גדעון רפאל בן-מיכאל
בני הסה ז"ל – איש החסד והאמת
המאמר פורסם בעיתון "מקור ראשון", יום רביעי כא שבט תשע"א, 26.1.2011
הכרתי את בני משחר ילדותנו. נולדנו בחיפה וגדלנו באותן ערוגות ערכיות של יוצאי גרמניה ("היקים") שעלו לפני השואה לארץ-ישראל, התיישבו בחיפה והקימו בה קהילה אורתודוכסית ברוח רבי שמשון בן רפאל הירש על פי המוטו "תלמוד תורה עם דרך ארץ".
בשרותו הצבאי, שירת בני ברבנות הצבאית והיה קצין מצטיין. הוא היה בין מקימי יחידת הקבורה הפיקודית של פיקוד צפון, פיקד עליה בדרגת סא"ל במשך שנים רבות. ברגישות ובחוכמת הלב הוא טיפל בקבורתם של מאות חללי צה"ל במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל.
אותם יוצאי גרמניה, נטלו על עצמם מצוות חסד גדולה כאשר הקימו את חברה קדישא בחיפה. זכור לי היטב, כיצד הגברים והנשים קיימו בהתנדבות את מצוות חסד של אמת ועסקו בטהרת המתים.
אביו של בני, יוסה (יהושע) ז"ל היה "הרוח החיה" של אותה חברה קדישא. גם אמו אלישבע ז"ל פעלה למען נזקקים. כל פעולותיה היו מתן בסתר. מהם ספג בני את ערכי החסד האמת והאמונה.
טבעי הדבר, כאשר הדור הקודם הלך לעולמו וחלקו הזדקן, החליטו הנותרים לפנות לבני, שיקבל על עצמו את ניהול חברה קדישא.
בשעות הקשות של האבל הכבד שעטף את משפחות הנפטרים, עמד מולם אדם, שברגישות ובצניעות רבה טיפל בנושאי הקבורה והטהרה. בני היה אוהב אדם וניהל את חברת הקדישא בכישרון ניהולי, ברגישות, בחן ובאהבת אדם. הכניס דפוסי עבודה מודרניים והיה חלוץ בתחום הקבורה העתיקה (בקומות), דאג לניקיונו ועיצובו המעורר כבוד של בית העלמין בחיפה.
בני הקפיד לנהל את חברה קדישא ביושר, על פי כללי המינהל התקין ועל פי אמות מידה מוסריות. כאשר הוחלט שבחיפה תקום ועדה קרואה למועצה הדתית, נקרא בני לדגל ומונה לשמש כחבר במועצה הדתית הקרואה עד שתיבחר מועצה כחוק.
נראה, שמעטים סרבו לקבל את החלטותיו והתנכלו לו. לפני כשמונה שנים, אלמונים שפכו חומצה על פניו וגרמו נזק רב לראייתו ונזקק לטיפולי עיניים גם בחו"ל . לא די היה בכך, אותם אלמונים הציתו גם את ביתו. בני לא נכנע לתכתיבים שהיו בניגוד לכללי המינהל התקין ולמרות תופעות חמורות אלו המשיך לעמוד על משמרתו.
לפתע, הגיע היום המר והנמהר. ביום ראשון בערב, יב שבט תשע"א (16.1.11), הגיע בני יחד עם רעייתו חנה למפתן הבית. רוצח שפל, ארב לו בפתח ביתו ורצח אותו נפש.
כאשר הגיעה שמועת הירצחו לחבריו וידידיו הרבים, נעו אמות הסיפים. חיפה הייתה מזועזעת. איש תם וישר נרצח כאשר עמד על משמרתו.
בני השתייך לקהילה הציונית-דתית בחיפה והיה מקובל על הדתיים-לאומיים, החרדים והחילוניים כאחד. הייתה לו היכולת להכיל בתוכו את מגוון הדעות ולנווט את פעילותו מבלי לפגוע בכבודו של איש.
