"לכל איש יש שם" - תלמידים פוקדים את קברות חיילי צה"ל בעת טקס יום הזיכרון הממלכתי לחיילי צה"ל בבית העלמין הצבאי בחיפה
מאת גדעון רפאל בן-מיכאל
משנת 1970 ואילך, מסורת נקוטה בידינו: משרד החינוך, מינהל חברה ונוער- של"ח (=שדה, לאום וחברה) בשיתוף פעולה מלא עם "יד לבנים" – חיפה, שבעת טקס יום הזיכרון הממלכתי לחיילי צה"ל בבית העלמין הצבאי בחיפה משתתפים תלמידים מבתי-הספר העל-יסודיים, תלמידי כיתות יא בטקס הממלכתי ופוקדים את הקברים. בשנים הללו, כיהנתי בתפקיד של מפקח ומנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך-מחוז חיפה.
לאחר התנסות של מספר שנים קיבלנו החלטה משותפת עם "יד לבנים"-חיפה, שהתלמידים יעמדו רק ליד הקברים מ"מלחמת העצמאות" ועד "מערכת סיני" (כולל). הסיבה: בני משפחות הנופלים ממערכת סיני ואילך, לשמחתנו הרבה נמצאים עמנו והם פוקדים את הקברים. במעמד זה התלמיד הפוקד את הקבר "הולך לאיבוד" ולא חש כדבעי את זיכרון הנופלים.
לעומת זאת, ראינו בעין הבוחנת שלנו את "הקרחת" הגדולה בחלקות של חללי "מלחמת העצמאות" עד "מערכת סיני". רבים מבני המשפחה של החללים נפטרו, חלו והזדקנו מאד. אין פוקד את הקברים, והנה בני הנוער לוקחים על עצמם משימה ומתייצבים ליד הקברים ואומרים: נזכור את חיילינו - נזכור ולא נשכח.
לאחר מספר שנים הגיתי את הרעיון של חלוקת דף לכל תלמיד. הכותרת שניתנה לדף: "לכל איש יש שם". עם דף זה עומד התלמיד ליד קברו של חלל צה"ל.
מה הניע אותי להגות רעיון זה?
בני המשפחות השכולות שבאו לבית העלמין הכירו היטב את החייל-החלל . היו אלה ההורים האחים, הסבים, האחיינים, הדודים ועוד. תחושת הקירבה אליו הייתה עזה.
עבור התלמידים היה זה קבר אנונימי. הם לא הכירו אותו. חשוב היה לי, להעביר לתלמידים את התחושה שהם "מכירים" את החייל-החלל.
קבעתי שלושה דברים שיכללו בדף שיחולק לתלמידים:
א. פנייה אישית לתלמיד –הסבר על המעמד.
ב. ל"כל איש יש שם" – שיר שחובר ע"י המשוררת זלדה.
ג. תולדות חייו (בתמצית) של החייל-החלל על פי הכתוב בספר "יזכור" –ספר הזיכרון לחיילי צה"ל.
הפעלתי את הרעיון החל משנת תשל"ד-1944.
בעת ביצוע הרעיון, התברר לי שלחלוקת הדף יש עוצמה רגשית גבוהה ביותר. ראיתי כיצד התלמידים מעיינים בעיון בדף בעת הטקס, למרות שקיבלו את הדף לפני הטקס-בהיותם בבית הספר.
לטקס הגיעו מתי מספר כדי לפקוד את הקברים הללו - הם היו דור שני ושלישי של החייל החלל, שרבים מביניהם לא הכירו אותו אישית. הם השתוממו בראותם את התלמידים עם דף המידע שהיה בידם. הם רצו לקבל את בדף מידי התלמידים וביקשו לשומרו אצלם. התלמידים נתנו בחפץ לב את הדפים. התרגשות ההדדית הייתה רבה.
בני משפחות החללים הביעו את תחושתם, שעם ישראל לא שוכח את חייליו, שהקריבו את נפשם למען המולדת.
החשוב מכל הוא תחושתם והרגשתם של התלמידים. מורים שליוו את התלמידים דיווחו לי: לתלמידים שפקדו את הקברים לעומת תלמידים שלא קיבלו את הדפים בעבר, הייתה הזדהות רגשית רבה יותר. הם חשו תחושת שייכות לעומת אנונימיות שחשו התלמידים בעבר.
להשתתפותם של התלמידים בטקס יום הזיכרון הממלכתי בשיא תהליך התבגרותם, יש תרומה משמעותית בתהליך עיצוב ההזדהות היהודית-ציונית של התלמידים, המתחנכים במערכת החינוך בישראל.
משנת 1970 ואילך, מסורת נקוטה בידינו: משרד החינוך, מינהל חברה ונוער- של"ח (=שדה, לאום וחברה) בשיתוף פעולה מלא עם "יד לבנים" – חיפה, שבעת טקס יום הזיכרון הממלכתי לחיילי צה"ל בבית העלמין הצבאי בחיפה משתתפים תלמידים מבתי-הספר העל-יסודיים, תלמידי כיתות יא בטקס הממלכתי ופוקדים את הקברים. בשנים הללו, כיהנתי בתפקיד של מפקח ומנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך-מחוז חיפה.
לאחר התנסות של מספר שנים קיבלנו החלטה משותפת עם "יד לבנים"-חיפה, שהתלמידים יעמדו רק ליד הקברים מ"מלחמת העצמאות" ועד "מערכת סיני" (כולל). הסיבה: בני משפחות הנופלים ממערכת סיני ואילך, לשמחתנו הרבה נמצאים עמנו והם פוקדים את הקברים. במעמד זה התלמיד הפוקד את הקבר "הולך לאיבוד" ולא חש כדבעי את זיכרון הנופלים.
לעומת זאת, ראינו בעין הבוחנת שלנו את "הקרחת" הגדולה בחלקות של חללי "מלחמת העצמאות" עד "מערכת סיני". רבים מבני המשפחה של החללים נפטרו, חלו והזדקנו מאד. אין פוקד את הקברים, והנה בני הנוער לוקחים על עצמם משימה ומתייצבים ליד הקברים ואומרים: נזכור את חיילינו - נזכור ולא נשכח.
לאחר מספר שנים הגיתי את הרעיון של חלוקת דף לכל תלמיד. הכותרת שניתנה לדף: "לכל איש יש שם". עם דף זה עומד התלמיד ליד קברו של חלל צה"ל.
מה הניע אותי להגות רעיון זה?
בני המשפחות השכולות שבאו לבית העלמין הכירו היטב את החייל-החלל . היו אלה ההורים האחים, הסבים, האחיינים, הדודים ועוד. תחושת הקירבה אליו הייתה עזה.
עבור התלמידים היה זה קבר אנונימי. הם לא הכירו אותו. חשוב היה לי, להעביר לתלמידים את התחושה שהם "מכירים" את החייל-החלל.
קבעתי שלושה דברים שיכללו בדף שיחולק לתלמידים:
א. פנייה אישית לתלמיד –הסבר על המעמד.
ב. ל"כל איש יש שם" – שיר שחובר ע"י המשוררת זלדה.
ג. תולדות חייו (בתמצית) של החייל-החלל על פי הכתוב בספר "יזכור" –ספר הזיכרון לחיילי צה"ל.
הפעלתי את הרעיון החל משנת תשל"ד-1944.
בעת ביצוע הרעיון, התברר לי שלחלוקת הדף יש עוצמה רגשית גבוהה ביותר. ראיתי כיצד התלמידים מעיינים בעיון בדף בעת הטקס, למרות שקיבלו את הדף לפני הטקס-בהיותם בבית הספר.
לטקס הגיעו מתי מספר כדי לפקוד את הקברים הללו - הם היו דור שני ושלישי של החייל החלל, שרבים מביניהם לא הכירו אותו אישית. הם השתוממו בראותם את התלמידים עם דף המידע שהיה בידם. הם רצו לקבל את בדף מידי התלמידים וביקשו לשומרו אצלם. התלמידים נתנו בחפץ לב את הדפים. התרגשות ההדדית הייתה רבה.
בני משפחות החללים הביעו את תחושתם, שעם ישראל לא שוכח את חייליו, שהקריבו את נפשם למען המולדת.
החשוב מכל הוא תחושתם והרגשתם של התלמידים. מורים שליוו את התלמידים דיווחו לי: לתלמידים שפקדו את הקברים לעומת תלמידים שלא קיבלו את הדפים בעבר, הייתה הזדהות רגשית רבה יותר. הם חשו תחושת שייכות לעומת אנונימיות שחשו התלמידים בעבר.
להשתתפותם של התלמידים בטקס יום הזיכרון הממלכתי בשיא תהליך התבגרותם, יש תרומה משמעותית בתהליך עיצוב ההזדהות היהודית-ציונית של התלמידים, המתחנכים במערכת החינוך בישראל.
******************************************************************************
תוכן הדף "לכל איש יש שם" שנמסר לתלמידים
ביום הזיכרון לחללי צה"ל מתייחד עם ישראל עם זכר הנופלים שחרפו נפשם למען תקומת מדינת ישראל. עתה, אנו מציינים את יום הקמת מדינת ישראל.
עם חלוף השנים, רבים מההורים ובני משפחות הנופלים ממלחמת העצמאות ועד מבצע סיני נפטרו או הזדקנו. רבים מהקברים לא נפקדים ע"י משפחות הנופלים.
חובתנו המוסרית והלאומית – לזכור את זכר הנופלים ולפקוד את הקברים, לפחות, פעם בשנה – ביום הזיכרון לחללי צה"ל.
בני הנוער!
במעמד זה, כל אחד מכם שליח של כלל עם-ישראל ופוקד אישית קבר של חלל. בדף זה מובאים תולדות חייו של החלל. עמידתכם לי הקבר אינה אנונימית, תהייה זו התייחדות עם תחושה של חיבור ושייכות. החלל אינו אלמוני עבורכם. אבד לנו חייל שהיה "עולם ומלואו", יכול היה לתרום רבות למען קידום החברה והמדינה. פתיל חייו נגדע בטרם עת. לא נכח את זכר הנופלים.
ג.ב.מ
לכל איש יש שם/זלדה
ביום הזיכרון לחללי צה"ל מתייחד עם ישראל עם זכר הנופלים שחרפו נפשם למען תקומת מדינת ישראל. עתה, אנו מציינים את יום הקמת מדינת ישראל.
עם חלוף השנים, רבים מההורים ובני משפחות הנופלים ממלחמת העצמאות ועד מבצע סיני נפטרו או הזדקנו. רבים מהקברים לא נפקדים ע"י משפחות הנופלים.
חובתנו המוסרית והלאומית – לזכור את זכר הנופלים ולפקוד את הקברים, לפחות, פעם בשנה – ביום הזיכרון לחללי צה"ל.
בני הנוער!
במעמד זה, כל אחד מכם שליח של כלל עם-ישראל ופוקד אישית קבר של חלל. בדף זה מובאים תולדות חייו של החלל. עמידתכם לי הקבר אינה אנונימית, תהייה זו התייחדות עם תחושה של חיבור ושייכות. החלל אינו אלמוני עבורכם. אבד לנו חייל שהיה "עולם ומלואו", יכול היה לתרום רבות למען קידום החברה והמדינה. פתיל חייו נגדע בטרם עת. לא נכח את זכר הנופלים.
ג.ב.מ
לכל איש יש שם/זלדה
לכל איש יש שם, שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו ונתן לו האריג.
לכל איש יש שם, שנתנו לו הוריו ונתנו לו כתליו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עיוורונו.
לכל איש יש שם, שנתן לו הים ונתן לו מותו .
.png)
קולומבוס, יעקב-יוסף
בן צילה וחיים, נולד ביום כ"ה בחשוון תר"ץ (28.11.1929) בחיפה. הוא גדל באווירה של תרבות שורשית יהודית, שמירת הדת והמסורת ואהבת המולדת. יעקב-יוסף למד בבית-הספר התיכון הדתי "יבנה" בחיפה, אשר אביו היה אחד ממייסדיו. לאחר שסיים את הכיתה השישית הפסיק את לימודיו בבית-הספר, השתלם כרואה-חשבון ועבד במקצוע זה כדי לעזור להוריו. בו בזמן התכונן לבחינה המקצועית הלונדונית ועמד בה בהצטיינות.
בן צילה וחיים, נולד ביום כ"ה בחשוון תר"ץ (28.11.1929) בחיפה. הוא גדל באווירה של תרבות שורשית יהודית, שמירת הדת והמסורת ואהבת המולדת. יעקב-יוסף למד בבית-הספר התיכון הדתי "יבנה" בחיפה, אשר אביו היה אחד ממייסדיו. לאחר שסיים את הכיתה השישית הפסיק את לימודיו בבית-הספר, השתלם כרואה-חשבון ועבד במקצוע זה כדי לעזור להוריו. בו בזמן התכונן לבחינה המקצועית הלונדונית ועמד בה בהצטיינות.
מוריו ומנהל בית-ספרו מעידים עליו כי היה ברוך-כישרונות ואחד התלמידים המצוינים בכל תחומי לימודיו. יעקב-יוסף היה בעל תפיסה מהירה, נעים-נימוסים, שקדן ודייקן וזכה בשבחי כל מחנכיו. פעיל וער לכל המתרחש ביישוב, התמסר בלהט לבו להדרכת הנוער הדתי "מזרחי" והיה אחד ממייסדי הסניף בחיפה. הוא השתתף בעלייה לביריה כחבר ה"הגנה" בפלוגה הדתית. הירבה לכתוב מסות ומאמרים המעידים על רב- גוניות הנושאים בהם הגה והתעניין.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד וצורף לחטיבת "כרמלי" ועימה פעל בחיפה בגזרות השונות והקשות. אחר-כך הועבר עם יחידתו לרמת יוחנן להגנת האזור מפני התקפות הדרוזים אשר כבדו מיום ליום. בקרב שהתנהל בכפר אושה על רמת יוחנן בין יחידתו ליחידת הדרוזים התוקפת, אץ יעקב להציל את מפקדו אשר נפצע קשה, ואז נפגע מצרור כדורים ונפל, ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.
****************************************************************************
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה