גדעון רפאל בן-מיכאל
מי הוא מנהיג לפי מקורות ישראל
פורסם בעיתון "הצופה, יג שבט תשס"ז, 1.2.2007
לפי המקורות, על המנהיג להאמין בצדקת דרכו ובאידיאלים שהציב לעצמו והיכולת לעמוד על דעתו. עליו להנהיג את הציבור ללא משוא פנים וללא אינטרסים אישיים
בשעה הקשה שעם ישראל נמצא בה מעניין לגלות כי ערכי היסוד והנורמות הציבוריות המצופים ממנהיגים מצויים כבר במקורותינו.
בקשתו היחידה של משה מה' לפני מותו היתה מינוי מנהיג ראוי לעם ישראל. כך נאמר בספר במדבר (כז, טו-יז): "וידבר משה אל ה' לאמור, יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהייה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה".
על פי המדרש, התכונה החשובה של מנהיג היא הדוגמה האישית. מדרש ספרי (ספרי, במדבר, פרשת פנחס, קלט), דורש את הפסוק: "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" כדלקמן:
"אשר יצא לפניהם במלחמה, לא כדרך שאחרים עושים, שהם משלחים חיילות והם באים לבסוף... אשר יצא לפניהם בראש ואשר יבוא לפניהם בראש, שנאמר: 'ויעל בראשונה יואב בן-צרויה ויהי לראש' (דברי הימים א, יא, ו), אשר יצא לפניהם בגדוד ואשר יבוא לפניהם בגדוד, אשר יצא לפניהם בכרך ואשר יבוא לפניהם בכרך, ואשר יוציאם בזכויותיו ואשר יביאם בזכויותיו, אשר יוציאם במניין ואשר יביאם במניין, שנאמר: 'ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש'".
המדרש הגדול (במדבר פרשת פנחס, כז, יז) דורש את הפסוק כך: " 'אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם'. שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושין, שהן מוציאין בני דוויה למלחמה ויושבין להן בתוך בתיהן, אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, שכן הוא אומר בדוד: 'וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם' (שמואל א, יח, טז)".
מצופה ממנהיג ראוי, שיצא לפני העם על פי הסיסמה הידועה: אחרי! עם זאת, עליו לדאוג לציבור, כפי שהרועה שומר במסירות ובאיכפתיות רבה על עדר צאנו.
אדם הרוצה להנהיג ציבור, לא רק מכוח השררה, חייב לקבל אמון והערכה מהציבור. עליו להיות איש חזון, בעל שאר רוח, לשמש דוגמה אישית בהליכותיו ובמעשיו. תכונות אלה יוצרות את דמות המנהיג.
ה' אומר למשה לפני מותו: העבר את המנהיגות בצורה מסודרת לבא אחריך. ה' מזכיר רק תכונה אחת מהתכונות הרבות הנדרשות ממנהיג עם. היא כוללת בתוכה עוצמה רבה: "איש אשר רוח בו". והמדרשים מפרשים: מנהיג שיש בו עוז רוח, מחד גיסא, ויכולת להלך עם האנשים המתנגדים לדעותיו, מאידך גיסא.
המטען הפנימי-רוחני, "נכסי צאן הברזל" הערכיים של המנהיג, הוא אבן היסוד במנהיגות לאומית, כפי שכותב בעל מדרש ספרי לפרשת פנחס: " 'איש אשר רוח בו" - "שיכול להלך כנגד רוח של כל אחד ואחד".
הפרשן בעל "העמק דבר" (הנצי"ב - נפתלי צבי יהודה ברלין) כותב: "רוחו, היינו דעתו בפני עולם ואינו נמשך אחרי נטייה רצונית להנאת עצמו או הנאת אחרים". לאמור, על המנהיג להאמין בצדקת דרכו ובאידיאלים שהציב לעצמו והיכולת לעמוד על דעתו. עליו להנהיג את הציבור ללא משוא פנים וללא אינטרסים אישיים.
פורסם בעיתון "הצופה, יג שבט תשס"ז, 1.2.2007
לפי המקורות, על המנהיג להאמין בצדקת דרכו ובאידיאלים שהציב לעצמו והיכולת לעמוד על דעתו. עליו להנהיג את הציבור ללא משוא פנים וללא אינטרסים אישיים
בשעה הקשה שעם ישראל נמצא בה מעניין לגלות כי ערכי היסוד והנורמות הציבוריות המצופים ממנהיגים מצויים כבר במקורותינו.
בקשתו היחידה של משה מה' לפני מותו היתה מינוי מנהיג ראוי לעם ישראל. כך נאמר בספר במדבר (כז, טו-יז): "וידבר משה אל ה' לאמור, יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהייה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה".
על פי המדרש, התכונה החשובה של מנהיג היא הדוגמה האישית. מדרש ספרי (ספרי, במדבר, פרשת פנחס, קלט), דורש את הפסוק: "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" כדלקמן:
"אשר יצא לפניהם במלחמה, לא כדרך שאחרים עושים, שהם משלחים חיילות והם באים לבסוף... אשר יצא לפניהם בראש ואשר יבוא לפניהם בראש, שנאמר: 'ויעל בראשונה יואב בן-צרויה ויהי לראש' (דברי הימים א, יא, ו), אשר יצא לפניהם בגדוד ואשר יבוא לפניהם בגדוד, אשר יצא לפניהם בכרך ואשר יבוא לפניהם בכרך, ואשר יוציאם בזכויותיו ואשר יביאם בזכויותיו, אשר יוציאם במניין ואשר יביאם במניין, שנאמר: 'ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש'".
המדרש הגדול (במדבר פרשת פנחס, כז, יז) דורש את הפסוק כך: " 'אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם'. שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושין, שהן מוציאין בני דוויה למלחמה ויושבין להן בתוך בתיהן, אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, שכן הוא אומר בדוד: 'וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם' (שמואל א, יח, טז)".
מצופה ממנהיג ראוי, שיצא לפני העם על פי הסיסמה הידועה: אחרי! עם זאת, עליו לדאוג לציבור, כפי שהרועה שומר במסירות ובאיכפתיות רבה על עדר צאנו.
אדם הרוצה להנהיג ציבור, לא רק מכוח השררה, חייב לקבל אמון והערכה מהציבור. עליו להיות איש חזון, בעל שאר רוח, לשמש דוגמה אישית בהליכותיו ובמעשיו. תכונות אלה יוצרות את דמות המנהיג.
ה' אומר למשה לפני מותו: העבר את המנהיגות בצורה מסודרת לבא אחריך. ה' מזכיר רק תכונה אחת מהתכונות הרבות הנדרשות ממנהיג עם. היא כוללת בתוכה עוצמה רבה: "איש אשר רוח בו". והמדרשים מפרשים: מנהיג שיש בו עוז רוח, מחד גיסא, ויכולת להלך עם האנשים המתנגדים לדעותיו, מאידך גיסא.
המטען הפנימי-רוחני, "נכסי צאן הברזל" הערכיים של המנהיג, הוא אבן היסוד במנהיגות לאומית, כפי שכותב בעל מדרש ספרי לפרשת פנחס: " 'איש אשר רוח בו" - "שיכול להלך כנגד רוח של כל אחד ואחד".
הפרשן בעל "העמק דבר" (הנצי"ב - נפתלי צבי יהודה ברלין) כותב: "רוחו, היינו דעתו בפני עולם ואינו נמשך אחרי נטייה רצונית להנאת עצמו או הנאת אחרים". לאמור, על המנהיג להאמין בצדקת דרכו ובאידיאלים שהציב לעצמו והיכולת לעמוד על דעתו. עליו להנהיג את הציבור ללא משוא פנים וללא אינטרסים אישיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה