מעורבות שותפות ואחריות של הורים בחיי בית הספר
פורסם ב"עלון שאנן", גיליון 128, שבט תשנ"ט
בשנים האחרונות, אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של מעורבות הורים בחיי בית הספר. לדעתי, יש לעודד ולחזק את ציבור ההורים להיות שותפים בתהליכים החינוכיים המתרחשים בתוך בית הספר.
כבר בפתיח, אני רוצה לומר שהמעורבות של ההורים אינה חד סטרית, עליהם להגיע להבנה ודיאלוג עם הנהלת בית הספר וצוות המורים.
דיאלוג זה יצמיח שותפות אמיתית. השותפות תוכל להתקיים רק עם יקבלו ההורים אחריות לתהליכי המעורבות והשותפות.
על ההורים לזכור, שחשוב מאד שיהיו מעורבים ושותפים אך לא מתערבים.
עלינו לפתח תקשורת גלוייה, פתוחה ואמינה בין ההורים וביה"ס ולא להפוך את ביה"ס לזירת התגוששות.
על פי חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג – 1953, שר החינוך מוסמך לקבוע את תוכניות הלימודים בבית הספר וכך נעשה הדבר היום. המשרד מוודא ביצוע החלטות השר באמצעות תקנות סדרי פיקוח במערכת החינוך.
החוק מאפשר לקיים תוכנית השלמה שתוצע ע"י ההורים, וכך נכתב בתיקון לחוק (התשט"ו, התשמ"א): "רצו הורים של תלמידים במוסד מסויים לדרוש לאותו מוסד, או לחלק ממנו תוכנית השלמה אחרת מזו שנקבעה ע"י השר, ינהגו כך: 75% של הורים בדרגת כיתה אחת יוכלו לפנות אל מנהל המוסד ולפרט בפניו בכתב את הצעת תוכנית ההשלמה שבה הם רוצים".
מבחינת החוק, זה המצב הקיים. אני סבור שעל ההורים להיות מעורבים ושותפים בעיקר בתהליכים החינוכיים-ערכיים-חברתיים של בית הספר.
משרד החינוך מעודד את מעורבותם של ההורים. הדבר בא לידי ביטוי בהוצאת חוזר מנכ"ל מיוחד (חוזר מיוחד יז', אייר תשנ"ו, מאי 1996) הנקרא: "בית הספר וההורים".
החוזר עוסק בהסדרת דרכי הקשר בין המורים להורים כשותפים לעשייה החינוכית, תוך מודעות למתח הקיים בין תפיסת ההורים את תפקידם ורצונם להיות מעורבים בחינוך ילדיהם לבין כיבוד האוטונומיה של אנשי החינוך כאנשי מקצוע.
הניסיון המעשי המצטבר, וכן גם הספרות המחקרית, מעידים שתלמידים מפיקים תועלת מכך שבין הבית ובין בית הספר שוררים יחסים של כבוד הדדי וקיימים ביניהם ערוצי תקשורת פתוחים.
מגע רציף בין הורים למורים עשוי להפוך את בית הספר למוסד קרוב ומוכר עבור ההורים, המאפשר להם להשפיע על צביונו ולהיות מושפעים ממנו. ההורים מודעים היום יותר מאי פעם למקומם בבית הספר ולחלקם בתהליכים המתרחשים בו.
מערכת החינוך רואה את ההורים כשותפים מלאים בתהליך החינוכי המתרחש בבית הספר. בהיות ההורים האפוטרופוסים החוקיים של ילדיהם מוטלת עליהם האחריות לקידומם החינוכי והחברתי האופטימאלי. מכיוון שחלק ניכר מעבודת החינוך מתרחשת בבית הספר, אין תמה שהורים מבקשים להיות מעורבים במתרחש בביה"ס. להורי התלמידים משאבי ידע וניסיון העשויים לשפר ולהעשיר את עבודת המוסד החינוכי.
עם זאת, המורים והצוות החינוכי הם אנשי מקצוע בתחום החינוך, ועל כן מוטלת עליהם האחריות לקידומם הלימודי, החברתי והרגשי של התלמידים בבית הספר. כדי שיוכלו לעמוד במשימה מורכבת זו יש לכבד את האוטונומיה המקצועית שלהם ולאפשר להם להפעיל שיקולי דעת מקצועיים ללא התערבות החיצונית. אך יש לזכור שדיאלוג עם ההורים לא רק שאינו מפחית ממקצועיות המורה, אלא להפך, מחייב רמה מקצועית גבוהה יותר.
מערכת היחסים בין ההורים למורים משמשת דוגמה עבור התלמידים, ולכן חשוב שתהיה זו דוגמה של כבוד הדדי ושל תקשורת משמעותית, שכן מערכת החינוך מעוניינת בשיתוף פעולה מתמשך, סדיר ומכובד בין בית הספר להורים.
כדי לקבוע את מהות היחסים בין בית הספר לבין ההורים יש צורך באמנה בית ספרית, שתיצור תשתית להידברות ויחסי גומלין. תפקידה של האמנה לקבוע את דרכי העבודה וההידברות בין צוות בית הספר וההורים על בסיס הצרכים הייחודיים של התלמידים, ההורים וצוות בית הספר.
האמנה צריכה להיכתב במשותף, כחלק מההידברות בין הורים, מורים ותלמידים, אף שלמורים ולהורים מטרה משותפת – קידום חינוכו והתפתחותו של התלמיד, לא ניתן להימנע מעימותים ביניהם, משום שמדובר בקבוצות בעלות נקודת מוצא שונות.
עם זאת, חשוב להגיע לפתרונן של מחלוקות, כי כך ניתן לשפר את מערכת היחסים בין הורים למורים. הדרך שבה עימות נפתר חשובה לא פחות מהפתרון עצמו.
פתרון מוסכם מקדם את תהליך ההידברות והכבוד ההדדי, בעוד שפתרון בדרך של ניצחון או הפסד גורם לנסיגה בתהליך. עימות מזמן אפוא הזדמנות לצמיחה, בעוד שהעדר עימותים במערכת יחסים כה מורכבת עלול להעיד על ניכור או אף על ניתוק.
עימותים מאפשרים לבחון את יעילותה של האמנה ולאתר בקיעים או נושאים שנשמטו ממנה. עימותים גם מזמנים הזדמנות לשפר את האמנה ולהרחיבה, באופן שתשקף את מכלול היחסים בין הורים למורים.
חשוב להגדיר את מטרות שיתוף ההורים בחיי בית הספר. להלן מטרות שיתוף ההורים:
בשנים האחרונות, אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של מעורבות הורים בחיי בית הספר. לדעתי, יש לעודד ולחזק את ציבור ההורים להיות שותפים בתהליכים החינוכיים המתרחשים בתוך בית הספר.
כבר בפתיח, אני רוצה לומר שהמעורבות של ההורים אינה חד סטרית, עליהם להגיע להבנה ודיאלוג עם הנהלת בית הספר וצוות המורים.
דיאלוג זה יצמיח שותפות אמיתית. השותפות תוכל להתקיים רק עם יקבלו ההורים אחריות לתהליכי המעורבות והשותפות.
על ההורים לזכור, שחשוב מאד שיהיו מעורבים ושותפים אך לא מתערבים.
עלינו לפתח תקשורת גלוייה, פתוחה ואמינה בין ההורים וביה"ס ולא להפוך את ביה"ס לזירת התגוששות.
על פי חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג – 1953, שר החינוך מוסמך לקבוע את תוכניות הלימודים בבית הספר וכך נעשה הדבר היום. המשרד מוודא ביצוע החלטות השר באמצעות תקנות סדרי פיקוח במערכת החינוך.
החוק מאפשר לקיים תוכנית השלמה שתוצע ע"י ההורים, וכך נכתב בתיקון לחוק (התשט"ו, התשמ"א): "רצו הורים של תלמידים במוסד מסויים לדרוש לאותו מוסד, או לחלק ממנו תוכנית השלמה אחרת מזו שנקבעה ע"י השר, ינהגו כך: 75% של הורים בדרגת כיתה אחת יוכלו לפנות אל מנהל המוסד ולפרט בפניו בכתב את הצעת תוכנית ההשלמה שבה הם רוצים".
מבחינת החוק, זה המצב הקיים. אני סבור שעל ההורים להיות מעורבים ושותפים בעיקר בתהליכים החינוכיים-ערכיים-חברתיים של בית הספר.
משרד החינוך מעודד את מעורבותם של ההורים. הדבר בא לידי ביטוי בהוצאת חוזר מנכ"ל מיוחד (חוזר מיוחד יז', אייר תשנ"ו, מאי 1996) הנקרא: "בית הספר וההורים".
החוזר עוסק בהסדרת דרכי הקשר בין המורים להורים כשותפים לעשייה החינוכית, תוך מודעות למתח הקיים בין תפיסת ההורים את תפקידם ורצונם להיות מעורבים בחינוך ילדיהם לבין כיבוד האוטונומיה של אנשי החינוך כאנשי מקצוע.
הניסיון המעשי המצטבר, וכן גם הספרות המחקרית, מעידים שתלמידים מפיקים תועלת מכך שבין הבית ובין בית הספר שוררים יחסים של כבוד הדדי וקיימים ביניהם ערוצי תקשורת פתוחים.
מגע רציף בין הורים למורים עשוי להפוך את בית הספר למוסד קרוב ומוכר עבור ההורים, המאפשר להם להשפיע על צביונו ולהיות מושפעים ממנו. ההורים מודעים היום יותר מאי פעם למקומם בבית הספר ולחלקם בתהליכים המתרחשים בו.
מערכת החינוך רואה את ההורים כשותפים מלאים בתהליך החינוכי המתרחש בבית הספר. בהיות ההורים האפוטרופוסים החוקיים של ילדיהם מוטלת עליהם האחריות לקידומם החינוכי והחברתי האופטימאלי. מכיוון שחלק ניכר מעבודת החינוך מתרחשת בבית הספר, אין תמה שהורים מבקשים להיות מעורבים במתרחש בביה"ס. להורי התלמידים משאבי ידע וניסיון העשויים לשפר ולהעשיר את עבודת המוסד החינוכי.
עם זאת, המורים והצוות החינוכי הם אנשי מקצוע בתחום החינוך, ועל כן מוטלת עליהם האחריות לקידומם הלימודי, החברתי והרגשי של התלמידים בבית הספר. כדי שיוכלו לעמוד במשימה מורכבת זו יש לכבד את האוטונומיה המקצועית שלהם ולאפשר להם להפעיל שיקולי דעת מקצועיים ללא התערבות החיצונית. אך יש לזכור שדיאלוג עם ההורים לא רק שאינו מפחית ממקצועיות המורה, אלא להפך, מחייב רמה מקצועית גבוהה יותר.
מערכת היחסים בין ההורים למורים משמשת דוגמה עבור התלמידים, ולכן חשוב שתהיה זו דוגמה של כבוד הדדי ושל תקשורת משמעותית, שכן מערכת החינוך מעוניינת בשיתוף פעולה מתמשך, סדיר ומכובד בין בית הספר להורים.
כדי לקבוע את מהות היחסים בין בית הספר לבין ההורים יש צורך באמנה בית ספרית, שתיצור תשתית להידברות ויחסי גומלין. תפקידה של האמנה לקבוע את דרכי העבודה וההידברות בין צוות בית הספר וההורים על בסיס הצרכים הייחודיים של התלמידים, ההורים וצוות בית הספר.
האמנה צריכה להיכתב במשותף, כחלק מההידברות בין הורים, מורים ותלמידים, אף שלמורים ולהורים מטרה משותפת – קידום חינוכו והתפתחותו של התלמיד, לא ניתן להימנע מעימותים ביניהם, משום שמדובר בקבוצות בעלות נקודת מוצא שונות.
עם זאת, חשוב להגיע לפתרונן של מחלוקות, כי כך ניתן לשפר את מערכת היחסים בין הורים למורים. הדרך שבה עימות נפתר חשובה לא פחות מהפתרון עצמו.
פתרון מוסכם מקדם את תהליך ההידברות והכבוד ההדדי, בעוד שפתרון בדרך של ניצחון או הפסד גורם לנסיגה בתהליך. עימות מזמן אפוא הזדמנות לצמיחה, בעוד שהעדר עימותים במערכת יחסים כה מורכבת עלול להעיד על ניכור או אף על ניתוק.
עימותים מאפשרים לבחון את יעילותה של האמנה ולאתר בקיעים או נושאים שנשמטו ממנה. עימותים גם מזמנים הזדמנות לשפר את האמנה ולהרחיבה, באופן שתשקף את מכלול היחסים בין הורים למורים.
חשוב להגדיר את מטרות שיתוף ההורים בחיי בית הספר. להלן מטרות שיתוף ההורים:
א. לשתף את ההורים באחריות לחינוך ילדיהם בבית-הספר.
ב. להניח בסיס ליחסי אמון בין הורים למורים.
ג. לקרב בין התפיסות החינוכיות של הבית לאלו של בית-הספר:
1. לאפשר לבית-הספר להכיר את הערכים של ההורים ולהתחשב בהם.
2. לאפשר להורים להכיר את מערכת השיקולים הפדגוגיים של בית-הספר.
3. לאפשר להורים להכיר את התהליך החינוכי שאותו עוברים ילדיהם.
ד. לאפשר להורים להיות גורם מסייע לשיפור החינוך וההוראה בבית-הספר.
ה. להשפיע על יחסם החיובי של התלמידים לבית-הספר.
ו. לסייע לקידומם החינוכי של התלמידים ולהגברת הישיגהם הלימודיים.
ז. לספק תשובה לנושאים אקטואליים מיוחדים ולהגביר את הזיקה לחיי יום יום.
ח. לסייע להתמודדות בית-הספר עם השפעות שליליות שמחוצה לו.
ט. להגביר את מעורבותם של התלמידים בחיי הקהילה ובסיוע לה.
י. לתרום לאופיו הייחודי של בית-הספר ולאוטונומיה החינוכית שלו.
יא. לבסס את מעמדו של בית-הספר בקהילה.
לסיכום, חשוב לשמוע את קול ההורים והמורים. אנו מצפים לתגובות בכתב. התגובות יפורסמו ב"עלוני שאנן" הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה