גדעון רפאל בו-מיכאל

שינוי ארגוני בציונות הדתית

פורסם ב"מקור ראשון" ביום ראשון ז מרחשוון, 25.10.09

ידוע לכל בר בי רב שהציונות הדתית כממסד נמצאת במשבר עמוק ואינה מצליחה לאחות את קרעיה. אנשים המזוהים עם הציונות הדתית פעילים ומצביעים לקשת מגוונת של מפלגות. מאידך, אנו יודעים היטב שאידיאולוגיה של הציונות שרירה וקיימת, פועמת ויוצרת. על פי נתוני משרד החינוך לומדים בשנה"ל תש"ע בחינוך הממלכתי הכללי כ-600,000 תלמידים ובחינוך הממלכתי דתי כ-200,000 תלמידים. זו הצבעת אמון גבוהה בדרכה של הציונות הדתית. יתכן, שאנו נמצאים עתה בתהליכי שינוי בדפוסי ההצבעה לכנסת. בסיטואציה זו, נשאלת השאלה: מי ידאג לצרכים של הציונות הדתית בחינוך ובהתיישבות? מי ייאבק על צביונה היהודי של המדינה? מי ידאג לכל המפעל המפואר של השירות הלאומי? מי ידאג לישיבות ההסדר והמכינות הצבאיות?
מתוך דאגה לעתידה של הציונות הדתית, אני מעלה רעיון שראוי לדיון ציבורי. אני מציע להקים מסגרת ארגונית חדשה שתיקרא: ההתאחדות הכללית של הציונות הדתית. מסגרת זו לא תהייה מסגרת פוליטית שתרוץ לכנסת. במסגרת זו יהיו חברים המזדהים עם דרכה של הציונות הדתית, חבריה יהיו מוכנים לפעול ולסייע למימוש דרכה ולדאוג לצרכיה. כל חבר בהתאחדות זו יכול להשתייך לכל מפלגה בכנסת ישראל.
בשיחותיי עם הציבור, אני למד שהמשולש הערכי: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל נטוע בקרב הציבור הציוני הדתי כולו. נוכל להוסיף למשולש זה גם את הקשר הבל ינתק עם המדינה והשפעה על צביונה היהודי בכל מערכות החיים.
נראה לי, שעם בסיס משותף זה נוכל לאחד את כל הכוחות, צעירים ומבוגרים כאחד.
כיצד תפעל מסגרת זו? כל המזדהה עם האידיאולוגיה שהבאתי, יוכל להיות חבר בהתאחדות. כל חבר שיירשם ישלם מס חבר. מסי החבר ותרומות שיתקבלו יחזיקו את המסגרת הארגונית שתהייה צנועה מאד. מוסד העל של ההתאחדות תהייה המליאה שתמנה 70 חברים שייבחרו על בסיס אישי ולא מפלגתי. המליאה תבחר את הוועד המנהל ובעלי התפקידים. בהצעתי אני מביא את המסגרת הכללית. אם הרעיון יתקבל, יתקיימו דיונים בין חבר המייסדים שיציעו את החזון ומטרות ההתאחדות, המבנה הארגוני, דרכי בחירה, תפעול ההתאחדות ועוד.

לחיזוק דברי, אביא את דבריו הקולעים של הרב קאלישר ממבשרי הציונות הדתית שכתב בספרו דרישת ציון: "ועתה למה אנו מחשים, עד מתי לא נעשה גם אנחנו לביתנו. עד אנה נאהב זרים, נחבק אדמת נכר, ונחשוב כי בכוסף הלב לבד נעוף ההרה הר הקודש? לא כן אחָי! כי אם בפיך ובלבבך לעשות, הכל לפי רוב המעשה, כי המחשבה בלי מעשה כנשמה בלי גוף. אם נתחזק בפועל כפינו, אם נגביה עוף אל אדמת קודש לנטוע ולבנות וליסד ולהצמיח, עינינו תחזינה כי צִמחה יברך ויריק לנו ברכה עד בלי די, וישתבח בשבח ארץ הקדושה. ועל ידי זה מעט תסובַב גאולת ישראל...בואו ונתחזקה בעד עמנו ובעד ארצנו ונייסד חברת ארץ נושבת, אשר בה יתחברו רעים אהובים. זה יאמר: לד' אני, ויקנה ארץ, וזה יתן ידו לד' אלקינו להרים תרומת צדקה איש כפי נדבת לבו ורוחו הטהורה ולפי הברכה אשר ברכו ד' ברב עושר, ויטעו כרמיה, ויעשו פרי לצדקה, ויחזיקו יד אחינו לעלות שמה ולֵישב שמה איש תחת גפנו ותחת תאנתו וזיתו, ולא לידי מתנת בשר ודם תהיינה עינינו נשואות, רק מתוקה שנת העובד אדמת קודש תהיה".

כתבתי את דברי, מכיוון שאני סבור, שהציונות הדתית חפצה מאד בקיומה ובהמשך דרכה. היא זקוקה לשינוי ארגוני כדי להעלותה על דרך המלך.