בני היה שליח ציבור רב-מוניטין ועבר לפני התיבה בבית הכנסת "אליהו הנביא" שבשכונת אחוזה. היה לו קול ערב וייחודי. בימים נוראים, רבים נהרו לשמוע את תפילותיו. בחגים, בעת מעמד תפילת יזכור, התפלל את תפילת "אל מלא רחמים" לעילוי נשמת חללי צה"ל. הייתה זו תפילה שיצאה מהמיית הלב והרטיטה לבבות. זעקתו הגיעה לגנזי מרומים ופתחה שערי שמים. רק אדם שראה את "מסדר הנופלים" מול עיניו וטיפל בהם בקדושה ובטוהרה, יכול היה להרים תפילה זו לדרגת קדושה עילאית.
בני היה איש משפחה למופת. יחד עם רעייתו חנה גידל את שני בניו ושתי בנותיו ברוח הציונות הדתית. בני וחנה הנחילו לילדיהם את ערכי הנתינה של חסד אמת וערגת הנפש של הנשמה היתרה. בשבתות, שירת מזמורי השבת של המשפחה המלוכדת, הייתה בוקעת מחוץ לביתם. שכנים רבים, היטו אוזניהם מתחת החלונות כדי להאזין למנגינות הערבות שבקעו מביתם.
מיד, עם צאת השבת קיבל בני הודעות טלפוניות ממשפחות נפטרים, שפנו אליו אישית כדי שיטפל בקבורתם של הנפטרים. כאשר קיבל את השיחות, אמירתו הראשונה הייתה "ברוך דיין אמת". אבידן בנו, בהיותו ילד קטן כאשר שמע את אביו אומר את צידוק הדין, חשב בתמימות, שאמירה זו היא חלק בלתי נפרד מהריטואל המסורתי של מוצאי- שבת. זו הייתה האווירה בביתו של בני למרות שלא סיפר לילדיו על פעילותו הקשה בחברה קדישא. שני בניו למדו בישיבת הר עציון. הוא זכה בחייו לראות גם נכדו לומד בישיבה זו.
למרות ההתנכלויות הרבות הוא לא שמר טינה לאיש. הוא חש כי עליו מוטלת עליו שליחות של חסד ואמת. שליחות שאין לה שעור ונעשית ללא חשבון. בעומדו על משמר שליחותו עלה בסערה השמימה.
ת.נ.צ.ב.ה
בני הסה ז"ל – איש החסד והאמת
המאמר פורסם בעיתון "מקור ראשון", יום רביעי כא שבט תשע"א, 26.1.2011
הכרתי את בני משחר ילדותנו. נולדנו בחיפה וגדלנו באותן ערוגות ערכיות של יוצאי גרמניה ("היקים") שעלו לפני השואה לארץ-ישראל, התיישבו בחיפה והקימו בה קהילה אורתודוכסית ברוח רבי שמשון בן רפאל הירש על פי המוטו "תלמוד תורה עם דרך ארץ".
בשרותו הצבאי, שירת בני ברבנות הצבאית והיה קצין מצטיין. הוא היה בין מקימי יחידת הקבורה הפיקודית של פיקוד צפון, פיקד עליה בדרגת סא"ל במשך שנים רבות. ברגישות ובחוכמת הלב הוא טיפל בקבורתם של מאות חללי צה"ל במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל.
אותם יוצאי גרמניה, נטלו על עצמם מצוות חסד גדולה כאשר הקימו את חברה קדישא בחיפה. זכור לי היטב, כיצד הגברים והנשים קיימו בהתנדבות את מצוות חסד של אמת ועסקו בטהרת המתים.
אביו של בני, יוסה (יהושע) ז"ל היה "הרוח החיה" של אותה חברה קדישא. גם אמו אלישבע ז"ל פעלה למען נזקקים. כל פעולותיה היו מתן בסתר. מהם ספג בני את ערכי החסד האמת והאמונה.
טבעי הדבר, כאשר הדור הקודם הלך לעולמו וחלקו הזדקן, החליטו הנותרים לפנות לבני, שיקבל על עצמו את ניהול חברה קדישא.
בשעות הקשות של האבל הכבד שעטף את משפחות הנפטרים, עמד מולם אדם, שברגישות ובצניעות רבה טיפל בנושאי הקבורה והטהרה. בני היה אוהב אדם וניהל את חברת הקדישא בכישרון ניהולי, ברגישות, בחן ובאהבת אדם. הכניס דפוסי עבודה מודרניים והיה חלוץ בתחום הקבורה העתיקה (בקומות), דאג לניקיונו ועיצובו המעורר כבוד של בית העלמין בחיפה.
בני הקפיד לנהל את חברה קדישא ביושר, על פי כללי המינהל התקין ועל פי אמות מידה מוסריות. כאשר הוחלט שבחיפה תקום ועדה קרואה למועצה הדתית, נקרא בני לדגל ומונה לשמש כחבר במועצה הדתית הקרואה עד שתיבחר מועצה כחוק.
נראה, שמעטים סרבו לקבל את החלטותיו והתנכלו לו. לפני כשמונה שנים, אלמונים שפכו חומצה על פניו וגרמו נזק רב לראייתו ונזקק לטיפולי עיניים גם בחו"ל . לא די היה בכך, אותם אלמונים הציתו גם את ביתו. בני לא נכנע לתכתיבים שהיו בניגוד לכללי המינהל התקין ולמרות תופעות חמורות אלו המשיך לעמוד על משמרתו.
לפתע, הגיע היום המר והנמהר. ביום ראשון בערב, יב שבט תשע"א (16.1.11), הגיע בני יחד עם רעייתו חנה למפתן הבית. רוצח שפל, ארב לו בפתח ביתו ורצח אותו נפש.
כאשר הגיעה שמועת הירצחו לחבריו וידידיו הרבים, נעו אמות הסיפים. חיפה הייתה מזועזעת. איש תם וישר נרצח כאשר עמד על משמרתו.
בני השתייך לקהילה הציונית-דתית בחיפה והיה מקובל על הדתיים-לאומיים, החרדים והחילוניים כאחד. הייתה לו היכולת להכיל בתוכו את מגוון הדעות ולנווט את פעילותו מבלי לפגוע בכבודו של איש.
בני היה שליח ציבור רב-מוניטין ועבר לפני התיבה בבית הכנסת "אליהו הנביא" שבשכונת אחוזה. היה לו קול ערב וייחודי. בימים נוראים, רבים נהרו לשמוע את תפילותיו. בחגים, בעת מעמד תפילת יזכור, התפלל את תפילת "אל מלא רחמים" לעילוי נשמת חללי צה"ל. הייתה זו תפילה שיצאה מהמיית הלב והרטיטה לבבות. זעקתו הגיעה לגנזי מרומים ופתחה שערי שמים. רק אדם שראה את "מסדר הנופלים" מול עיניו וטיפל בהם בקדושה ובטוהרה, יכול היה להרים תפילה זו לדרגת קדושה עילאית.
בני היה איש משפחה למופת. יחד עם רעייתו חנה גידל את שני בניו ושתי בנותיו ברוח הציונות הדתית. בני וחנה הנחילו לילדיהם את ערכי הנתינה של חסד אמת וערגת הנפש של הנשמה היתרה. בשבתות, שירת מזמורי השבת של המשפחה המלוכדת, הייתה בוקעת מחוץ לביתם. שכנים רבים, היטו אוזניהם מתחת החלונות כדי להאזין למנגינות הערבות שבקעו מביתם.
מיד, עם צאת השבת קיבל בני הודעות טלפוניות ממשפחות נפטרים, שפנו אליו אישית כדי שיטפל בקבורתם של הנפטרים. כאשר קיבל את השיחות, אמירתו הראשונה הייתה "ברוך דיין אמת". אבידן בנו, בהיותו ילד קטן כאשר שמע את אביו אומר את צידוק הדין, חשב בתמימות, שאמירה זו היא חלק בלתי נפרד מהריטואל המסורתי של מוצאי- שבת. זו הייתה האווירה בביתו של בני למרות שלא סיפר לילדיו על פעילותו הקשה בחברה קדישא. שני בניו למדו בישיבת הר עציון. הוא זכה בחייו לראות גם נכדו לומד בישיבה זו.
למרות ההתנכלויות הרבות הוא לא שמר טינה לאיש. הוא חש כי עליו מוטלת עליו שליחות של חסד ואמת. שליחות שאין לה שעור ונעשית ללא חשבון. בעומדו על משמר שליחותו עלה בסערה השמימה.
ת.נ.צ.ב.ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה