גדעון רפאל בן-מיכאל

התנ"ך ונאמנותנו לארץ ישראל
פורסם בעיתון "מקור ראשון", כח כסלו תש"ע, 15.12.2009

רחל אלבוים-דרור, פרופסור לחינוך באוניברסיטה העברית, פרסמה בעיתון "הארץ" (27.11.09) מאמר הנקרא: "זהירות, תיאולוגיה חילונית" ובו היא יוצאת בהתרסה כנגד הציבור החילוני המאמץ בלבו את ההבטחה האלוקית על ארץ-ישראל. כך היא כותבת: "אף על פי שרוב האוכלוסייה היהודית בישראל היא חילונית, ולכאורה אין להבטחת האל לאברהם בברית בין הבתרים משמעות פוליטית בעבורה, דומה כי להבטחה האלוהית "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" עוצמה קדמונית, לרוב בלתי מודעת אולם עמוקה מאוד, הפועלת את פעולתה על רוב הישראלים. השפעת ההצדקה הזאת על האוכלוסייה החילונית עולה בעוצמתה הרגשית עשרת מונים על כל ההצדקות האחרות לבעלות על ארץ ישראל. תופעה זו מגלה את אחת מסתירות היסוד של החברה הישראלית, המלווה את התנועה הציונית מאז ראשיתה".
הופתעתי מאד, מדבריה של פרופ' לחינוך. לא ציפיתי מאשת חינוך שתביע דברי סרק כפי שכתבה במאמרה. האם רחל אלבויום דרור אינה יודעת, שמהות החינוך היא בהעברת המורשת התרבותית מדור לדור? האם מישהו מפקפק שהתנ"ך הוא הנכס התרבותי החשוב ביותר של העם היהודי על גווניו השונים – דתיים וחילוניים כאחד? כל בר בי רב יודע היטב שהתנ"ך הוא הקושאן שלנו על ארץ-ישראל.
כאשר דוד בן-גוריון הופיע בפני "ועדת פיל", הוועדה הממלכתית הבריטית שהתכנסה בשנת 1937 והמליצה על חלוקת ארץ-ישראל, הוא הניף בידיו את ספר התנ"ך ואמר בפני הוועדה את הדברים הבאים: "העם היהודי זכאי להיות ולחיות חפשי למענו ובזכותו הוא. זכותנו לארץ-ישראל נובעת לא מהמנדאט הבריטי ולא מהצהרת בלפור, היא קודמת להם. היושב ראש של הוועדה המלכותית או אחד מחבריו אמר באחת הישיבות שהמנדאט על ארץ ישראל הוא ה"בייבל" של הציונות. אני יכול לומר בשם העם היהודי את ההיפך. התנ"ך הוא המנדאט שלנו".
המושג "מולדת" יסודו בתנ"ך. שם הוא צמח, קרם אור וגידים. לא בכדי, במגילת העצמאות, שהינו מסמך מכונן של המדינה נכתב: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית".

בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת הייתה העיר חיפה ידועה כעיר חילונית מובהקת. מצאתי צילום מאותם ימים כאשר המאבק כנגד גזרות "הספר הלבן" היה בשיאו, כתבו תושבים כתובת גדולה בצבע לבן ע"ג האספלט ברחוב הרצל, שהיה הרחוב המרכזי בחיפה את הכתובת הבאה: know only one book - the HOLLY BIBLE!, שפירושו, עכשיו יש לנו ספר אחד והוא התנ"ך.

עלינו לראות בדאגה את הפיחות ההולך וגובר בקרב אנשי אקדמיה, צעירים ומבוגרים, שאינם סבורים כי התנ"ך הוא הנכס התרבותי המכונן של העם היהודי. בישראל של היום, לימודי התנ"ך סובלים מהזנחה. אני פונה לשר החינוך גדעון סער ושואל אותו: כיצד נחנך לאהבת מולדת ללא עיון בספר התנ"ך?
אם ברצונך להעמיק את החינוך הערכי, דע כי התנ"ך הוא העוגן הערכי של עם ישראל- לחילונים ודתיים כאחד. הגבר את לימודי התנ"ך בבתי הספר. התנ"ך חייב להילמד בכל שלבי החינוך.