גדעון רפאל בן-מיכאל

אחד המאבקים על זהותה היהודית של מדינת ישראל בעת הקמתה
פורסם ב"עלון שאנן", גיליון 142, תשרי תשס"א

אחד המסמכים הערכיים החשובים שהוציאה מדינת ישראל היא מגילת העצמאות (ההכרזה על הקמת המדינה). יש לה ערך הצהרתי רב חשיבות, הנקרא: "רוח מגילת העצמאות".

שלושים ושבעה אנשים חתומים על מגילת העצמאות: דתיים וחילוניים, ימניים ושמאלניים.
צבי ברנזון, שבאותם ימים, כיהן כיועץ המשפטי של ההסתדרות ולימים התמנה לשופט בית המשפט העליון, התבקש על ידי פליקס רוזנבליט (פנחס רוזן), שר המשפטים המיועד של מדינת ישראל לנסח את נוסח מגילת העצמאות בתמציתיות. הניסוח הראשוני שלו עסק בעניין הכמיהה של העם היהודי בכל הדורות לארץ ישראל, ההתיישבות היהודית בארץ והצהרה חברתית של המדינה בדבר ערכי חירות, צדק ושלום שמהם ייהנו אזרחיה. בנוסח זה, לא הוזכר שמו של בורא עולם. הייתה זו טיוטה ראשונה שהוגשה למשה שרת. התנהלו וויכוחים רבים על ניסוח מגילת העצמאות. הניסוח האחרון הופקד בידי וועדה שחבריה היו: דוד בן-גוריון הרב יהודה ליב הכהן פישמן (מימון), אהרון ציזילנג ומשה שרתוק (שרת). הוועדה גיבשה הצעה. אולם הרב מימון התנגד להצעת הניסוח. הוויכוח על ניסוח מגילת העצמאות לא היה פשוט. היה זה מאבק על זהותה של המדינה כמדינה יהודית.

בבוקר יום ההכרזה יום שישי, ה באייר, 14.5.1948 נסב עיקר הוויכוח על הפיסקה "מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים". הרב מימון דרש להוסיף את המילה וגואלו, לאמור: "צור ישראל וגואלו". ציזילינג (מפ"ם) דרש להשמיט לגמרי מילים אלו. לבסוף התקבלה ההצעה "צור ישראל" בלבד.
מועצת העם שזומנה בצוהרי יום השישי, אישרה את נוסח ההכרזה כפי שהיא נמצאת בידינו היום. תוקפו של המנדט הבריטי פקע בחצות אותו יום – ליל שישי, שהוא ערב שבת. מפאת קדושת השבת הוחלט להכריז על המדינה לפני כניסת השבת. הייה זה ביום שישי בשעה 4:00 אחה"צ. לאחר שבן-גוריון סיים את הקראת נוסח מגילת העצמאות, ביקש מהקהל לקום ואז הרב מימון, שכולו רעד מהתרגשות ודמעות זלגו מעיניו, בירך בשם ומלכות: "שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה". לקראת סיום הטקס, ניגשו חברי מועצת העם שהיו נוכחים בשעה גדולה זו וחתמו על מגילת העצמאות.

כאן המקום לציין, שרבים...רבים לא יודעים, שהרב מימון הוסיף לפני חתימת ידו על מגילת העצמאות את ראשי התיבות: בעז"ה. זכות גדולה נפלה בידיו של הרב מימון כאשר קידש שם שמים ברבים. מילה זו, כביכול נבלעה בשלל החתימות. זאת הסיבה, שקשה להבחין בכיתוב חשוב זה. הגדלתי את רשימת החתימות במגילת העצמאות וציינתי בחיצים את המקום שבו כתב הרב מימון את ראשי התיבות בעז"ה.

לצערנו, גם בשעה גדולה זו, רצו יהודים, אומנם מעטים, למנוע את הזכרת שמו של בורא עולם במגילת העצמאות. דרכם לא צלחה. הם חשבו שצמד המילים "צור ישראל" אינו מבחינת הזכרתו של הקדוש ברוך הוא. הם טעו. הללו לא העלו בדעתם שהשם "צור ישראל", הינה בחירה מוצלחת מאד. היה זה מדרכי ההשגחה.

צור הוא אחד משמותיו של הקב"ה. מהיכן אנו לומדים זאת? ממסכת ברכות דף ה, ע"ב.
אבא בנימין מביא בסוגיה את הפסוק: "ויעתק צור ממקומו" {איוב יח, ד} ודורשו: "ואין צור אלא הקב"ה שנאמר: "צור ילדך תשי" {דברים לב, יח}.

כאשר אנו מסמיכים גאולה לתפילה בתפילת שחרית, אנו מזכירים את שמו של הקב"ה במילים "צור ישראל". וכך אנו מתפללים: "צור ישראל קומה בעזרת ישראל ופדה כנאמך יהודה וישראל ונאמר ה' צבאות שמו, קדוש ישראל, ברוך אתה ה' גאל ישראל".

מתקני התפילה לשלום המדינה פתחו את תפילתם בלשון: "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו ברך את מדינת ישראל...". בזה הם פרעו חוב והשלימו את בקשתו של הרב מימון להוסיף את המילה וגואלו ל"צור ישראל" במגילת העצמאות.

הרמב"ם, כאשר תיאר את קרבתו של משה רבינו לקב"ה, ציין שמו של הקב"ה כ"צור עולמים". וכך הוא כותב: "ומשה רבינו לא חזר לאוהלו הראשון, לפיכך פירש מן האישה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור עולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן אור ונקדש כמלאכים" {הלכות יסודי תורה, פרק ז, הלכה ו}. בהלכות מזוזה כותב הרמב"ם: "וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אל ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרך מישרים" {הלכות מזוזה, פרק ו הלכה יג}.

הרמב"ם, במורה נבוכים פרק טז, מתייחס לשם צור כשם נרדף לאלוקים וכך הוא כותב:
"צור שם משותף, הוא שם ההר: "והכית בצור". והוא שם אבן קשה, כגון החלמיש: "חרבות צורים". והוא שם המחצב אשר ממנו חוצבים אבני המתכות: "הביטו אל צור חֻצבתם" .ומן העניין הזה האחרון הושאל שם זה ליסוד כל דבר ומוצאו, ולפיכך אמר אחר אמרו "הביטו אל צור חצבתם הביטו אל אברהם אביכם" וכו' , כאלו פירש כי הצור אשר חוצבתם ממנו, הוא אברהם אביכם, ולכן, לכו בעקבותיו ויהיה דתכם דתו, והתנהגו במידותיו. כי טבע המתכת הכרחי שיהא מצוי בדבר שנחצב ממנו. ועל פי העניין הזה האחרון נקרא ה' יתעלה צור כי הוא המוצא והסיבה העושה לכל מה שזולתו. ונאמר: "הצור תמים פעלו", "צור ילדך תשי", "צורם מכרם", "ואין צור כאלוקינו", "צור עולמים", "ונצבת על הצור".

הוספת הכינוי "צור" כמילה נרדפת לאלוקים מופיעה פעמים רבות בתנ"ך (ראה קונקורדנציה).
בתפילת חנה נאמר: "ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה', רמה קרני בה', רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך. אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלוהינו" {ספר שמואל א,א-ב}.
הגמרא במסכת ברכות דף י, ע"א מתייחסת לפסוק הנ"ל כדלקמן: "והיינו דאמרה חנה: 'אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלוקינו. שואלת הגמרא: מאי 'אין צור כאלוקינו? משיבה הגמרא: - "אין צייר כאלוקים". לאמור, אין צייר כאלוקים, הבונה את גוף האדם ומכניס בו רוח חיים ונשמה.

אם נצרף לדברים שהבאתי, קטעים ממגילת העצמאות, נוכל לומר שמבחינתנו, יש כאן הצהרה על הקמת מדינה יהודית, שצביונה יהודי, הפועלת באופן דמוקרטי ונותנת זכויות מלאות ליושבים בתחומי המדינה.

ההכרזה על הקמת המדינה, הינה פועל יוצא מאירוע קודם, שהתרחש ב-29 בנובמבר 1947 והוא: החלטת האומות המאוחדות על הקמת המדינה היהודית. המתח לקראת ההצבעה הייה רב.
עד הרגע האחרון לא ידענו, כיצד תצבענה האומות המשתתפות בהצבעה. היינו זקוקים הרבה מאד – לסייעתא דשמייא.

באותה עת, החליט הרב הראשי לישראל הריא"ה הרצוג זצ"ל לחבר תפילה מיוחדת לקראת ההצבעה הצפויה באומות המאוחדות. התפילה נאמרה על יד שריד בית מקדשנו - בכותל המערבי. {נוסח התפילה מובא ב"תחומין" כא, תשס"א, עמ' 64}.
שימו לב לקטע הסיום של התפילה. הרב הרצוג זצ"ל בסיום תפילתו, משתמש בקטע הסיום של תפילת גאולת ישראל, שאנו אומרים בתפילת שחרית.
הוא פונה לקדוש ברוך הוא בשם: צור ישראל . כינוי לקדוש ברוך הוא שהתגלגל למגילת העצמאות.

אבינו שבשמים, שמע תפילתנו,
והאר פניך אל שארית ישראל,
כחזקיהו עבדך נקרא היום וניוושע,
באו בנים עד משבר וכוח אין ללדת.

פתח שערי שמים
ללב עמך כל בית-ישראל בכל קצווי תבל
הדופק בחזקה ביום הנורא והנשגב הלזה.
בחרדת הדורות ובצפיית הגאולה.

אנא, תיראה לפניך אש התמיד אשר תוקד
על מזבח קידוש שמך מאז מעולם.
זכור נא עקידת העקידות בימינו לעינינו.

אתה,
אשר בידך לב עמים, מלכים ושרי האומות
היושבים היום כסאות למשפט,
וידעו ויכירו את צדקת ישראל,
ומלאו את דבר קודשיך ביד משה עבדך:
הרנינו גויים עמו וכיפר אדמתו עמו.

צור ישראל
קומה בעזרת ישראל ופדה כנאמך יהודה וישראל
אמן ואמן.

אכן, צור ישראל נענה לתפילות עם ישראל. ב- כ"ט בנובמבר התקבלה החלטה משמעותית לגבי עתידו של עם ישראל בארצו. וב-ה באייר הוקמה מדינת ישראל.

אנו תפילה, שצור ישראל יופיע בהדר גאון עוזו על כל יושבי תבל ארצו וכל אשר נשמה באפו יאמר:

"ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, אמן סלה".


‏אין תגובות: