גדעון רפאל בן-מיכאל
לפיד ערכי ההולך לפני המחנה
פורסם ב"מקור ראשון" ביום רביעי, כו תשרי תש"ע, 14.10.2009
מן הראוי הוא, שמעת לעת נספר על דמויות מופת מאנשי הציונות הדתית. הפעם אני רוצה לספר על אישה דגולה, אצילת נפש, צנועה ודינמית והיא חוה קרייצר.
חוה עלתה ארצה מפולין בשנת 1938. משנת 1940 היא תושבת חיפה ומכאן פעלה. בהגיעה ארצה היא התקבלה כפקידה בהסתדרות הפועל-המזרחי והצטרפה כחברה פעילה בארגון הפועלות של הפועל-המזרחי שממנו צמחה בעתיד תנועת "אמונה".
חוה פעלה למען הציבור בעוז ובמרץ. פעמה בלבה רוח דבורה הנביאה, שכידוע הוסיפו לשמה שתי מילים: "אשת לפידות". יש המפרשים ש"לפידות" זה בכלל לא שם של אדם, הכוונה היא לא לאשתו של לפידות אלא "אישה לפידית", אישה נלהבת ולוהטת. מצודת דוד מפרש: "ר"ל אשת חיל זריזה במעשיה כלפיד אש והוא עניין מליצה" המלבי"ם מפרש: "אשת לפידות- שהיו מעשיה בזריזות והתלהבות כלפידים". כך פעלה חוה. היא הייתה לפיד ערכי שהלך לפני המחנה.
עם החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל הייתה פעילה מטעם ארגון הפועלות בעזרה לארגון ההגנה ומגויסי מלחמת הקוממיות וכן שימשה מקשרת ומפעילה במטה של הישוב היהודי שהוקם בחיפה.
עם גבור גלי העלייה הגדולים לאחר מלחמת העצמאות, יזמה והקימה בשם ארגון הפועלות את "בית חלוצות", שהיה בית חם שבו נקלטו ועברו אלפי עולות שהגיעו בודדות לארץ לאחר שמשפחותיהן נכחדו בשואה. בבית זה מצאו ניצולות השואה אוירה חמה ותומכת וסייעו לנשים למצוא מקומות תעסוקה. האווירה בבית זה הייתה דתית וברוח הציונות הדתית.
עשרות שנים פעלה במרץ וללא ליאות בקידום ובפיתוח ושגשוג של רשת מוסדות חינוך לגיל הרך של "אמונה" באזור חיפה והצפון. מוסדות החינוך שגשגו והיא ראתה ברכה בעמלה.
חוה קיבלה גם על עצמה לכהן בהתנדבות כיו"ר אמונה בחיפה. היא הפעילה פעולות תרבות וחברה בקרב נשות היהדות הציונית דתית והפעילה מתנדבות רבות שפעלו למען עולים, חולים וקשישים.
בעלה יוסף היה עזר שכנגדה. איש רב פעלים בתורה, בעבודה ובגמילות חסדים. אדם שהתפרנס מעמל יומו, מעבודתה קשה. לאחר שעות העבודה הקשות הקדיש עיתותיו ללימוד תורה. היה תלמיד חכם מובהק ובקי בספרי הרמב"ם.
לחוה ויוסף לא היו ילדים משלהם. עם פרישתם לגמלאות הם זכו במאות ילדים ממוסדות החינוך של ישיבות בני-עקיבא. הם הקדישו את כספם שצברו בעמל רב משנות עבודתם לפיתוח מוסדות החינוך. הם ראו בחינוך את חזות הכל והאמינו בחזון החינוכי של הציונות הדתית.
בתחילה, החליטו לתמוך בישיבת בנ"ע "תקוות יעקב" בשדה יעקב ותרמו כספים להקמת בית מדרש לישיבה. במועד מאוחר יותר תרמו ספר תורה לישיבה וכן הקפידו לתמוך בשיפוצי בניני הישיבה. הזוג קרייצר המשיכו במפעלם האדיר ותרמו כספים נוספים להקמת אודיטוריום ובית כנסת באולפנת "סגולה" בקרית מוצקין.
עם פטירתו של בעלה יוסף המשיכה חוה את מפעלם המשותף ותרמה כספים נוספים להקמת בנין רב-תכליתי בישיבת בנ"ע בקרית שמואל – חיפה וכן חדר אוכל גדול המשמש גם כאולם רב-תכליתי בישיבת ההסדר שבעכו.
נוסף על תרומותיה, מדי שנה בשנה היא מחלקת מלגות לתלמידי כל המוסדות הנ"ל. והשנה היא הרחיבה את מתן המלגות גם לישיבת בנ"ע יבנה –חיפה.
כישוריה והיכולות הבלתי נדלות למען הציבור הביאו גם למינויה כנציגת הציבור בבית הדין לעבודה.
מועצת העיר חיפה החליטה להעניק לה את התואר והעיטור של "יקיר העיר" על תרומתה המשמעותית למען הציבור כולו.
מהכספים שחוה ובעלה חסכו מעמל עבודתם, מעולם לא עשו לביתם. עד היום גרה חוה בדירה צנועה מאד הנמצאת בשכונה לא יוקרתית בחיפה. מחסכונותיה הייתה יכולה לרכוש דירה במרומי הכרמל ודברי מותרות נוספים. האישה הגדולה הזו החליטה שחסכונותיה ינותבו רק למטרה אחת ויחידה והיא פיתוח מערכת החינוך הציונית דתית במדינת ישראל.
