גדעון רפאל בן-מיכאל
המדריך השלם למחנכי ישראל
המדריך השלם למחנכי ישראל
פורסם ב"מקור ראשון", טו חשוון תש"ע, 2.11.09
החודש, חל יום הזיכרון לאדמו"ר מפיאסצ'נה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, שנרצח ב-ד' מרחשוון תש"ד במחנה טרווניקי ע"י לובלין שבפולין. האדמו"ר ידוע לרבים בזכות דרשותיו שניתנו בימי האימים בגטו ורשה וקובצו ב"ספר אש קודש".
האדמו"ר היה ידוע גם כמחנך מובהק וכתב ספרים תורניים בענייניי חינוך. חשבתי שבימים אלה כאשר מערכת החינוך עסוקה בסוגיות של חינוך לערכים ומניעת אלימות חשוב להביא לקדמת הבמה את ספרו החשוב והמרתק "חובת התלמידים" כדי להשלים את החסר בחוק זכויות התלמיד, תשס"א-2000 שחוקק ע"י כנסת ישראל.
כאשר החוק חוקק, הופתעתי מתוכנו הלא-מושלם של החוק. בחוק נכתבו דברים חשובים לגבי זכויות התלמידים אך במקביל לא נכתבה אפילו מילה אחת על חובות התלמידים. רבים מהמחנכים התרעמו על כך. למרבה הצער עד היום לא נעשה דבר לתיקון המעוות.
ספרו של האדמו"ר משמש כמדריך נפלא לכל מחנך. בעיקרו, תכני הספר מופנים למחנכים דתיים, אך אין ספק שהמתודות החינוכיות הגלומות בספר זה ניתנות ליישום גם בחינוך הממלכתי.
האדמו"ר אינו מתעלם מזכויות התלמידים. להיפך, הוא מדגיש אותן ביתר שאת, אך בחוכמתו ובתבונתו החינוכית הוא שילב את זכויות וחובות התלמידים כמקשה אחת.
האדמו"ר ראה בתלמיד כמשתתף בתהליך החינוכי של עצמו וכך כתב: "לא די ללמד את הנער, רק שחוב עליו לשמוע לקול המחנך ותו לא, כי לא יועיל בזה בלבד, כי לבסוף יראה את רבו למתנגדו ועריץ זר עליו... העיקר הוא להכניס בלבו דעה זו, שידע שהוא, הנער בעצמו, הוא עיקר המחנך, לא קטן ונער הוא, רק נצר מטעי ה' בכרם בית ישראל הוא, ועליו הטיל ה' חוב זה לגדל ולחנך את הנצר הזה, את עצמו, לעץ גדול עץ החיים, ולעשותו לעבד ה' צדיק וגדול בתורה". בהמשך הוא מסביר לתלמידים, מדוע חובתם ללמוד. לא מתוך כפייה אלא מתוך צורך פנימי להשתלבותם בחיים היהודיים האמיתיים.
וכך ממשיך האדמו"ר: "דבר ה' אליך, נער ישראל, עשה אוזניך כאפרכסת לשמוע את תשובת אביך שבשמים לך, אשר שם בפי נביאיו וחכמיו בתורתו הקדושה, ואנחנו רק נלקט אחד לאחד את דבריו הקדושים כלהבות אש אליך, למען תתחזק להיעשות ארז מארזי הלבנון אשר נטע ה' ".
האדמו"ר איננו מאמין בדרכי כפייה בחנוך "מטרה גדולה זו לנו, לא לכפות אותך שתלך בדרך ה' בעל כורחך, רק שגם בעצמך תרצה ללכת בו, כי לא בעשיותיך הטובות לבד אנו מסתפקים, רק שגם אתה בעצמך תהיה טוב אנו רוצים כפי שאמרנו לך".
האדמו"ר מטיל את אחריות החינוך על התלמידים ומציב בפניהם אתגר חשוב והוא המשך קיומו הרוחני של עם ישראל. "ואפשר כל אחד מכם על חבריו יסמוך ויאמר: גדולי ישראל משאר הבחורים זולתי, יצמחו. ואני אתרשל ואתעצל. אבל אם להתרשל, גם חבריך כמוך יתרשלו והם עליך יסמוכו, ותורה מה תהא עליה, עם ישראל גוי קדוש מה יהא עליו, השכינה הקדושה מה תהא עליה. נער ובחור ישראל, לומד תורה ודורש את ה' כגדול כקטן, על כל אחד מכם החוב מוטל לגלות מקרבו את נשמת ישראל ולעשות את עצמו לעמוד, אשר בית ישראל ישען עליו, אין בכם אף אחד אשר יוכל לפטור את עצמו מן האחריות הזאת".
הבאתי רק מקצת דבריו העמוקים והמאירים של האדמו"ר. אני קורא לכל מחנך ומחנכת לעיין בספר זה. גם כיום, יכול ספר זה לשמש כמדריך אולטימטיבי לציבור מחנכי ישראל.
החודש, חל יום הזיכרון לאדמו"ר מפיאסצ'נה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, שנרצח ב-ד' מרחשוון תש"ד במחנה טרווניקי ע"י לובלין שבפולין. האדמו"ר ידוע לרבים בזכות דרשותיו שניתנו בימי האימים בגטו ורשה וקובצו ב"ספר אש קודש".
האדמו"ר היה ידוע גם כמחנך מובהק וכתב ספרים תורניים בענייניי חינוך. חשבתי שבימים אלה כאשר מערכת החינוך עסוקה בסוגיות של חינוך לערכים ומניעת אלימות חשוב להביא לקדמת הבמה את ספרו החשוב והמרתק "חובת התלמידים" כדי להשלים את החסר בחוק זכויות התלמיד, תשס"א-2000 שחוקק ע"י כנסת ישראל.
כאשר החוק חוקק, הופתעתי מתוכנו הלא-מושלם של החוק. בחוק נכתבו דברים חשובים לגבי זכויות התלמידים אך במקביל לא נכתבה אפילו מילה אחת על חובות התלמידים. רבים מהמחנכים התרעמו על כך. למרבה הצער עד היום לא נעשה דבר לתיקון המעוות.
ספרו של האדמו"ר משמש כמדריך נפלא לכל מחנך. בעיקרו, תכני הספר מופנים למחנכים דתיים, אך אין ספק שהמתודות החינוכיות הגלומות בספר זה ניתנות ליישום גם בחינוך הממלכתי.
האדמו"ר אינו מתעלם מזכויות התלמידים. להיפך, הוא מדגיש אותן ביתר שאת, אך בחוכמתו ובתבונתו החינוכית הוא שילב את זכויות וחובות התלמידים כמקשה אחת.
האדמו"ר ראה בתלמיד כמשתתף בתהליך החינוכי של עצמו וכך כתב: "לא די ללמד את הנער, רק שחוב עליו לשמוע לקול המחנך ותו לא, כי לא יועיל בזה בלבד, כי לבסוף יראה את רבו למתנגדו ועריץ זר עליו... העיקר הוא להכניס בלבו דעה זו, שידע שהוא, הנער בעצמו, הוא עיקר המחנך, לא קטן ונער הוא, רק נצר מטעי ה' בכרם בית ישראל הוא, ועליו הטיל ה' חוב זה לגדל ולחנך את הנצר הזה, את עצמו, לעץ גדול עץ החיים, ולעשותו לעבד ה' צדיק וגדול בתורה". בהמשך הוא מסביר לתלמידים, מדוע חובתם ללמוד. לא מתוך כפייה אלא מתוך צורך פנימי להשתלבותם בחיים היהודיים האמיתיים.
וכך ממשיך האדמו"ר: "דבר ה' אליך, נער ישראל, עשה אוזניך כאפרכסת לשמוע את תשובת אביך שבשמים לך, אשר שם בפי נביאיו וחכמיו בתורתו הקדושה, ואנחנו רק נלקט אחד לאחד את דבריו הקדושים כלהבות אש אליך, למען תתחזק להיעשות ארז מארזי הלבנון אשר נטע ה' ".
האדמו"ר איננו מאמין בדרכי כפייה בחנוך "מטרה גדולה זו לנו, לא לכפות אותך שתלך בדרך ה' בעל כורחך, רק שגם בעצמך תרצה ללכת בו, כי לא בעשיותיך הטובות לבד אנו מסתפקים, רק שגם אתה בעצמך תהיה טוב אנו רוצים כפי שאמרנו לך".
האדמו"ר מטיל את אחריות החינוך על התלמידים ומציב בפניהם אתגר חשוב והוא המשך קיומו הרוחני של עם ישראל. "ואפשר כל אחד מכם על חבריו יסמוך ויאמר: גדולי ישראל משאר הבחורים זולתי, יצמחו. ואני אתרשל ואתעצל. אבל אם להתרשל, גם חבריך כמוך יתרשלו והם עליך יסמוכו, ותורה מה תהא עליה, עם ישראל גוי קדוש מה יהא עליו, השכינה הקדושה מה תהא עליה. נער ובחור ישראל, לומד תורה ודורש את ה' כגדול כקטן, על כל אחד מכם החוב מוטל לגלות מקרבו את נשמת ישראל ולעשות את עצמו לעמוד, אשר בית ישראל ישען עליו, אין בכם אף אחד אשר יוכל לפטור את עצמו מן האחריות הזאת".
הבאתי רק מקצת דבריו העמוקים והמאירים של האדמו"ר. אני קורא לכל מחנך ומחנכת לעיין בספר זה. גם כיום, יכול ספר זה לשמש כמדריך אולטימטיבי לציבור מחנכי ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה