גדעון רפאל בן-מיכאל

נתינה למען הזולת

המאמר פורסם ב"עלון שאנן", גיליון 142 ניסן תשס"ט

כאשר אומרים בציבור הדתי את המושג "קהילת נווה-שאנן", לאיזה ציבור אנו מתכוונים? עד לפני עשר שנים, הייתי מגדיר את הקהילה, כציבור חובשי הכיפות הסרוגות הגורסות אורח חיים דתי-ציוני-לאומי כאשר מרכז תרבות דתי לנוער משמש כעוגן לחיי הקהילה.

בעזה"ש, בשנים האחרונות הקהילה התרחבה ו נוספו לקהילת נווה-שאנן מוקדי ציבור נוספים כמו, אנשי "ישיבת "נחלת הלווים", אנשי מרכז "זיו התורה" בהנהגתו של הרב מאיר פרץ ואנשי ישיבת "אור וישועה" בהנהגתו של הרב אליהו זיני.

הרב סולביצ'יק בדבריו על הקהילה כותב: "לכל יחיד סגולה משלו, יקרת המציאות שאינה נודעת לזולתו, לכל איש בשורה מיוחדת להעבירה, צבע מיוחד להוסיפו למגוון הקהילתי. אדם בודד המצטרף לקהילה מוסיף מימד חדש לתודעה הציבורית, תרומה בלעדית משלו. הוא מעשיר את הציבור מבחינה קיומית, ואין לו תמורה".

למרות מגוון הדעות וההשקפות, אני מוצא בסיס ערכי משותף לכלל הציבור הדתי של קהילת נווה שאנן, כפי שבא לידי ביטוי במסכת אבות נאמר [פרק א, משנה ב]:
"שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים".

המהר"ל מפראג בפירושו על משנה זו כותב: "אין די שהאדם יהיה שלם וטוב לבוראו, חשוב שהאדם יהיה וטוב עם זולתו… וזהו ע"י גמילות חסדים כאשר הוא עושה חסד חינם לזולתו". לאמור, כדי שיהודי יגיע לשלמות, עליו למלא שלושה יעדים:
א. על התורה - וזאת על ידי לימוד תורה. להגביר את הידע התורני.

ב. על העבודה - לא די לדעת את התורה אלא יש גם צורך להגשימה. ההגשמה נעשית ע"י קיום המצוות.

שני היעדים הנ"ל, הם מבחינת "וצריך שיהיה האדם שלם וטוב לבוראו".

ג. ועל גמילות חסדים - לא די לדעת את התורה ולקיים מצוות. צריך לתרום למען הזולת. כפי שכותב המהר"ל: "וכנגד הג' שצריך שיהיה האדם שלם וטוב עם זולתו, וזהו ע"י גמילות חסדים, כאשר הוא עושה לזולתו חסד חינם, הנה אין ספק שבזה הוא טוב לזולתו – ואז הוא טוב לגמרי".

* * * * *

המושגים: צדקה, גמילות חסדים, ואהבת לרעך כמוך והתנדבות, מגלמים בתוכם את המסר הערכי של נתינה למען הזולת. מסר שלאורו, אנו מחנכים את ילדינו על פי מוסר התורה, הנביאים וחז"ל.

הגיעה השעה, שהציבור ידע, ובעיקר בני הנוער על הפעילות הענפה של קהילת נווה-שאנן במעשיה למען הזולת. נעשים מעשים רבים וחשובים שרק מתי מעט יודעים עליהם. חשיפת מעשיהם הטובים של אנשי הקהילה רק יחזקו את הקהילה ויעודדו רבים להצטרף למעשי החסד. זאת הסיבה, שמרכז תרבות דתי לנוער יקיים שבוע מיוחד לחשיפת מעשי ההתנדבות וגמילות חסדים הנעשים ע"י חברי הקהילה.

אין אנו רוצים להתפאר במעשי החסד אלא לחנך לאורם. עלינו לזכור תמיד את חשיבות המסר של "מתן בסתר". לכן, לא נחשוף את המקבלים. דברי בעל "שולחן ערוך" עומדים לנגד עינינו: ".. צריך הנותן שלא יתפאר בצדקה שנותן, ואם מתפאר - לא דיו שאינו מקבל שכר על מה שנותן אלא שמענישין אותו". [בית יוסף, יורה דעה, סימן רמז].

* * * * *

על נתינה, צדקה וגמילות חסדים ביהדות נכתבו מאות ספרים ומאמרים. אני מביא במאמרי מספר מקורות "על קצה המזלג" כדי להאיר את עינינו לעולם ערכים מופלא זה.

גמילות חסדים היא אחת מדרכיו של הקדוש ברוך הוא שעלינו לדבוק בה. ידועה הגמרא המפורסמת, המביאה פסוקים מן התורה ודורשת אותם כדי שנהלך אחר מידותיו של הקב"ה.
וכך נאמר במסכת סוטה, יד, ע"א:
"ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' [דברים יג], וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא' [דברים ד], אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה. מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם' [בראשית ג], אף אתה הלבש ערומים, הקב"ה ביקר חולים, דכתיב: 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' [בראשית יח], אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב: 'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו' [בראשית כה], אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים דכתיב: 'ויקבר אותו בגיא אף אתה קבור מתים' [דברים לד] ".

כל הנותנים יודעים היטב שהם גם מקבלים בנתינתם. הם חשים זאת ברוחם ובנפשם.

הרב אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו כותב: "שמחה באה ממילוי החיסרון, על כן כערך השאיפה כן ערך השמחה במילואה. כוח הנתינה איננו שוֹרֵה כי אם על השמח בחלקו. הנותן הוא יראה בכל דבר גדול, וגם בקטן, את חסדי ה' יתברך ואת טובותיו אשר אין קץ להן. ויהיה בראותו כי כן, הלוא ישמח במתנות האלה שמחה רבה ויהיו חייו מאושרים תמיד. מן השמחה והאושר האלו נובעות הנתינה והאהבה".

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ביטא זאת יפה, וכך כתב: "צו החיים, תן וקח כך נברא העולם. שכל אחד יהיה משפיע ומקבל, ומי שאין בו שניהם כאחד, הרי הוא אילן סרק".

המילה צדקה באה מלשון צדק. עלינו לעשות הכל לתיקונו של עולם. לעשות צדק בעולמו של הקב"ה ואם הקב"ה נתן לבריותיו דברים קצובים, את האחד עשיר ואת השני העני, כיוון אותנו למצוות הצדקה כדי להשלים את החסרון של החלש בחברה.

למילה צדקה יש גם משמעות של זכות. בספר בראשית נאמר על אברהם אבינו, "וְהֶאֱמִין בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" [טו,ו], לאמור, מצוות הצדקה היא חובה אך גם זכות גדולה למי שמקיימה.

ייעודו של עם ישראל "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" [בראשית יח, יט] נמסר כבר לאברהם אבינו. הנביאים ראו בהגשמתו של ייעוד זה את הבסיס לקיומו של עם ישראל וחלמו על צדק הזורם בארץ כמים: "וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן" [עמוס ה, כד].
צמד המושגים "משפט וצדקה" אינו מתכוון רק לתהליכי דין ומשפט, אלא גם להטבת מצבם של מעוטי היכולת.

המילה צדקה בתנ"ך מתכוונת לצדק כאידיאל מוסרי, ובמשמעות זו מקביל לה המושג משפט: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" [ישעיהו א, כז]. הצדקה היא אפוא גם חובת היחיד - "בְּאורַח צְדָקָה חַיִּים" [משלי יב, כח] וגם אידיאל לחברה כולה - "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעושֶׁק" [ישעיהו נד, יד]. הצדקה והמשפט בתנ"ך מאפיינים את הנהגתו של הקב"ה בעולם, המבוססת על חסד ורחמים. ומכאן התביעה להתנהגות מוסרית של צדקה ומשפט המופנית לחברה וליחיד בישראל: "כֹּה אָמַר ה' עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תּונוּ אַל תַּחְמוסוּ" [ירמיהו כב, ג].

כידוע, מצוות עשה מן התורה ליתן צדקה לעני, שנאמר: "כי פתוח תפתח את ידך לו" [דברים טו, ח] "והחזקת בו גר ותושב וָחי עמָך" [ויקרא כה, לה] , "וחֵי אחיך עמָך" [שם לו].

הרמב"ם כותב על חשיבות מצווה זו [זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק י, הלכה א]:
חייבין אנו להיזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, שנאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו... לעשות צדקה" [בראשית יח, יט] ... ואין כסא ישראל מתכונן, ודת האמת עומדת, אלא בצדקה, שנאמר: "בצדקה תִכונני [ישעיהו נד, יד]. ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר: "ציון במשפט תפדה, ושָביה בצדקה" [שם א, כז]

בדרך הטבע, הצדקה נמסרת מן הנותן אל המקבל. ומנה הרמב"ם שמונה מעלות בצדקה [פרק י, הלכות ז-יד]: "שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמָך [=שהֶעְנִי], ונותן לו מתנה או הלוואה... פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן, ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצווה לשמה... וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה. ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה, כר' חנניה בן תרדיון. פחות מזה שידע הנותן למי יתן, ולא ידע העני ממי לקח".

* * * * *

בגלל "קוצר היריעה" של מאמרי, אביא בפניכם שלושה סיפורים של נתינה, האחד – מחז"ל, ושני סיפורים שאותם חוויתי אישית.

ידוע הסיפור על אותו בנימין הצדיק שפירנס אלמנה מכספו, ובוודאי לא ציפה לתמורה כלשהי. הנתינה לאלמנה היה עיקר המעשה. למרות שלא ביקש תמורה עבור מעשיו, כאשר חלה, מלאכי השרת התפללו לפני הקב"ה למען אותו צדיק והצליחו להאריך את חייו.
תניא [שנינו]: "אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באתה [באה] אישה לפניו בשני [בשנת] בצורת, אמרה לו: רבי פרנסני! אמר לה: העבודה [העובדה] שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו: רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אישה ושבעה בניה מתים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אתה אמרת, כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שהחיה אישה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו. מיד קרעו לו גזר דינו תנא [שנו] הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו" [בבא בתרא יא, ע"א].

ר' אברהם מרמורשטיין ממייסדי מפעל הארוחות "כל דכפין" שע"י בית הכנסת "פאר ישראל" סיפר לי את הסיפור הבא:
יום אחד הופיע אדם לאכול ארוחת צהרים בבית התמחוי. ר' אברהם הופתע שאותו אדם הגיע עם מכוניתו לבית התמחוי. הוא שאל את עצמו: האם אדם שיש לו מכונית זקוק למעשה חסד כדי לאכול ארוחת חינם? האם אין לו אמצעים כדי לכלכל את עצמו? ר' אברהם החליט לא לשאול אותו מאומה. לנגד עיניו עמדה ההלכה, כפי שפסק הרמב"ם "עני שאין מכירין אותו ואמר: רעב אני האכילוני – אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסים אותו מיד" [מתנות עניים פרק י, הלכה ו]. לאחר שהלה סיים ארוחתו ליווה אותו אל מכוניתו, והנה פתאום הוא פתח את תא המטען של המכונית ור' אברהם ראה כעין חבילה גדולה בתא המטען ושאלו שאלה שיגרתית, מה יש בחבילה זו? והוא השיב, אני חולה כליות וזה מכשיר הדיאליזה שאני חייב לקחת עמי לכל מקום. אמר לי ר' אברהם, מעולם לא שאלתי את מצבם הכלכלי של באי בית התמחוי. אירוע זה הוכיח לי כמה צדקה ההלכה היהודית.

לפני מספר שנים, ביקרתי בבית העלמין בקרית ענבים. כדרכי, כאשר אני נמצא בבתי עלמין, אני אוהב להסתובב בין המצבות, כדי לקרוא את "הסיפורים" שנכתבו על גבי המצבות. כך גם נהגתי בקרית ענבים, והנה הגעתי לקברם של רחל וחיים עפרוני ז"ל. בנם כתב דברים רבים על הוריו שנחקקו על אבן המצבה הגדולה. העתקתי מספר משפטים מהמצבה הקשורים לנתינה. משפטים המדברים ללבו של כל אדם. וכך כתב הבן ע"ג המצבה:
"לעיניהם [= לעיני ההורים] קמה מדינת ישראל מתוך העוני, הלחץ והחלום שפגשו בחוף יפו עם עלייתם ארצה בשנת 1921. במאבק להקמת המדינה שיכלו את היקר להם מכל את הבן יצחק בן קריית ענבים הקבור בסמוך.
כל חייהם עבדו ונתנו וסרבו לקבל.
נתינתם, הישגיהם וחייהם העשירים והמגוונים – היו שכרם".

* * * * *

אסיים בדברי הנביא ישעיהו:
"כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ כִּי קְרוֹבָה

יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת". [ישעיהו נו, א]
"אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק". [ישעיהו מא, ו]