מן הראוי הוא, שמעת לעת נספר על דמויות מופת מאנשי הציונות הדתית. הפעם אני רוצה לספר על אישה דגולה, אצילת נפש, צנועה ודינמית והיא חוה קרייצר.
חוה עלתה ארצה מפולין בשנת 1938. משנת 1940 היא תושבת חיפה ומכאן פעלה. בהגיעה ארצה היא התקבלה כפקידה בהסתדרות הפועל-המזרחי והצטרפה כחברה פעילה בארגון הפועלות של הפועל-המזרחי שממנו צמחה בעתיד תנועת "אמונה".
חוה פעלה למען הציבור בעוז ובמרץ. פעמה בלבה רוח דבורה הנביאה, שכידוע הוסיפו לשמה שתי מילים: "אשת לפידות". יש המפרשים ש"לפידות" זה בכלל לא שם של אדם, הכוונה היא לא לאשתו של לפידות אלא "אישה לפידית", אישה נלהבת ולוהטת. מצודת דוד מפרש: "ר"ל אשת חיל זריזה במעשיה כלפיד אש והוא עניין מליצה" המלבי"ם מפרש: "אשת לפידות- שהיו מעשיה בזריזות והתלהבות כלפידים". כך פעלה חוה. היא הייתה לפיד ערכי שהלך לפני המחנה.
עם החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל הייתה פעילה מטעם ארגון הפועלות בעזרה לארגון ההגנה ומגויסי מלחמת הקוממיות וכן שימשה מקשרת ומפעילה במטה של הישוב היהודי שהוקם בחיפה.
עם גבור גלי העלייה הגדולים לאחר מלחמת העצמאות, יזמה והקימה בשם ארגון הפועלות את "בית חלוצות", שהיה בית חם שבו נקלטו ועברו אלפי עולות שהגיעו בודדות לארץ לאחר שמשפחותיהן נכחדו בשואה. בבית זה מצאו ניצולות השואה אוירה חמה ותומכת וסייעו לנשים למצוא מקומות תעסוקה. האווירה בבית זה הייתה דתית וברוח הציונות הדתית.
עשרות שנים פעלה במרץ וללא ליאות בקידום ובפיתוח ושגשוג של רשת מוסדות חינוך לגיל הרך של "אמונה" באזור חיפה והצפון. מוסדות החינוך שגשגו והיא ראתה ברכה בעמלה.
חוה קיבלה גם על עצמה לכהן בהתנדבות כיו"ר אמונה בחיפה. היא הפעילה פעולות תרבות וחברה בקרב נשות היהדות הציונית דתית והפעילה מתנדבות רבות שפעלו למען עולים, חולים וקשישים.
בעלה יוסף היה עזר שכנגדה. איש רב פעלים בתורה, בעבודה ובגמילות חסדים. אדם שהתפרנס מעמל יומו, מעבודתה קשה. לאחר שעות העבודה הקשות הקדיש עיתותיו ללימוד תורה. היה תלמיד חכם מובהק ובקי בספרי הרמב"ם.
לחוה ויוסף לא היו ילדים משלהם. עם פרישתם לגמלאות הם זכו במאות ילדים ממוסדות החינוך של ישיבות בני-עקיבא. הם הקדישו את כספם שצברו בעמל רב משנות עבודתם לפיתוח מוסדות החינוך. הם ראו בחינוך את חזות הכל והאמינו בחזון החינוכי של הציונות הדתית.
בתחילה, החליטו לתמוך בישיבת בנ"ע "תקוות יעקב" בשדה יעקב ותרמו כספים להקמת בית מדרש לישיבה. במועד מאוחר יותר תרמו ספר תורה לישיבה וכן הקפידו לתמוך בשיפוצי בניני הישיבה. הזוג קרייצר המשיכו במפעלם האדיר ותרמו כספים נוספים להקמת אודיטוריום ובית כנסת באולפנת "סגולה" בקרית מוצקין.
עם פטירתו של בעלה יוסף המשיכה חוה את מפעלם המשותף ותרמה כספים נוספים להקמת בנין רב-תכליתי בישיבת בנ"ע בקרית שמואל – חיפה וכן חדר אוכל גדול המשמש גם כאולם רב-תכליתי בישיבת ההסדר שבעכו.
נוסף על תרומותיה, מדי שנה בשנה היא מחלקת מלגות לתלמידי כל המוסדות הנ"ל. והשנה היא הרחיבה את מתן המלגות גם לישיבת בנ"ע יבנה –חיפה.
כישוריה והיכולות הבלתי נדלות למען הציבור הביאו גם למינויה כנציגת הציבור בבית הדין לעבודה.
מועצת העיר חיפה החליטה להעניק לה את התואר והעיטור של "יקיר העיר" על תרומתה המשמעותית למען הציבור כולו.
מהכספים שחוה ובעלה חסכו מעמל עבודתם, מעולם לא עשו לביתם. עד היום גרה חוה בדירה צנועה מאד הנמצאת בשכונה לא יוקרתית בחיפה. מחסכונותיה הייתה יכולה לרכוש דירה במרומי הכרמל ודברי מותרות נוספים. האישה הגדולה הזו החליטה שחסכונותיה ינותבו רק למטרה אחת ויחידה והיא פיתוח מערכת החינוך הציונית דתית במדינת ישראל.
חוה ויוסף קרייצר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה