גדעון רפאל בן-מיכאל

שכול וזיכרון - הניה אופנהיימר ע"ה

פורסם בעיתון "מקור ראשון", 5.8.2010

בימים אלה הלכה לעולמה הניה אופנהיימר ע"ה, אלמנת צה"ל, אלמנתו של דובי אופנהיימר הי"ד בן המושב שדה יעקב ובוגר ישיבת בנ"ע בכפר הרא"ה שנפל בקרב על רמת הגולן במלחמת ששת הימים. הניה נקברה בישוב הושעיה שבגליל התחתון. הניה הייתה אישה מיוחדת במינה. השכול והזיכרון היו שלובים באישיותה כמקשה אחת. הזיכרון נהפך לדומיננטי בחייה.

בילדותה למדה בחינוך הכללי. בגיל ההתבגרות חל מהפך בהשקפת עולמה והיא הצטרפה לתנועת בני עקיבא, שבט אמונים-סניף חיפה. עם הזמן עברה לבית הספר התיכון הדתי "לבנות מזרחי".

בזמנו, היה בחיפה מקום מפגש ייחודי לבוגרי בני-עקיבא וסטודנטים, שזה עתה סיימו את שרותם הצבאי. המקום נקרא "בית הנוער".

באחד הימים, הגיע דב אופנהיימר למקום ושם הכיר את הניה לבית בודק. יחסיהם התהדקו ואהבתם פרחה. באותה תקופה, חברי בני עקיבא ובוגריו, פעלו ללא ליאות למען החינוך הדתי בצפון הארץ. הם היו זוג ערכי ואכפתי ולכן יצאו יחדיו לשליחות פעילה למען קידום החינוך הדתי בנצרת עילית. לא נקף הזמן, הם נישאו ותקעו יתד לביתם בבית שמש, שבאותה עת הייתה עיירת עולים. הניה הייתה מורה בחינוך המיוחד ולימים התמנה דובי למנהל ביה"ס התיכון הדתי שבמקום.

במלחמת ששת הימים, נקרא דובי לשרות מילואים במסגרת יחידת הצנחנים שבה שרת. דובי לא חזר ממלחמה זו. הוא נפל בקרב על כיבוש ג'לבינה ברמת הגולן. מאז חלפו 44 שנים. הניה לא נישאה בשנית. בשנים הללו נלחמה כלביאה על חינוך ילדיה והתמסרה טוטאלית לשימור זיכרון בעלה עד יום פטירתה.

אני מספר את סיפורה של הניה, אלמנת צה"ל, שמאז אותו יום מר ונמהר, השתנו חייה ללא הכר. לגביה, הזמן עמד מלכת בכל מה שקשור בבעלה דובי. הכרתיה היטב. אני יכול לומר עליה, שגם אחרי נפילתו לא נפרדה מאהוב חייה. היא התמסרה טוטאלית לשמירת זכרו של דובי. היא דאגה שבני משפחתה וגרעין החברים מתקופת היותה בבני-עקיבא, חבריו של דובי מהישיבה ומהצבא ושכניה בבית שמש לא ישכחו אותו.

במסירות נפש, דאגה במשך 44 שנים לקיום טקס האזכרה ביום השנה לנפילתו של דובי בבית העלמין בהר הרצל, שם הוא טמון. היא טלפנה לכל ידידי המשפחה שהזכרתי, כתבה להם מכתבים ובשנים האחרונות הפיצה את דבר האזכרה גם בדואר האלקטרוני. היא לא פסחה אפילו לא על שם אחד. רבים נענו לקריאתה והתייצבו סביב קברו של דובי ביום הזיכרון.

פעמים, ביום הזיכרון לפני הטקס, יזמה סיורים בתחנות חייו של דובי בשדה יעקב, כפר הרא"ה ובית שמש.

בל נטעה. הניה הייתה אישה פעילה, ערכית ודעתנית שבלעה ספרים רבים. הייתי יכול לשוחח עמה על כל נושא. היו לה דעות פוליטיות מוצקות. כמורה מחוננת למתמטיקה, אהבה להורות תלמידים חלשים. היה בה, יכולת מופלאה להשריש בהם את מקצוע המתמטיקה ולהביאם לפסגות לימודיות.

הניה הייתה כעין אנדרטה חיה ופעילה לזיכרון בעלה דובי. הניה ודובי –חד הם. כאשר הזכירו לי את השם הניה ראיתי לעיני רוחי את דובי וכן להיפך.

הילדים נועה ואיל היו פעוטים כאשר אביהם נפל במלחמה. זיכרון אביהם היה עמום מאד. הניה אמם שימשה עבורם לפיד אש, המנחיל להם את זכרו ומורשתו הערכית של אביהם. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.