתקופת טרום השואה, היינו יכולים לקלוט את כל פליטי ארצות אירופה.

הגרמנים ביקשו להשמיד להרוג ולחסל את העם היהודי. אילו הייתה לנו מדינה, ייתכן מאד והיינו יכולים למנוע השמדת 6 מיליון יהודים בשואה.

בשואה ביקשו רבים...רבים... נקמה על הרציחות של הגרמנים.
בכתובת שנחקקה על קיר בית הכנסת הישן בקובל. נמצא על אחד הקירות שלא ניזוקו בדליקה הדברים הבאים: "ראובן אטלס, דע כי כאן ניספו אשתך גינה ובנך אימוש. ילדנו מירר בבכי. הוא לא רצה למות. צא למלחמה ונקום נקמת דם אשתך וילדך יחידך. אנו מתים על לא עוול בכפנו. גינה אטלס".
נקמת העם היהודי כנגד הרוצחים הגרמנים, הייתה הקמת מדינת ישראל.

עתה, לאחר ההתנקות מגוש קטיף, אנו שומעים רחשים וגם קולות של ייאוש מהמדינה שלנו. שמעתי מפי רבים מדי שלא הניפו את דגל המדינה ביום העצמאות. קראתי מעל דפי "הצופה" כי רבים התכנסו פנימה לתוך קונכייתם ולא חגגו את יום העצמאות.

יש לרבים מאתנו ביקורת על התנהלותה של המדינה. חשוב להשמיע את הביקורת ויותר ראוי להיאבק על עמדות ודעות באמצעים שמדינה דמוקרטית מעמידה לרשותנו, אך במקביל זכרו: אין לנו מדינה אחרת! עלינו לשמור על קיומה מכל משמר. אמרותיו האנטישמיות של נשיא אירן והצהרותיו לחיסול מדינת ישראל, אינם דברים בעלמא. עלינו להתייחס במלוא הרצינות להכרזותיו. בארצות אירופה ובעיקר בצרפת, גואה עתה גל אנטישמי. יודעים היהודים בארצות הללו כי מדינת ישראל תשמש עבורם מקום מקלט בטוח. לכן זכרו: אין לנו מדינה אחרת!

בתקופה האחרונה, אנו עדים לזילות של צעירים מקרבנו כלפי צה"ל. אני שומע בסביבתי, צעירים המסיקים מאירועי ההתנקות ומאירועי עמונה, שצה"ל הוא לא בדיוק הצבא שלהם. אני מודע לכך שרק מעטים חושבים כך, אך אני מוטרד מהסחף. אין לנו צה"ל אחר!

היה וויכוח בינינו, האם מותר להשתמש בסמלי שואה במאבק על פינוי ישובים? אני תמיד גרסתי, שאַל לנו להשתמש בסמלי השואה במאבק הלגיטימי כנגד ההתנתקות.
חשוב שייאמר, הלקח העיקרי והחשוב מהשואה, שעם ישראל זקוק למדינה עצמאית ריבונית וחזקה לא רק מההיבט הביטחוני אלא גם שהחישוקים החברתיים של המדינה יהיו חזקים כעבותות ברזל.

אני סבור, שהבחירות האחרונות היו גם כעין משאל עם. העם לא נתן תמיכה מאסיבית
כנגד פינוי ישובים מעבר ל"קו הירוק".
אין להתייאש. יש לאזור כוח ותעצומות נפש כדי להשפיע על העם בתבונה, בשכל תוך כדי אהבת העם והמדינה. אַל ניתן לעצמנו להיסחף למחוזות לא רצויים. לא נרוויח מכך מאומה. רק נפסיד.

במקביל, עלינו להשפיע על אופייה ודמותה היהודית של מדינת ישראל. אני מוטרד גם מהאפוטרופסות של מפלגות השמאל על הצדק החברתי. אין אנו שומעים במידה מספקת התבטאויות המבטאות את ההלכה יהודית וחזונם של נביאי ישראל ביחס לצדק חברתי.
קיומה של מדינת ישראל תלוי רבות גם באופייה היהודי. זכרו: אין לנו ארץ אחרת!