גדעון רפאל בן-מיכאל
אל תכנע, גדעון סער!
פורסם ב"מקור ראשון", ביום ראשון יז אלול תשס"ט, 6.9.09
לאחרונה הכריז שר החינוך גדעון סער על תוכניתו כי החל משנת הלימודים תשע"א יחויבו בתי הספר הממלכתיים ללמד את התלמידים היהודים לימודי יהדות וציונות בתוכנית שתיקרא: "מורשת ותרבות ישראל".
אני פונה לשר החינוך ומזכיר לו כי בעבר, שני שרי חינוך ניסו להכניס תוכניות דומות ונכשלו. האחד זלמן ארן, שניסה להכניס את תוכניתו "תודעה יהודית" והשנייה הייתה לימור לבנת שקראה לתוכניתה "מורשת תרבות ישראל" ואפילו הצליחה לגייס שעות יחודיות לנושא זה בתוך תוכנית הלימודים.
נשאלת השאלה: מדוע השרים הללו לא הצליחו לממש את תוכניתם? - לדעתי, קיימות שתי סיבות. האחת, לא ניתן להעביר מסר ולמידה ערכית ללא הזדהות המורים עם הערכים הללו, והסיבה השנייה, שלמורים של היום אין את הידע הנחוץ להעברת הנושא.
מה אני מציע לך, אדוני השר? ראשית, יש לקיים השתלמויות מקצועיות ומעמיקות שלא ניתן לבצען מהיום למחר. שנית, דרושה פעילות סדנאית להכשרת הלבבות של המורים. זו משימה קשה ולא פשוטה. זכור! אם המורים לא יזדהו ערכית עם התוכנית ומגמותיה –התוכנית תיכשל
אני יודע, שהמתנגדים לתוכנית יאמרו לך כי יש בתוכנית אינדוקטרינציה ערכית. אל תחשוש. רבים התומכים בתוכניתך בקרב הציבור החילוני. מי שחרד לעתידה של מדינת ישראל, עליו לדעת, שעמידתנו האיתנה בקיומה של המדינה לא תוכל להיעשות ללא בסיס ערכי יהודי-ציוני של עם ישראל.
שליחותו של כל מחנך בין שהוא חילוני או דתי הוא בהעברת המורשת התרבותית של העם היהודי לדור הצעיר שבעתיד ישא על גבו את האחריות לגורלה של המדינה.
כתנא דמסייע, אני מביא את דבריו של מנהיג והוגה דעות חילוני, ברל כצנלסון. ברל פירסם בעיתון דבר מאמר בשם "חורבן ותלישות" (י"ד באב תרצ"ד - 1934), לאחר שמדריכי המחנות העולים ערכו טיול ומחנה קיץ ביער בן שמן בתשעה באב. וכך כותב ברל:
"שמעתי כי אחת מהסתדרויות הנוער קבעה את יציאת חבריה למחנה קיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו, את שעבודו ואת מרי גלותו. אין להעלות על הדעת כי משהו עשה זאת במתכוון. אין להעלות על הדעת כי מדריכי נוער חלוצי, המחנכים אותו ל"חיי הגשמה", כלומר, למאמצי שחרור מן הגלות ותיקון הנגעים והמומים שחלו בנו בעקב החורבן – אין להעלות על הדעת כי הם עשו זאת מתוך ידיעה מה הם עושים. אולם אי-ידיעה זו כשהיא לעצמה היא המעוררת מחשבות נוגות על רמתם התרבותית ועל ערך פעולתם החינוכית של כמה ממדריכי הנוער.
מה ערכה ומה פרייה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עימה שיכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זכרון נקודת המוצא ומקצצת בנימין, אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה? כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת-תקומה לולא היה עם ישראל שומר בליבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? לולא היה מייחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות – חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות עם. אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו ביום הזכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה עתה אבדו לו חירותו ומולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי, לא סירקין ולא בורוכוב, לא א.ד. גורדון ולא י"ח ברנר. ויהודה הלוי לא היה יכול ליצור את "ציון הלא תשאלי" וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש".
פורסם ב"מקור ראשון", ביום ראשון יז אלול תשס"ט, 6.9.09
לאחרונה הכריז שר החינוך גדעון סער על תוכניתו כי החל משנת הלימודים תשע"א יחויבו בתי הספר הממלכתיים ללמד את התלמידים היהודים לימודי יהדות וציונות בתוכנית שתיקרא: "מורשת ותרבות ישראל".
אני פונה לשר החינוך ומזכיר לו כי בעבר, שני שרי חינוך ניסו להכניס תוכניות דומות ונכשלו. האחד זלמן ארן, שניסה להכניס את תוכניתו "תודעה יהודית" והשנייה הייתה לימור לבנת שקראה לתוכניתה "מורשת תרבות ישראל" ואפילו הצליחה לגייס שעות יחודיות לנושא זה בתוך תוכנית הלימודים.
נשאלת השאלה: מדוע השרים הללו לא הצליחו לממש את תוכניתם? - לדעתי, קיימות שתי סיבות. האחת, לא ניתן להעביר מסר ולמידה ערכית ללא הזדהות המורים עם הערכים הללו, והסיבה השנייה, שלמורים של היום אין את הידע הנחוץ להעברת הנושא.
מה אני מציע לך, אדוני השר? ראשית, יש לקיים השתלמויות מקצועיות ומעמיקות שלא ניתן לבצען מהיום למחר. שנית, דרושה פעילות סדנאית להכשרת הלבבות של המורים. זו משימה קשה ולא פשוטה. זכור! אם המורים לא יזדהו ערכית עם התוכנית ומגמותיה –התוכנית תיכשל
אני יודע, שהמתנגדים לתוכנית יאמרו לך כי יש בתוכנית אינדוקטרינציה ערכית. אל תחשוש. רבים התומכים בתוכניתך בקרב הציבור החילוני. מי שחרד לעתידה של מדינת ישראל, עליו לדעת, שעמידתנו האיתנה בקיומה של המדינה לא תוכל להיעשות ללא בסיס ערכי יהודי-ציוני של עם ישראל.
שליחותו של כל מחנך בין שהוא חילוני או דתי הוא בהעברת המורשת התרבותית של העם היהודי לדור הצעיר שבעתיד ישא על גבו את האחריות לגורלה של המדינה.
כתנא דמסייע, אני מביא את דבריו של מנהיג והוגה דעות חילוני, ברל כצנלסון. ברל פירסם בעיתון דבר מאמר בשם "חורבן ותלישות" (י"ד באב תרצ"ד - 1934), לאחר שמדריכי המחנות העולים ערכו טיול ומחנה קיץ ביער בן שמן בתשעה באב. וכך כותב ברל:
"שמעתי כי אחת מהסתדרויות הנוער קבעה את יציאת חבריה למחנה קיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו, את שעבודו ואת מרי גלותו. אין להעלות על הדעת כי משהו עשה זאת במתכוון. אין להעלות על הדעת כי מדריכי נוער חלוצי, המחנכים אותו ל"חיי הגשמה", כלומר, למאמצי שחרור מן הגלות ותיקון הנגעים והמומים שחלו בנו בעקב החורבן – אין להעלות על הדעת כי הם עשו זאת מתוך ידיעה מה הם עושים. אולם אי-ידיעה זו כשהיא לעצמה היא המעוררת מחשבות נוגות על רמתם התרבותית ועל ערך פעולתם החינוכית של כמה ממדריכי הנוער.
מה ערכה ומה פרייה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עימה שיכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זכרון נקודת המוצא ומקצצת בנימין, אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה? כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת-תקומה לולא היה עם ישראל שומר בליבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? לולא היה מייחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות – חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות עם. אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו ביום הזכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה עתה אבדו לו חירותו ומולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי, לא סירקין ולא בורוכוב, לא א.ד. גורדון ולא י"ח ברנר. ויהודה הלוי לא היה יכול ליצור את "ציון הלא תשאלי" וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה