" - ממקורות ישראל
גדעון בן-מיכאל
מנהיגות "על קצה המזלג" – ממקורות ישראל
גדעון בן-מיכאל
מנהיגות "על קצה המזלג" – ממקורות ישראל
פורסם ב"עלון שאנן", גיליון 133, תשרי תשס"א
בתקופה האחרונה, השסע החברתי-פוליטי-רוחני מעמיק בחברה הישראלית. אין ספק שלמנהיגי הדור על רבדיו השונים ,ישנה השפעה מכרעת על אופי תרבות המחלוקת בחברה הישראלית.
במסגרת עבודתי במשרד החינוך, אני עוסק גם בטיפוח מנהיגות צעירה בקרב הנוער.
באחד הימים ,נדרשתי לתת הרצאה לציבור גדול של תלמידים הממלאים תפקיד של מנהיגות בקרב הנוער. כשהכנתי את הרצאתי ועיינתי במאמרים מדעיים, החלטתי שבמקביל, אבדוק את התייחסות מקורות ישראל למנהיג ומנהיגות. עלי לציין, שמצאתי "נכסי צאן ברזל" ערכיים ומשמעותיים בנושא המנהיגות במקורותינו. במאמר זה, אני מביא את המקורות "על קצה המזלג". הרוצה להתעמק בסוגייה, אני אומר: "ואידך זיל גמור…" . בגליונות הבאים של "עלון שאנן" אפרסם מאמר נוסף.
מיהו מנהיג? מנהיג - הוא אדם בעל תודעת שליחות , שיש לו מסרים אידיאולגיים ,העוסק בשליחות לשמה (לא עסקן),בעל יכולת להנהיג ציבור אנשים הרוצה לקדם דברים, להביא לשינויים ומוכן לפעול למען החברה והזולת.
עלינו להבחין בין מנהיג למנהל. הספרות המדעית מבחינה בין שני המושגים.
מנהיגות וניהול
באס (1975),ברנס והאוס (1976) מבחינים בין מנהיג ומנהל.
מנהיג: יהיה זה שמחולל את השינוי.
מנהל: יהיה זה שמצליח לשמר את הקיים.
ההבחנה בין מנהיג ומנהל, באה לומר, כי ישנם מנהיגים שביכולתם לא רק להסתגל למצבים ולהיות אפקטיביים, אלא יש להם את היכולת לעצב ציפיות של אנשים, ליצור אצלם ציפיות חדשות, ציפיות שלא היה להם בתחילת הקשר עם המנהיג. מתברר שיש צורך במשמעות לעשייה. המנהיג מציג חזון בעל משמעות לאנשים. זוהי מנהיגות הבאה עם בשורה לאנשים וגורמת להם להאמין שהם יכולים אחרת. מנהיג מציג דרכים חדשות ומאתגרות של תפישת המציאות, כמו , הפיכת משבר - להזדמנות, כשלון - ללמידה, הצלחה - לציון דרך.
דמות המנהיג
מנהיג הרוצה להנהיג ציבור ,לא מכח השררה, חייב לקבל אמון והערכה מהציבור. אישיותו ויכולתו של המנהיג להיות איש חזון, בעל שאר רוח, משמש דוגמא אישית בהליכותיו ובמעשיו - יוצרים את דמות המנהיג.
ה' אומר למשה לפני מותו - העבר את המנהיגות בצורה מסודרת לבא אחריך. האיש אשר יחליף אותך יהיה יהושע
בתקופה האחרונה, השסע החברתי-פוליטי-רוחני מעמיק בחברה הישראלית. אין ספק שלמנהיגי הדור על רבדיו השונים ,ישנה השפעה מכרעת על אופי תרבות המחלוקת בחברה הישראלית.
במסגרת עבודתי במשרד החינוך, אני עוסק גם בטיפוח מנהיגות צעירה בקרב הנוער.
באחד הימים ,נדרשתי לתת הרצאה לציבור גדול של תלמידים הממלאים תפקיד של מנהיגות בקרב הנוער. כשהכנתי את הרצאתי ועיינתי במאמרים מדעיים, החלטתי שבמקביל, אבדוק את התייחסות מקורות ישראל למנהיג ומנהיגות. עלי לציין, שמצאתי "נכסי צאן ברזל" ערכיים ומשמעותיים בנושא המנהיגות במקורותינו. במאמר זה, אני מביא את המקורות "על קצה המזלג". הרוצה להתעמק בסוגייה, אני אומר: "ואידך זיל גמור…" . בגליונות הבאים של "עלון שאנן" אפרסם מאמר נוסף.
מיהו מנהיג? מנהיג - הוא אדם בעל תודעת שליחות , שיש לו מסרים אידיאולגיים ,העוסק בשליחות לשמה (לא עסקן),בעל יכולת להנהיג ציבור אנשים הרוצה לקדם דברים, להביא לשינויים ומוכן לפעול למען החברה והזולת.
עלינו להבחין בין מנהיג למנהל. הספרות המדעית מבחינה בין שני המושגים.
מנהיגות וניהול
באס (1975),ברנס והאוס (1976) מבחינים בין מנהיג ומנהל.
מנהיג: יהיה זה שמחולל את השינוי.
מנהל: יהיה זה שמצליח לשמר את הקיים.
ההבחנה בין מנהיג ומנהל, באה לומר, כי ישנם מנהיגים שביכולתם לא רק להסתגל למצבים ולהיות אפקטיביים, אלא יש להם את היכולת לעצב ציפיות של אנשים, ליצור אצלם ציפיות חדשות, ציפיות שלא היה להם בתחילת הקשר עם המנהיג. מתברר שיש צורך במשמעות לעשייה. המנהיג מציג חזון בעל משמעות לאנשים. זוהי מנהיגות הבאה עם בשורה לאנשים וגורמת להם להאמין שהם יכולים אחרת. מנהיג מציג דרכים חדשות ומאתגרות של תפישת המציאות, כמו , הפיכת משבר - להזדמנות, כשלון - ללמידה, הצלחה - לציון דרך.
דמות המנהיג
מנהיג הרוצה להנהיג ציבור ,לא מכח השררה, חייב לקבל אמון והערכה מהציבור. אישיותו ויכולתו של המנהיג להיות איש חזון, בעל שאר רוח, משמש דוגמא אישית בהליכותיו ובמעשיו - יוצרים את דמות המנהיג.
ה' אומר למשה לפני מותו - העבר את המנהיגות בצורה מסודרת לבא אחריך. האיש אשר יחליף אותך יהיה יהושע
בן-נון . ה' מזכיר רק תכונה אחת מהתכונות הרבות שיש ליהושע .היא כוללת בתוכה עוצמה רבה – " איש אשר רוח בו".
וכך נאמר בפסוק:
" קח לך את יהושע בן-נון איש אשר רוח בו " (במדבר כז, יח) –
המטען הפנימי-הרוחני, "נכסי צאן הברזל" הערכיים של המנהיג הם אבן היסוד במנהיגות ציבורית, כפי שכתב בעל המדרש (ספרי פנחס) על המשפט: "איש אשר רוח בו": "שיכול להלך כנגד רוח של כל אחד ואחד". הפרשן בעל "העמק דבר" כותב: "רוחו, היינו דעתו בפני עולם ואינו נמשך אחרי נטייה רצונית להנאת עצמו או הנאת אחרים".
לאמור, מנהיג המציב לעצמו חזון ושואף לממשו , עליו להאמין בצדקת דרכו – באדיאלים שהציב לעצמו.
דמות מופת
הרמב"ם ראה בנביא דגם מופת של מנהיג. על המנהיג ללמוד ולהתנהג ברמה מוסרית גבוהה כהכנה לשליחותו.
הרמב"ם נותן פירוש אילגורי לפסוק בספר בראשית כח, יב: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". כותב הרמב"ם : "העליה קודם הירידה , כי אחר העליה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם תהיה הירידה , במה שפגש מן הענין – להנהגת אנשי הארץ ולימודם".
העליה נועדה לעלות במדרגות הלימוד והחוכמה והנבואה – להתקרב לדרגתו של הקב"ה. באופן טבעי , האנשים שיגיעו לרמה הגבוהה במימוש האדיאל הרוחני,ירצו להשאר בשלבים הגבוהים של הסולם ולא ירצו לרדת. דווקא בשעה זו,שעה שהגיעו אל השיא ,עליהם למלא את חובתם לעם ולחברה. אחרי העליה מוטלת עליהם שליחות בגלל הפוטנציאל הרוחני והמוסרי הטמון בהם – שליחות "להנהגת אנשי הארץ ולימודם". זוהי 'הירידה'. ירידה לשם תרומה ונתינה למען העם והחברה.
התנהגות המנהיג
הרמב"ם בספר שופטים, סנהדרין פרק כה כותב: "אסור לאדם לנהוג בשררה על הציבור ובגסות רוח [ביהירות] אלא בענוה ויראה. וכל פרנס [מנהיג] המטיל אימה על הציבור שלא לשם שמים – נענש". הרמב"ם מסתמך על הכתוב במסכת סנהדרין צב, ע"א : "כל פרנס שמנהיג את הציבור בנחת, זוכה ומנהיגם לעולם הבא". בהמשך אומר הרמב"ם : "וכן אסור לו [לפרנס] לנהוג בהם [בציבור] קלות ראש אע"פ שהם עמי הארץ [אינם בני תורה] ולא יפסיע [ולא יפסע] על ראשי עם הקודש [בהשאלה] , אע"פ שהם הדיוטות ושפלים – בני אברהם יצחק ויעקב… וסובל טורח הציבור ומשאם כמשה רבנו, שנאמר בו: 'כאשר ישא האומן את היונק' " (במדבר יא,יב).
"וישמע יהושע…ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה,ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה,קול ענות אנוכי שומע" (במדבר לב,יז-יח).
על הפסוק אומר "החפץ חיים" - יש בדברים אלה תוכחה מוסתרת של משה כלפי יהושע העתיד לרשת ממנו את עול המנהיגות. מנהיג חייב להיות מצוייד באוזן קשובה ורגישה היודעת לאבחן נכונה את הקולות העולים מן העם "לנטרל" את קולות הרעש הנוצרים ע"י רעשנים מקצועיים המתיימרים לדבר בשם העם.
על המנהיג להקשיב בכל תשומת הלב אל אנחות הכאב האמיתיות ולהחליט בסופו של דבר,רק מתוך שיקול דעת של טובת העם - גם במחיר התעלמות זמנית ממצוקת היחיד.
מנהיג הרוצה להצליח במנהיגותו, עליו לנתב את דבריו ופעילותו בגמישות מבלי לוותר על עקרונותיו. מנסיון החיים למדנו ,ש"מנהיג קשה" - לא צלחה דרכו.
"שנו רבותינו: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז .קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ,ושורשיו מרובים ואפילו כל הרוחות שבעולם ונושבות בו ,אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הוא הולך ובא עמהן. כיון שדממו הרוחות עמד הקנה במקומו. ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ושורשיו מועטים ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו ,אין מזיזות אותו ממקומו. כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו" (תענית כ', ע"א).
מנהיג חייב לומר לציבור דברי אמת,לא לטייח ,לא להסתיר דברים,אבל עליו לזכור,באם הוא רוצה שדבריו היוצאים מן הלב – יגיעו אל הציבור תוך כדי הקשבה והאזנה לדבריו,עליו להקפיד להשתמש בלשון נקיה ולא להשתלח כלפי הציבור.
"מעשה ברוכל,שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר: מי מבקש ליקח סם חיים ? היו הכל מתכנסים ובאים אצלו, ואומרים לו: תן לנו סם חיים. היה רבי ינאי יושב ופושט בטרקלינו, שמע שמכריז: מי מבקש סם חיים ? אמר לו: בוא ועלה לכאן ומכור לי. אמר לו: לא לך ולא לשכמותך. סירהב [הפציר] בו ועלה אצלו. הוציא לו ספר תהילים והראה לו פסוק: "מי האיש החפץ חיים" (תהילים לד,יג ), מה כתוב אחריו: "נצור לשונך מרע", אמר רבי ינאי, אף שלמה מכריז ואומר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (קוהלת ג,ז).
אמר רבי ינאי: "כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיע". (ויקרא רבה טז).
ענוונותו של המנהיג
"אמר רב יהודה אמר רב: כל המתיהר,אם חכם הוא - חוכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביא הוא - נבואתו מסתלקת." (פסחים טו, ע"ב) .
כאשר אתה מנהיג,זכור! יש לך שותפים בעשייה.כאשר אתה מדווח על פעילותך – אל תשכח להזכיר את אלה שסייעו לך.
"אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: כל התולה בזכות עצמו ,תולין לו בזכות אחרים,וכל התולה בזכות אחרים תולה לו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים, שנאמר: 'זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך' (שמות לב,יג),תלו לו בזכות עצמו,שנאמר: 'ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית' (תהילים קו,כג).
חזקיהו תלה בזכות עצמו,דכתיב: 'זכור נא את אשר התהלכתי לפניך' (ישעיהו לח,ג), תלו לו בזכות אחרים,שנאמר: 'וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי.' (מלכים ב,יט,לד). [ברכות י,ע"ב].
כאשר אתה מנהיג אנשים – הימנע מאד מלהיות גס רוח
" אמר רב חסדא [ויש האומרים מר עוקבא] :כל אדם שיש בו גסות-הרוח אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולים לדור בעולם,שנאמר : ' גבה-עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ' (תהילים קא,ה) ,אל תקרא 'אותו' אלא 'איתו'. [סוטה ה,ע"א] .
"סימן לגסות הרוח – עניות תורה". (סנהדרין כד,ע"א).
תכונות המנהיג אצל הרמב"ם
התכונות הנדרשות ממנהיג, כפי שמשתקפות בדברי חכמינו, נוכל להביא מדברי הרמב"ם, המובאים בספרו "היד החזקה", ספר שופטים, הלכות סנהדרין פרק ב, הלכה ז. עלי להדגיש שבתקופת זו, היו הדיינים גם מנהיגים ולכן התכונות הנדרשות מדיין ,הינן התכונות הנדרשות ממנהיג.
כך מובאים הדברים:
" בית דין של שלושה אף על פי שאין מדקדקין בהם בכל אלו הדברים (שיהיו בעלי מראה, נבונים, ידעו לשונות וכיו"ב), צריך שיהא בהם בכל אחד מהם שבעה דברים, ואלו הם:
חוכמה וענוה ויראה ושנאת ממון ואהבת הבריות להם, ובעלי שם טוב.
וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה, הרי הוא אומר:
"אנשים חכמים ונבונים" (דברים א, יג), הרי בעלי חוכמה…
"וידועים לשבטיכם" (דברים א, לד), אלו שרוח הבריות נוחה מהם,ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו ,בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה, ודיבורן ומשאן בנחת עם הבריות.
על הפסוק:"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל,יראי אלוקים,אנשי אמת,שונאי בצע " [שמות יח,כא], כותב הרמב"ם:
"אנשי חיל" , אלו שהם גיבורים במצוות ומדקדקים על עצמם וכובשין את יצרם עד שלא יהא להם שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקן נאה, ובכלל, "אנשי חיל" – שיהא להם לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו, כעניין שנאמר: "ויקום משה ויושיען" (שמות ב, יז) ומה משה רבנו עניו – אף כל דיין צריך להיות עניו.
"יראי אלוקים" – כמשמעו.
"שונאי בצע" – אף ממון שלהם אינם נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא נבהל להון חסר יבואנו.
"אנשי אמת" – שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמם ומדעתם, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העול."
אין לי ספק,באם המנהיגים שכשלו,היו מתנהגים על פי הנורמות הערכיות שהציבו הרמב"ם וחז"ל ,היו הם יכולים לשמש דוגמא ומופת למנהיגות ערכית.
תדמית המנהיג
מנהיג הרוצה להוליך ציבור עליו להיות ללא רבב,הוא חייב לשמור על שמו הטוב ותדמיתו.
"רבי שמעון אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות – וכתר שם טוב עולה על גביהם" (אבות ד).
"אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולם, מה שקונה הוא לעצמו" (תנחומא ויקהל).
"טוב שם טוב משמן טוב" (קוהלת ז, א), כמה הולך שמן טוב ? מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו" (שמות רבה מח).
לפני כניסת בני-ישראל לארץ ,פונה משה לבני גד וראובן,שיסייעו לשבטים לכבוש את הארץ ואומר להם: "ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה, אם תחלצו לפני ה' במלחמה ועבר לכם כל חלוץ את הירדן … ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו והייתם נקיים מה' ומישראל …" (במדבר לב, כ-כב).
"אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום.
בתורה מנין ? שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב, כב).
בנביאים מנין ? שנאמר: "אל אלוקים ה' … הוא ידע" (יהושע נב, כב).
בכתובים מנין ? שנאמר: "וימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" (משלי, ג, ד).
גמליאל שאל לרבי יוסי בר ר' בון: איזהו המחוור שבכולם ? אמר לו: "והייתם נקיים מה' ומישראל" (ירושלמי, שקלים פ"ג, ה"ב) .
בתלמוד מסופר על משפחת הכהנים מבית אבטינס שהיו ממונים על מעשה הקטורת בבית המקדש,שהקפידו על שמם הטוב וגם על מראית עין. "ועל דבר זה מזכירין אותם לשבח, מעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר, היו מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל" (יומא לח, ע"א).
שמשון בימי מנהיגותו כשופט, לא ניצל את מעמדו כדי לקבל שירותים מיוחדים. שמשון פונה לקב"ה ומבקש עזרתו מידי שוביו הפלישתים, וכך אמר: "ויקרא שמשון אל ד' ויאמר אלי זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלישתים" (שופטים טז,כח). על הדברים הללו אומר האמורא רב : "אמר רב: אמר שמשון לפני הקב"ה: ריבונו של עולם,זכור עשרים ושתים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם,העבר לי מקל ממקום למקום". (סוטה י,ע"א)
מקובל על הבריות
"מרגלא (= רגיל) בפיו של אביי: לעולם יהא אדם ערום ביראה, ' מענה רך משיב חמה ' (משלי טו,א) ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נוכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה, ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות אמרו עליו, על רבן יוחנן בן-זכאי שלא הקדימו אדם שלום ואפילו נכרי בשוק" (ברכות יז, ע"א).
בחירת מנהיג
אדם לא יכול להנהיג את הציבור,אם אין מקבלים את הסכמת הציבור.
"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס (מנהיג) על הציבור אלא אם כן נמלכין בציבור, שנאמר: ' ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל ' (שמות ל"ה, ט) אמר לו הקב"ה למשה ,משה, הגון עליך בצלאל ? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון – לפני לא כל שכן. אמר לו: אף-על-פי-כן לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל ? אמרו לו: משה … אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון – לפנינו לא כל שכן". (ברכות נה, ע"א).
לא רק שצריך את הסכמת הציבור לאישור הפרנס, על המנהיג להקפיד לא לדחוף את עצמו לתפקידי מנהיגות .
"שמעיה אומר:שנא את הרבנות – כיצד? מלמד שלא יניח עטרה מעצמו לראשו אבל אחרים יניחו לו." (אבות דרבי נתן יא).
המנהיג והציבור
מנהיג זקוק לחוסן נפשי כדי לעמוד בלחצים,בביקורות ,"קיתונות של רותחין" וירידה לנשמתו ע"י הציבור. בירושלמי,פאה פ"ח,ה"ו ,מסופר על רבי עקיבא שרצו למנותו כפרנס (מנהיג). כאשר נציגי הציבור פנו אליו, אמר להם,אלך ואמלך עם בני ביתי.הלכו אחריו לביתו, ושמעו את בני משפחתו אומרים לו: על מנת שישפילוך ויבזוך ,קבל עליך שררה זאת.
"תנו רבנן:למה לא נתפרשו שמותם של הזקנים הללו (שהיו עם משה רבנו) – שלא יאמר אדם:פלוני כמשה ואהרון (האם דיין פלוני שבדורי הוא כמשה ואהרון?),פלוני כנדב ואביהוא,פלוני כאלדד ומידד (ולכן לא הוזכרו שמות הזקנים,שלא נוכל לדעת אם הזקנים בדורו של משה היו טובים מהמנהיגים-הדיינים בדורנו.) ,ואומר 'ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרון' (שמואל א',יב,ו) ואומר: ' וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ' [שם יג]…ואומר: ' משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שמו ' (תהילים צט,ו) ,שקל הכתוב שלושה קלי עולם (שמשון,גדעון ויפתח) כשלושה חמורי עולם (גדולי ישראל),לומר לך: ירובעל בדורו (חשוב לציית לו) – כמשה בדורו, בדן בדורו – כאהרון בדורו, יפתח בדורו –כשמואל בדורו.
ללמדך,שאפילו קל שבקלין ונתמנה כפרנס (מנהיג) על הציבור – הרי הוא כאביר שבאבירים (גדול וחשוב שצריך לשמוע בקולו). ואומר: ' ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ' (דברים יז,ט) , וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לילך אלא אצל שופט שבימיו. ('אצל שופט שבימיו ' אומר הריא"ף: 'שאף שיש חכמים גדולים יותר באותו דור – מכל מקום צריך לציית למי שנתמנה מנהיג לציבור) ואומר: 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה '. " אומר התוספות במקום: "שהימים הראשונים היו טובים מאלה – ולכך יש לשמוע לראשונים יותר מהאחרונים – אל תאמר כך,דאין לך אלא שופט שהיה בימיו". לאמור,בכל דור יש לקבל את הוראת מנהיגי אותו הדור. (ראש השנה,כה,ע"א).
נשאלת השאלה: האם המנהיג ראוי לדור,או שהדור ראוי למנהיג?
" 'זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה' (תהילים כד, י) – פליגי בה (נחלקו בה) רבי יהודה נשיאה וחכמים, חד אמר: דור לפי פרנס [מנהיג], וחד אמר פרנס לפי דורו". בשולי גליון הגמרא כותב רבינו גרשום: "זה דור דורשיו" ,לאמור, כדור – כן דורשיו, היינו מנהיגיו.
בהמשך הסוגייה אומרת הגמרא, אם הדור עז – מעמיד להם הקב"ה פרנס עז, ואם הדור נוחין זה לזה – מעמיד להם הקב"ה פרנס המנהיגם בנחת. (ערכין יז,ע"א).
אסיים מאמר זה בדבריו של רבן שמעון בן גמליאל ומפסוק מספר תהילים:
רבן שמעון בן גמליאל אומר: "על שלושה דברים העולם עומד: "על הדין ועל האמת ועל השלום" (אבות א).
במסכת דרך ארץ זוטא בפרק השלום כתוב: " אמר רבי מונא, ושלושתן דבר אחד,שנאמר:' אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם' (זכריה ח,טז ). כל מקום שיש משפט – יש שלום, וכל מקום שיש שלום – יש משפט".
" חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו, אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף ". [תהילים פה , יא-יג]
וכך נאמר בפסוק:
" קח לך את יהושע בן-נון איש אשר רוח בו " (במדבר כז, יח) –
המטען הפנימי-הרוחני, "נכסי צאן הברזל" הערכיים של המנהיג הם אבן היסוד במנהיגות ציבורית, כפי שכתב בעל המדרש (ספרי פנחס) על המשפט: "איש אשר רוח בו": "שיכול להלך כנגד רוח של כל אחד ואחד". הפרשן בעל "העמק דבר" כותב: "רוחו, היינו דעתו בפני עולם ואינו נמשך אחרי נטייה רצונית להנאת עצמו או הנאת אחרים".
לאמור, מנהיג המציב לעצמו חזון ושואף לממשו , עליו להאמין בצדקת דרכו – באדיאלים שהציב לעצמו.
דמות מופת
הרמב"ם ראה בנביא דגם מופת של מנהיג. על המנהיג ללמוד ולהתנהג ברמה מוסרית גבוהה כהכנה לשליחותו.
הרמב"ם נותן פירוש אילגורי לפסוק בספר בראשית כח, יב: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". כותב הרמב"ם : "העליה קודם הירידה , כי אחר העליה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם תהיה הירידה , במה שפגש מן הענין – להנהגת אנשי הארץ ולימודם".
העליה נועדה לעלות במדרגות הלימוד והחוכמה והנבואה – להתקרב לדרגתו של הקב"ה. באופן טבעי , האנשים שיגיעו לרמה הגבוהה במימוש האדיאל הרוחני,ירצו להשאר בשלבים הגבוהים של הסולם ולא ירצו לרדת. דווקא בשעה זו,שעה שהגיעו אל השיא ,עליהם למלא את חובתם לעם ולחברה. אחרי העליה מוטלת עליהם שליחות בגלל הפוטנציאל הרוחני והמוסרי הטמון בהם – שליחות "להנהגת אנשי הארץ ולימודם". זוהי 'הירידה'. ירידה לשם תרומה ונתינה למען העם והחברה.
התנהגות המנהיג
הרמב"ם בספר שופטים, סנהדרין פרק כה כותב: "אסור לאדם לנהוג בשררה על הציבור ובגסות רוח [ביהירות] אלא בענוה ויראה. וכל פרנס [מנהיג] המטיל אימה על הציבור שלא לשם שמים – נענש". הרמב"ם מסתמך על הכתוב במסכת סנהדרין צב, ע"א : "כל פרנס שמנהיג את הציבור בנחת, זוכה ומנהיגם לעולם הבא". בהמשך אומר הרמב"ם : "וכן אסור לו [לפרנס] לנהוג בהם [בציבור] קלות ראש אע"פ שהם עמי הארץ [אינם בני תורה] ולא יפסיע [ולא יפסע] על ראשי עם הקודש [בהשאלה] , אע"פ שהם הדיוטות ושפלים – בני אברהם יצחק ויעקב… וסובל טורח הציבור ומשאם כמשה רבנו, שנאמר בו: 'כאשר ישא האומן את היונק' " (במדבר יא,יב).
"וישמע יהושע…ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה,ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה,קול ענות אנוכי שומע" (במדבר לב,יז-יח).
על הפסוק אומר "החפץ חיים" - יש בדברים אלה תוכחה מוסתרת של משה כלפי יהושע העתיד לרשת ממנו את עול המנהיגות. מנהיג חייב להיות מצוייד באוזן קשובה ורגישה היודעת לאבחן נכונה את הקולות העולים מן העם "לנטרל" את קולות הרעש הנוצרים ע"י רעשנים מקצועיים המתיימרים לדבר בשם העם.
על המנהיג להקשיב בכל תשומת הלב אל אנחות הכאב האמיתיות ולהחליט בסופו של דבר,רק מתוך שיקול דעת של טובת העם - גם במחיר התעלמות זמנית ממצוקת היחיד.
מנהיג הרוצה להצליח במנהיגותו, עליו לנתב את דבריו ופעילותו בגמישות מבלי לוותר על עקרונותיו. מנסיון החיים למדנו ,ש"מנהיג קשה" - לא צלחה דרכו.
"שנו רבותינו: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז .קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ,ושורשיו מרובים ואפילו כל הרוחות שבעולם ונושבות בו ,אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הוא הולך ובא עמהן. כיון שדממו הרוחות עמד הקנה במקומו. ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ושורשיו מועטים ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו ,אין מזיזות אותו ממקומו. כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו" (תענית כ', ע"א).
מנהיג חייב לומר לציבור דברי אמת,לא לטייח ,לא להסתיר דברים,אבל עליו לזכור,באם הוא רוצה שדבריו היוצאים מן הלב – יגיעו אל הציבור תוך כדי הקשבה והאזנה לדבריו,עליו להקפיד להשתמש בלשון נקיה ולא להשתלח כלפי הציבור.
"מעשה ברוכל,שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר: מי מבקש ליקח סם חיים ? היו הכל מתכנסים ובאים אצלו, ואומרים לו: תן לנו סם חיים. היה רבי ינאי יושב ופושט בטרקלינו, שמע שמכריז: מי מבקש סם חיים ? אמר לו: בוא ועלה לכאן ומכור לי. אמר לו: לא לך ולא לשכמותך. סירהב [הפציר] בו ועלה אצלו. הוציא לו ספר תהילים והראה לו פסוק: "מי האיש החפץ חיים" (תהילים לד,יג ), מה כתוב אחריו: "נצור לשונך מרע", אמר רבי ינאי, אף שלמה מכריז ואומר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (קוהלת ג,ז).
אמר רבי ינאי: "כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיע". (ויקרא רבה טז).
ענוונותו של המנהיג
"אמר רב יהודה אמר רב: כל המתיהר,אם חכם הוא - חוכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביא הוא - נבואתו מסתלקת." (פסחים טו, ע"ב) .
כאשר אתה מנהיג,זכור! יש לך שותפים בעשייה.כאשר אתה מדווח על פעילותך – אל תשכח להזכיר את אלה שסייעו לך.
"אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: כל התולה בזכות עצמו ,תולין לו בזכות אחרים,וכל התולה בזכות אחרים תולה לו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים, שנאמר: 'זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך' (שמות לב,יג),תלו לו בזכות עצמו,שנאמר: 'ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית' (תהילים קו,כג).
חזקיהו תלה בזכות עצמו,דכתיב: 'זכור נא את אשר התהלכתי לפניך' (ישעיהו לח,ג), תלו לו בזכות אחרים,שנאמר: 'וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי.' (מלכים ב,יט,לד). [ברכות י,ע"ב].
כאשר אתה מנהיג אנשים – הימנע מאד מלהיות גס רוח
" אמר רב חסדא [ויש האומרים מר עוקבא] :כל אדם שיש בו גסות-הרוח אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולים לדור בעולם,שנאמר : ' גבה-עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ' (תהילים קא,ה) ,אל תקרא 'אותו' אלא 'איתו'. [סוטה ה,ע"א] .
"סימן לגסות הרוח – עניות תורה". (סנהדרין כד,ע"א).
תכונות המנהיג אצל הרמב"ם
התכונות הנדרשות ממנהיג, כפי שמשתקפות בדברי חכמינו, נוכל להביא מדברי הרמב"ם, המובאים בספרו "היד החזקה", ספר שופטים, הלכות סנהדרין פרק ב, הלכה ז. עלי להדגיש שבתקופת זו, היו הדיינים גם מנהיגים ולכן התכונות הנדרשות מדיין ,הינן התכונות הנדרשות ממנהיג.
כך מובאים הדברים:
" בית דין של שלושה אף על פי שאין מדקדקין בהם בכל אלו הדברים (שיהיו בעלי מראה, נבונים, ידעו לשונות וכיו"ב), צריך שיהא בהם בכל אחד מהם שבעה דברים, ואלו הם:
חוכמה וענוה ויראה ושנאת ממון ואהבת הבריות להם, ובעלי שם טוב.
וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה, הרי הוא אומר:
"אנשים חכמים ונבונים" (דברים א, יג), הרי בעלי חוכמה…
"וידועים לשבטיכם" (דברים א, לד), אלו שרוח הבריות נוחה מהם,ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו ,בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה, ודיבורן ומשאן בנחת עם הבריות.
על הפסוק:"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל,יראי אלוקים,אנשי אמת,שונאי בצע " [שמות יח,כא], כותב הרמב"ם:
"אנשי חיל" , אלו שהם גיבורים במצוות ומדקדקים על עצמם וכובשין את יצרם עד שלא יהא להם שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקן נאה, ובכלל, "אנשי חיל" – שיהא להם לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו, כעניין שנאמר: "ויקום משה ויושיען" (שמות ב, יז) ומה משה רבנו עניו – אף כל דיין צריך להיות עניו.
"יראי אלוקים" – כמשמעו.
"שונאי בצע" – אף ממון שלהם אינם נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא נבהל להון חסר יבואנו.
"אנשי אמת" – שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמם ומדעתם, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העול."
אין לי ספק,באם המנהיגים שכשלו,היו מתנהגים על פי הנורמות הערכיות שהציבו הרמב"ם וחז"ל ,היו הם יכולים לשמש דוגמא ומופת למנהיגות ערכית.
תדמית המנהיג
מנהיג הרוצה להוליך ציבור עליו להיות ללא רבב,הוא חייב לשמור על שמו הטוב ותדמיתו.
"רבי שמעון אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות – וכתר שם טוב עולה על גביהם" (אבות ד).
"אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולם, מה שקונה הוא לעצמו" (תנחומא ויקהל).
"טוב שם טוב משמן טוב" (קוהלת ז, א), כמה הולך שמן טוב ? מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו" (שמות רבה מח).
לפני כניסת בני-ישראל לארץ ,פונה משה לבני גד וראובן,שיסייעו לשבטים לכבוש את הארץ ואומר להם: "ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה, אם תחלצו לפני ה' במלחמה ועבר לכם כל חלוץ את הירדן … ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו והייתם נקיים מה' ומישראל …" (במדבר לב, כ-כב).
"אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום.
בתורה מנין ? שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב, כב).
בנביאים מנין ? שנאמר: "אל אלוקים ה' … הוא ידע" (יהושע נב, כב).
בכתובים מנין ? שנאמר: "וימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" (משלי, ג, ד).
גמליאל שאל לרבי יוסי בר ר' בון: איזהו המחוור שבכולם ? אמר לו: "והייתם נקיים מה' ומישראל" (ירושלמי, שקלים פ"ג, ה"ב) .
בתלמוד מסופר על משפחת הכהנים מבית אבטינס שהיו ממונים על מעשה הקטורת בבית המקדש,שהקפידו על שמם הטוב וגם על מראית עין. "ועל דבר זה מזכירין אותם לשבח, מעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר, היו מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל" (יומא לח, ע"א).
שמשון בימי מנהיגותו כשופט, לא ניצל את מעמדו כדי לקבל שירותים מיוחדים. שמשון פונה לקב"ה ומבקש עזרתו מידי שוביו הפלישתים, וכך אמר: "ויקרא שמשון אל ד' ויאמר אלי זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלישתים" (שופטים טז,כח). על הדברים הללו אומר האמורא רב : "אמר רב: אמר שמשון לפני הקב"ה: ריבונו של עולם,זכור עשרים ושתים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם,העבר לי מקל ממקום למקום". (סוטה י,ע"א)
מקובל על הבריות
"מרגלא (= רגיל) בפיו של אביי: לעולם יהא אדם ערום ביראה, ' מענה רך משיב חמה ' (משלי טו,א) ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נוכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה, ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות אמרו עליו, על רבן יוחנן בן-זכאי שלא הקדימו אדם שלום ואפילו נכרי בשוק" (ברכות יז, ע"א).
בחירת מנהיג
אדם לא יכול להנהיג את הציבור,אם אין מקבלים את הסכמת הציבור.
"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס (מנהיג) על הציבור אלא אם כן נמלכין בציבור, שנאמר: ' ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל ' (שמות ל"ה, ט) אמר לו הקב"ה למשה ,משה, הגון עליך בצלאל ? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון – לפני לא כל שכן. אמר לו: אף-על-פי-כן לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל ? אמרו לו: משה … אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון – לפנינו לא כל שכן". (ברכות נה, ע"א).
לא רק שצריך את הסכמת הציבור לאישור הפרנס, על המנהיג להקפיד לא לדחוף את עצמו לתפקידי מנהיגות .
"שמעיה אומר:שנא את הרבנות – כיצד? מלמד שלא יניח עטרה מעצמו לראשו אבל אחרים יניחו לו." (אבות דרבי נתן יא).
המנהיג והציבור
מנהיג זקוק לחוסן נפשי כדי לעמוד בלחצים,בביקורות ,"קיתונות של רותחין" וירידה לנשמתו ע"י הציבור. בירושלמי,פאה פ"ח,ה"ו ,מסופר על רבי עקיבא שרצו למנותו כפרנס (מנהיג). כאשר נציגי הציבור פנו אליו, אמר להם,אלך ואמלך עם בני ביתי.הלכו אחריו לביתו, ושמעו את בני משפחתו אומרים לו: על מנת שישפילוך ויבזוך ,קבל עליך שררה זאת.
"תנו רבנן:למה לא נתפרשו שמותם של הזקנים הללו (שהיו עם משה רבנו) – שלא יאמר אדם:פלוני כמשה ואהרון (האם דיין פלוני שבדורי הוא כמשה ואהרון?),פלוני כנדב ואביהוא,פלוני כאלדד ומידד (ולכן לא הוזכרו שמות הזקנים,שלא נוכל לדעת אם הזקנים בדורו של משה היו טובים מהמנהיגים-הדיינים בדורנו.) ,ואומר 'ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרון' (שמואל א',יב,ו) ואומר: ' וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ' [שם יג]…ואומר: ' משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שמו ' (תהילים צט,ו) ,שקל הכתוב שלושה קלי עולם (שמשון,גדעון ויפתח) כשלושה חמורי עולם (גדולי ישראל),לומר לך: ירובעל בדורו (חשוב לציית לו) – כמשה בדורו, בדן בדורו – כאהרון בדורו, יפתח בדורו –כשמואל בדורו.
ללמדך,שאפילו קל שבקלין ונתמנה כפרנס (מנהיג) על הציבור – הרי הוא כאביר שבאבירים (גדול וחשוב שצריך לשמוע בקולו). ואומר: ' ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ' (דברים יז,ט) , וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לילך אלא אצל שופט שבימיו. ('אצל שופט שבימיו ' אומר הריא"ף: 'שאף שיש חכמים גדולים יותר באותו דור – מכל מקום צריך לציית למי שנתמנה מנהיג לציבור) ואומר: 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה '. " אומר התוספות במקום: "שהימים הראשונים היו טובים מאלה – ולכך יש לשמוע לראשונים יותר מהאחרונים – אל תאמר כך,דאין לך אלא שופט שהיה בימיו". לאמור,בכל דור יש לקבל את הוראת מנהיגי אותו הדור. (ראש השנה,כה,ע"א).
נשאלת השאלה: האם המנהיג ראוי לדור,או שהדור ראוי למנהיג?
" 'זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה' (תהילים כד, י) – פליגי בה (נחלקו בה) רבי יהודה נשיאה וחכמים, חד אמר: דור לפי פרנס [מנהיג], וחד אמר פרנס לפי דורו". בשולי גליון הגמרא כותב רבינו גרשום: "זה דור דורשיו" ,לאמור, כדור – כן דורשיו, היינו מנהיגיו.
בהמשך הסוגייה אומרת הגמרא, אם הדור עז – מעמיד להם הקב"ה פרנס עז, ואם הדור נוחין זה לזה – מעמיד להם הקב"ה פרנס המנהיגם בנחת. (ערכין יז,ע"א).
אסיים מאמר זה בדבריו של רבן שמעון בן גמליאל ומפסוק מספר תהילים:
רבן שמעון בן גמליאל אומר: "על שלושה דברים העולם עומד: "על הדין ועל האמת ועל השלום" (אבות א).
במסכת דרך ארץ זוטא בפרק השלום כתוב: " אמר רבי מונא, ושלושתן דבר אחד,שנאמר:' אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם' (זכריה ח,טז ). כל מקום שיש משפט – יש שלום, וכל מקום שיש שלום – יש משפט".
" חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו, אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף ". [תהילים פה , יא-יג]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה