tag:blogger.com,1999:blog-70575104893900628662024-02-07T00:47:15.637-08:00פרסומיו של גדעון רפאל בן-מיכאל"כה אמר ה' אַל יתהלל חכם בחוכמתו ואַל יתהלל הגיבור בגבורתו, אַל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וְיָדוֹע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ – כי באלה חפצתי נאום ה' ". [ירמיהו, פרק ט, כא-כב]גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.comBlogger53125tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-36187547340976565602019-08-31T22:38:00.000-07:002019-08-31T22:38:02.204-07:00פרסומים שלי הנמצאים באתר "דעת"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><u><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 18.0pt; line-height: 150%;">פרסומים שלי הנמצאים באתר "דעת"</span></u></b><b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 18.0pt; line-height: 150%;"> </span></b><span dir="RTL"><a href="http://www.daat.ac.il/"><span style="mso-bookmark: _Hlk262355;"><span dir="LTR" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 18.0pt; line-height: 150%;">http://www.daat.ac.il</span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk262355;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk262344;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk262344;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 18.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>/</span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk262344;"></span></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk262355"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk262344"></a></span><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 18.0pt; line-height: 150%;"></span></b></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 18.0pt; line-height: 150%;">ניתן להגיע לפרסומים
בנושאי </span></b><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 22.0pt; line-height: 150%;">שואה</span></b><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 18.0pt; line-height: 150%;">
בלינק ישיר:</span></b></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<a href="http://www.daat.ac.il/he-il/shoa/mehkarim/"><span style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">http://www.daat.ac.il/he-il/shoa/mehkarim<span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL" lang="HE"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>/</span></span></a><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"></span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<a href="http://www.daat.ac.il/he-il/shoa/mehkarim/hamchon/"><span style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">http://www.daat.ac.il/he-il/shoa/mehkarim/hamchon<span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL" lang="HE"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>/</span></span></a><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"></span></div>
<br />
<div align="center" dir="RTL" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-add-space: auto; text-align: center;">
<span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk532286008"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 16.0pt; line-height: 150%;">ניתן
להגיע לפרסומים בדרך נוספת:</span></b></a></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk532286008;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">לפתוח
את דף הבית:</span></b></span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk532286008;"></span><a href="http://www.daat.ac.il/"><span style="mso-bookmark: _Hlk532286008;"><b><span style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">http://www.daat.ac.il</span></b></span></a><span style="mso-bookmark: _Hlk532286008;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"></span></b></span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk532286008;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">בדף
הבית לפתוח:</span></b></span><span style="mso-bookmark: _Hlk532286008;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">
<b><span style="color: red;">תולדות העם והמדינה</span></b></span></span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk532286008;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">אח"כ:</span></b></span><span style="mso-bookmark: _Hlk532286008;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"> <b><span style="color: black; mso-themecolor: text1;">לפתוח</span><span style="color: red;">: שואה</span></b> <b>ואח"כ
<span style="color: black; mso-themecolor: text1;">לפתוח</span><span style="color: red;">: מחקרים.</span></b></span></span></div>
<span style="mso-bookmark: _Hlk532286008;"></span>
<br />
<div align="center" dir="RTL" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-add-space: auto; text-align: center;">
<a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk532286060"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk164711"><span style="mso-bookmark: _Hlk532286060;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></b></span></a><span style="mso-bookmark: _Hlk164711;"><span style="mso-bookmark: _Hlk532286060;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><b><span lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk164711;"><span style="mso-bookmark: _Hlk532286060;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR" lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk164711;"><span style="mso-bookmark: _Hlk532286060;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><b><span lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk164711;"><span style="mso-bookmark: _Hlk532286060;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR" lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk164711;"><span style="mso-bookmark: _Hlk532286060;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><b><span lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk532286060;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk164711;"></span><b><span dir="LTR" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"></span></b></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 18.0pt; line-height: 150%;">נמצאים באתר פרסומים
העוסקים בשואה והם:</span></b></div>
<br />
<div align="right" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">57 ביטאונים {חוברות}</span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">:
"שמירת זיכרון השואה". מגוון נושאים הקשורים בשואה.</span></div>
<br />
<div align="right" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">ספר:</span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">
"חירוף נפש למען הצלת ספרי תורה בשואה".</span></div>
<br />
<div align="right" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">ספר:</span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">
"בנתיבי הדמעות", כרך א' וכרך ב'.</span></div>
<br />
<div align="right" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">ספר: </span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">ספר
ה"קדיש" "אל מלא רחמים", "יזכור" וקינות לזכר נספי
השואה.</span></div>
<br />
<div align="right" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">ספר:</span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">
"התנהלותה של המנהיגות היהודית בשואה – היודנראט".</span></div>
<br />
<div align="right" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">חוברת:</span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">
"משואה לתקומה – קורות חייו של אליעזר ארט - לייזר ז"ל בתקופת
השואה,<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>הישרדותו והגעתו לארץ
ישראל".</span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<br /></div>
<br />
<div align="center" dir="RTL" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-add-space: auto; text-align: center;">
<span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 115%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 20.0pt; line-height: 115%;">פרסומים
נוספים שלי </span></b><b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: black; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 20.0pt; line-height: 115%; mso-themecolor: text1;">שאינם קשורים </span></b><b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 20.0pt; line-height: 115%;">בשואה באתר
"דעת":</span></b></div>
<br />
<div align="center" dir="RTL" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-add-space: auto; text-align: center;">
<span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #3333ff; font-family: "Guttman Yad-Brush"; font-size: 24.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Tahoma; mso-hansi-font-family: Tahoma;">ספר:</span></b></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 16.0pt; line-height: 150%;">"ערכי יסוד
במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל"</span></b></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">נמצא באתר
"דעת" בתוך <b><span style="color: #c00000;">תולדות העם והמדינה</span></b>,
</span><span style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"></span></div>
<br />
<div align="right" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">אח"כ לפתוח <span style="color: #c00000;">היסטוריה</span></span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">
{תולדות ישראל}, אח"כ לפתוח <b><span style="color: #c00000;">חברה והיסטוריה.</span></b></span><b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 16.0pt; line-height: 150%;"></span></b></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 16.0pt; line-height: 150%;">לינק
ישיר</span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"> לפתיחת הפרסום:</span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<a href="http://www.daat.ac.il/daat/history/manhigut.pdf"><span style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">http://www.daat.ac.il/daat/history/manhigut.pdf</span></a><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"></span></div>
<br />
<div align="center" dir="RTL" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-add-space: auto; text-align: center;">
<span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #3333ff; font-family: "Guttman Yad-Brush"; font-size: 24.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Tahoma; mso-hansi-font-family: Tahoma;">ספר:</span></b></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 16.0pt; line-height: 150%;">יעקב קאפל טהאבן –
מנהיג מופת הראוי לחיקוי והערכה</span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 16.0pt; line-height: 150%;"></span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">נמצא באתר
"דעת" בתוך <b><span style="color: #c00000;">תולדות העם והמדינה</span></b>-
<b>לפתוח <span style="color: #c00000;">היסטוריה</span></b> – <b>אח"כ לפתוח <span style="color: #c00000;">דמויות בתולדות ישראל</span>.</b><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk165066"></a></span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk165066;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 16.0pt; line-height: 150%;">לינק ישיר</span></b></span><span style="mso-bookmark: _Hlk165066;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">
לפתיחת הפרסום:</span></span></div>
<span style="mso-bookmark: _Hlk165066;"></span>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<span style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><a href="http://www.daat.ac.il/daat/history/kopel-manhig.pdf">http://www.daat.ac.il/daat/history/kopel-manhig.pdf</a><span dir="RTL" lang="HE"></span></span></div>
<br />
<div align="center" dir="RTL" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-add-space: auto; text-align: center;">
<span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: normal; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #3333ff; font-family: "Guttman Yad-Brush"; font-size: 24.0pt; mso-ascii-font-family: Tahoma; mso-hansi-font-family: Tahoma;">חוברת:</span></b></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: normal; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 16.0pt;">משה אונגרפלד – סופר,
עיתונאי, מבקר ספרות, ביבליוגרף של ספרות ישראל וחכמת ישראל, </span></b></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: normal; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 16.0pt;">נאמן מורשתו של חיים
נחמן ביאליק.</span></b></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">נמצא באתר
"דעת" בתוך <b><span style="color: #c00000;">תולדות העם והמדינה</span></b>
- <b>לפתוח <span style="color: #c00000;">היסטוריה</span></b>,</span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">אח"כ <b>לפתוח <span style="color: #c00000;">דמויות בתולדות ישראל.</span></b><span style="color: #c00000;"></span></span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 16.0pt; line-height: 150%;">לינק
ישיר</span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"> לפתיחת הפרסום:</span></div>
<br />
<div align="center" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; text-align: center;">
<a href="http://www.daat.ac.il/daat/history/ungerfeld.pdf"><span style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">http://www.daat.ac.il/daat/history/ungerfeld.pdf</span></a><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"></span></div>
<br />
<div align="center" dir="RTL" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-add-space: auto; text-align: center;">
<br /></div>
<br />
<div align="center" dir="RTL" style="line-height: 150%; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-add-space: auto; text-align: center;">
<span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Tahoma",sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>*</span></div>
<b></b><i></i><u></u><sub></sub><sup></sup><strike></strike></div>
גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-82900522536373679892011-01-25T22:10:00.001-08:002012-04-19T08:43:55.883-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;color:#006600;"><strong>גדעון רפאל בן-מיכאל<br /></strong></span><br /><span style="font-size:180%;color:#000066;"><strong>בני הסה ז"ל – איש החסד והאמת<br /></strong></span><span style="font-size:85%;">המאמר פורסם בעיתון "מקור ראשון", יום רביעי כא שבט תשע"א, 26.1.2011<br /></span><br /><span style="font-size:130%;">הכרתי את בני משחר ילדותנו. נולדנו בחיפה וגדלנו באותן ערוגות ערכיות של יוצאי גרמניה ("היקים") שעלו לפני השואה לארץ-ישראל, התיישבו בחיפה והקימו בה קהילה אורתודוכסית ברוח רבי שמשון בן רפאל הירש על פי המוטו "תלמוד תורה עם דרך ארץ".<br /><br />בשרותו הצבאי, שירת בני ברבנות הצבאית והיה קצין מצטיין. הוא היה בין מקימי יחידת הקבורה הפיקודית של פיקוד צפון, פיקד עליה בדרגת סא"ל במשך שנים רבות. ברגישות ובחוכמת הלב הוא טיפל בקבורתם של מאות חללי צה"ל במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל.<br /><br />אותם יוצאי גרמניה, נטלו על עצמם מצוות חסד גדולה כאשר הקימו את חברה קדישא בחיפה. זכור לי היטב, כיצד הגברים והנשים קיימו בהתנדבות את מצוות חסד של אמת ועסקו בטהרת המתים.<br /><br />אביו של בני, יוסה (יהושע) ז"ל היה "הרוח החיה" של אותה חברה קדישא. גם אמו אלישבע ז"ל פעלה למען נזקקים. כל פעולותיה היו מתן בסתר. מהם ספג בני את ערכי החסד האמת והאמונה.<br /><br />טבעי הדבר, כאשר הדור הקודם הלך לעולמו וחלקו הזדקן, החליטו הנותרים לפנות לבני, שיקבל על עצמו את ניהול חברה קדישא.<br /><br />בשעות הקשות של האבל הכבד שעטף את משפחות הנפטרים, עמד מולם אדם, שברגישות ובצניעות רבה טיפל בנושאי הקבורה והטהרה. בני היה אוהב אדם וניהל את חברת הקדישא בכישרון ניהולי, ברגישות, בחן ובאהבת אדם. הכניס דפוסי עבודה מודרניים והיה חלוץ בתחום הקבורה העתיקה (בקומות), דאג לניקיונו ועיצובו המעורר כבוד של בית העלמין בחיפה.<br /><br />בני הקפיד לנהל את חברה קדישא ביושר, על פי כללי המינהל התקין ועל פי אמות מידה מוסריות. כאשר הוחלט שבחיפה תקום ועדה קרואה למועצה הדתית, נקרא בני לדגל ומונה לשמש כחבר במועצה הדתית הקרואה עד שתיבחר מועצה כחוק.<br /><br />נראה, שמעטים סרבו לקבל את החלטותיו והתנכלו לו. לפני כשמונה שנים, אלמונים שפכו חומצה על פניו וגרמו נזק רב לראייתו ונזקק לטיפולי עיניים גם בחו"ל . לא די היה בכך, אותם אלמונים הציתו גם את ביתו. בני לא נכנע לתכתיבים שהיו בניגוד לכללי המינהל התקין ולמרות תופעות חמורות אלו המשיך לעמוד על משמרתו.<br /><br />לפתע, הגיע היום המר והנמהר. ביום ראשון בערב, יב שבט תשע"א (16.1.11), הגיע בני יחד עם רעייתו חנה למפתן הבית. רוצח שפל, ארב לו בפתח ביתו ורצח אותו נפש.<br /><br />כאשר הגיעה שמועת הירצחו לחבריו וידידיו הרבים, נעו אמות הסיפים. חיפה הייתה מזועזעת. איש תם וישר נרצח כאשר עמד על משמרתו.<br /><br />בני השתייך לקהילה הציונית-דתית בחיפה והיה מקובל על הדתיים-לאומיים, החרדים והחילוניים כאחד. הייתה לו היכולת להכיל בתוכו את מגוון הדעות ולנווט את פעילותו מבלי לפגוע בכבודו של איש.<br />בני היה שליח ציבור רב-מוניטין ועבר לפני התיבה בבית הכנסת "אליהו הנביא" שבשכונת אחוזה. היה לו קול ערב וייחודי. בימים נוראים, רבים נהרו לשמוע את תפילותיו. בחגים, בעת מעמד תפילת יזכור, התפלל את תפילת "אל מלא רחמים" לעילוי נשמת חללי צה"ל. הייתה זו תפילה שיצאה מהמיית הלב והרטיטה לבבות. זעקתו הגיעה לגנזי מרומים ופתחה שערי שמים. רק אדם שראה את "מסדר הנופלים" מול עיניו וטיפל בהם בקדושה ובטוהרה, יכול היה להרים תפילה זו לדרגת קדושה עילאית.<br /><br />בני היה איש משפחה למופת. יחד עם רעייתו חנה גידל את שני בניו ושתי בנותיו ברוח הציונות הדתית. בני וחנה הנחילו לילדיהם את ערכי הנתינה של חסד אמת וערגת הנפש של הנשמה היתרה. בשבתות, שירת מזמורי השבת של המשפחה המלוכדת, הייתה בוקעת מחוץ לביתם. שכנים רבים, היטו אוזניהם מתחת החלונות כדי להאזין למנגינות הערבות שבקעו מביתם.<br />מיד, עם צאת השבת קיבל בני הודעות טלפוניות ממשפחות נפטרים, שפנו אליו אישית כדי שיטפל בקבורתם של הנפטרים. כאשר קיבל את השיחות, אמירתו הראשונה הייתה "ברוך דיין אמת". אבידן בנו, בהיותו ילד קטן כאשר שמע את אביו אומר את צידוק הדין, חשב בתמימות, שאמירה זו היא חלק בלתי נפרד מהריטואל המסורתי של מוצאי- שבת. זו הייתה האווירה בביתו של בני למרות שלא סיפר לילדיו על פעילותו הקשה בחברה קדישא. שני בניו למדו בישיבת הר עציון. הוא זכה בחייו לראות גם נכדו לומד בישיבה זו.<br /><br />למרות ההתנכלויות הרבות הוא לא שמר טינה לאיש. הוא חש כי עליו מוטלת עליו שליחות של חסד ואמת. שליחות שאין לה שעור ונעשית ללא חשבון. בעומדו על משמר שליחותו עלה בסערה השמימה.<br /><br /></span><span style="font-size:130%;"><strong> ת.נ.צ.ב.ה<br /></strong><br /></span></span></div><br /><span style="font-family:arial;"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5566374198077504674" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 336px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjhYXKhigSxS-KHX5olCCgu5mbUoOZlnf_gm1k7VaFPWD4xtRe2rrkrOHRRTimLuyX11gTkc5_fI5ZMLJzPt22KECazui72M3uz4sZexUVRTBZE3sUVPj1IOXP6rRpTFwK8brnX1-XY1GI/s400/%25D7%2591%25D7%25A0%25D7%2599+%25D7%2594%25D7%25A1%25D7%2594-%25D7%2599%25D7%25A9+%25D7%2594%25D7%2597%25D7%25A1%25D7%2593+%25D7%2595%25D7%2594%25D7%2590%25D7%259E%25D7%25AA.jpg" border="0" /></span><br /><p> </p><p> </p>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-67014607100475225752010-08-18T03:04:00.001-07:002012-04-19T12:53:55.481-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;color:#009900;"><strong>גדעון רפאל בן-מיכאל</strong></span><br /></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:180%;color:#000099;"><strong>אחריותנו לצביונה היהודי של המדינה</strong></span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;color:#000000;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", ח אלול תש"ע, 18.8.2010</span><br /><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">אחיזתנו וקיומנו בארץ ישראל אינה תלויה רק בעוצמתנו הצבאית. היא תלויה רבות גם בעוצמתם היהודית-רוחנית–מוסרית של אזרחי מדינת ישראל. אזרחים התלושים מהמורשת התרבותית המפוארת של עמנו ושורשיהם היהודיים רעועים, קשה יהיה להם לתקוע יתד איתן בארצנו. כל רוח מצויה תקעקע את רוחם בעת משבר.<br /><br />נשאלת השאלה: מי ידאג להנחלת ערכי תרבות ישראל בקרב הציבור הכללי היושב בציון?<br />מי ידאג לצביונה היהודי של המדינה? תשובתי האחת: הציונות הדתית. למה? - כי הציונות הדתית קשורה בכל רמ"ח אבריה לציבור הכללי ואף זוכה להערכה רבה. יש לה את היכולת הסגולית להצליח במשימה זו. יש בה יכולת מופלאה של הידברות ללא התנשאות.<br /><br />כאשר עבדתי במשרד החינוך, פנה אלי מנהל בי"ס תיכון כללי גדול וביקש ממני בכל לשון של בקשה לאתר מורים צעירים חובשי כיפות סרוגות לבית ספרו. הוא היה סבור, שחובשי הכיפות הסרוגות מסוגלים בדרכי נועם ובדוגמה אישית להנחיל את מורשת ישראל לנוער בחינוך הכללי.<br /><br />האתגר הניצב לפנינו הוא עצום ורב. עלינו לעמול ולפעול בשני מסלולים, האחד - במסלול ההסברתי והשני - במסלול החינוכי.<br /><br />הציונות הדתית נועדה למלא שליחות חשובה זו. יש לנו אחריות רבה על שמירת צביונה היהודי של המדינה. זה אחד מייעודנו המרכזי.<br /><br />המילה צדקה, שורשה מלשון צדק. מעשי הצדקה מביאים לצדק ולאיזון כלכלי וחברתי, לסגירת פערים וסיוע לחלשים בחברה. כך במקביל, נועד לנו תפקיד של צדקה רוחנית. עלינו לעשות רבות כדי שנביא לאיזון רוחני-ערכי-יהודי בקרב האומה. זו צריכה להיות הנְחלה רוחנית של אמת והתחברות אמיתית ללב האומה. לא בדרכי הטפה והפחדה. עלינו לפעול בדרכי נועם ובדוגמה אישית. זה מחייב את הציונות הדתית להיות חברת מופת הראויה לחיקוי.<br /><br />דוגמה להסברה: בכל עת, מעל במות ציבוריות רבות, אני שומע את שלושת המילים "מדינה יהודית ודמוקרטית". בכל וויכוח בין דתיים וחילוניים מועלית הטענה, שיהדות ודמוקרטיה הם תרתי דסתרי. הם לא יכולים לדור בכפיפה אחת. תורת ה' היא תורתנו. ולמרות הצהרה ברורה זו, אני אומר: הדמוקרטיה יכולה לדור בכפיפה אחת עם היהדות. חיבור זה הוא הכרחי ונחוץ לשמירת מרקם החיים המשותפים בין מגוון הציבורים במדינה. כיום, ללא משטר דמוקרטי אין קיום למדינה מוסרית וערכית.<br /><br />נחוצה דרך הסברתית מושכלת שתמנע את החיכוך בין יהדות ודמוקרטיה. רק החורשים רעה כנגד מורשת ישראל מצביעים על הסתירה. הציונות הדתית יכולה להעמיד למערכת הסברה חשובה זו, אנשי תורה יחד עם משפטנים ואנשי אקדמיה דתיים המסוגלים לסייע בהסברה, ובעיקר למצוא משעולים מעשיים למניעת החיכוך.<br /><br />בתחום החינוך עלינו לפעול בקרב צעירים ומבוגרים. עלינו להקים מספר מוסדות אשר יסייעו בידינו להוציא חזון זה מן הכח אל הפועל. ראו, איזה מוסדות מפוארים עומדים לרשות הציבור הכללי עם תקציבים גדולים, כדוגמת מרכז רבין, מרכז פרס, מרכז בגין עוד... ועוד... – מרכזים המקיימים פעילות חינוכית והסברתית רבה. אין זה סביר, שלציונות הדתית אין מוסדות כנ"ל עם תקציבים, שיעדם העיקרי הוא להנחיל את מורשת ישראל למגוון האוכלוסייה במדינת ישראל. עלינו לפעול ביתר שאת וביתר עוז כדי להקים מוסדות בעלי מוניטין שיהוו בסיס פעולה למילוי החזון.<br /><br />המוסדות הנ"ל יעסקו בהכנת תכנים מתאימים, הכשרת מנחים, השתלמויות מורים בתיאום עם משרד החינוך, הקמת תשתיות לבתי מדרש ומכוני בר מצווה ובת מצווה, מפגשים בין דתיים וחילוניים והכשרת מנחים מתנדבים שיעבירו באופן קבוע בימי שישי שעור בפרשת השבוע בבתי הספר הממלכתיים. יכולתי למנות רעיונות נוספים. נשאיר זאת לצוות העוסקים במלאכה.<br /><br />במקום שרבים, מאסו באבן הבונים היהודית-שורשית, מסוגלת הציונות הדתית להיות לראש פינה רוחנית בהנחלת קנייני הרוח של העם היהודי במדינת ישראל. אם תגשים חזון זה. זו תהייה שעתה היפה ביותר.<br /><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5506689819762003762" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 341px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjZ4JPI-kauwadW2iMCR3pQS13oliwYzcFRjhOn0j6nPhea3Mkb1fKRpxHgJBiaDA3DCnapKaZaSLgdNtgHPAgUReh8M_qX233W7jp9zzkIoyf5MQ8S1KZADfhbOlvTqwA9KHuZBNRF0SQ/s400/%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95+%D7%9C%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%94+%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99+%D7%A9%D7%9C+%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94.jpg" border="0" /><br /></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-33580023189935126332010-08-18T02:56:00.001-07:002012-04-19T13:06:34.581-07:00<span style="font-family:arial;">בס"ד</span><br /><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;color:#009900;"><strong>גדעון רפאל בן-מיכאל</strong></span><br /><br /><span style="font-family:arial;font-size:180%;color:#000099;"><strong>הנחלת זיכרון השואה במערכת החינוך</strong></span><br /><span style="font-family:arial;font-size:85%;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", טו אלול תש"ע, 25.8.2010</span><br /><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">בכאב רב קראתי את דו"ח מבקר המדינה האחרון העוסק בתחלואיה של מערכת החינוך הפורמאלית בהנחלת זיכרון השואה (ניתן לקרוא את הדו"ח במלואו באתר האינטרנט של משרד מבקר המדינה). מאד הופתעתי לחוסר התגובה הציבורית לדו"ח. </span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">התקשורת כמעט שלא עסקה בנושא. ציבור ניצולי שואה שחיים עדיין עמנו, לא השמיע את קולו. לא נשמע קולם של אנשי ציבור ומחנכים. זאת הסיבה, שהחלטתי להגיב ולהשמיע את קולי.<br /><br />ממצאי הדו"ח העיקריים הם: </span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">1. וועדה מיוחדת שהתמנתה בשנת 2009 ע"י מנכ"לית משרד החינוך קבעה שלא עוסקים בנושא השואה במוסדות להכשרת מורים. יוצא אפוא שמורים חדשים מגיעים לבתי הספר מבלי שהייתה להם נגיעה לנושא השואה במהלך הכשרתם.</span><br /><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">2. הוועדה הצביעה, בין היתר, על אי-פיתוח תכנית לימודים רב-תחומית מחייבת מגן הילדים עד כיתה י"ב ועל העדר יחידת מטה במשרד, שלה האחריות להנחיה המקצועית להוראת השואה מהגיל הרך ועד כיתה י"ב. </span><br /><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">3. חוזרי מנכ"ל משרד החינוך העוסקים בנושא השואה מפנים בין היתר לספרים, לסרטים, לתערוכות ולתכניות וידאו, אך הם אינם מפרטים למי הם מיועדים, אינם ממיינים אותם לפי גיל או מגזרים ואינם מפרטים את הפעילות הנוספת הנדרשת בכיתות הלימוד לאחר היחשפות להם. </span><br /><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">4. הנתונים מלמדים כי המשרד לא הכין תכנית לימודים כוללת להוראת השואה אף לאחד מהמגזרים. המשרד אינו מחייב ללמד את הנושא ואינו מנחה את המורים והגננות כיצד לעשות זאת. רק בחטיבה העליונה מחויבים התלמידים ללמוד היבטים עיוניים של השואה במסגרת הוראת ההיסטוריה.</span><br /><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">5. לדעת משרד מבקר המדינה, קיים פער ניכר בין החשיבות הציבורית הנודעת לנושא השואה, המובעת גם בדברי החקיקה, לבין העובדה שהוראת השואה בבתי ספר היא חובה רק לנבחנים בבחינת הבגרות בהיסטוריה. על המשרד לקבוע מדיניות הוראה ברורה לפי מגזרים וגילים.</span><br /><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">הממצאים הללו מפתיעים מאד. אני יודע היטב שהנוער של היום מתעניין בשואה ורוצה לדעת יותר מבני הנוער של הדור הקודם. הביקוש הגדול של תלמידים לצאת לפולין מוכיח זאת. בדידי הוי עובדה. יזמתי מסגרת חינוכית הנקראת "נוער נאמן זיכרון השואה" הפועלת במכון ללימודי השואה ע"ש ח.אייבשיץ בחיפה. הנוער נענה לקריאתנו, מאות בני נוער התנדבו למסגרת זו.<br /></span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">רבים מבתי הספר פטרו את עצמם מהתמודדות עם נושא חשוב זה ושלחו את תלמידיהם למכוני השואה הנמצאים ברחבי הארץ. המכונים השכילו להשתמש במגוון מתודות. הפעילות עם התלמידים הייתה בעיקרה בסדנאות. כך נוצרה אינטראקציה חשובה בין המורה-המדריך לבין התלמידים. החומר הועבר בצורה חוויתית וריגושית. ברם, עלינו לזכור שעבודת המכונים צריכה להיות פעילות משלימה לעבודה הלימודית-חינוכית החשובה שתתנהל בכותלי בתי הספר.<br /></span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">התענינות הגוברת והולכת של בני הנוער בקורות השואה, הינה תשתית חשובה לקידום פעילות לימודית-חינוכית בנושא.<br />השר גדעון סער הוכיח, שיש לו יכולת להציב אתגרים למערכת החינוך ולפעול ליישומם. אני מצפה משר החינוך שימנה בהקדם צוות מיוחד לביצוע המלצות דו"ח מבקר המדינה ובהקדם.<br /></span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">עד שמשרד החינוך יתחיל לפעול, אני קורא למנהלים, מורים ומחנכים ליישם את דו"ח מבקר המדינה בבית ספרם, עוד בשנה"ל תשע"א. בכוחכם ובאמונתכם החינוכית, אתם מסוגלים לקדם את נושא הנחלת זיכרון השואה במוסדכם.</span><br /><span style="font-family:arial;"></span><br /><span style="font-family:arial;"></span><br /><br /><span style="font-family:arial;"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5509221446154305522" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 358px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgXyAgSQPrnl8yHOzLv20URnkW8_AVLeM5u-tZTBY1kxZzUzKkD3b3I6ZGmwANvepVENxctEiQELSuorILnxiOz1GvH56lA993XZUCHjAI8OW10VaMV5-Md4PLbdxU48YM7EvxFk2MJ8_o/s400/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8+%D7%96.%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94+%D7%9E.%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94.jpg" border="0" /></span><br /><p></p><p></p><p></p>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-46040909344583883972010-08-04T22:45:00.001-07:002012-04-19T08:45:16.159-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="color:#009900;"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;"><strong>גדעון רפאל בן-מיכאל</strong></span><br /></span></span><br /><span style="font-size:180%;color:#000000;"><strong>שכול וזיכרון - הניה אופנהיימר ע"ה</strong></span> </div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", 5.8.2010</span></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span> </div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">בימים אלה הלכה לעולמה הניה אופנהיימר ע"ה, אלמנת צה"ל, אלמנתו של דובי אופנהיימר הי"ד בן המושב שדה יעקב ובוגר ישיבת בנ"ע בכפר הרא"ה שנפל בקרב על רמת הגולן במלחמת ששת הימים. הניה נקברה בישוב הושעיה שבגליל התחתון. הניה הייתה אישה מיוחדת במינה. השכול והזיכרון היו שלובים באישיותה כמקשה אחת. הזיכרון נהפך לדומיננטי בחייה.<br /><br />בילדותה למדה בחינוך הכללי. בגיל ההתבגרות חל מהפך בהשקפת עולמה והיא הצטרפה לתנועת בני עקיבא, שבט אמונים-סניף חיפה. עם הזמן עברה לבית הספר התיכון הדתי "לבנות מזרחי".<br /><br />בזמנו, היה בחיפה מקום מפגש ייחודי לבוגרי בני-עקיבא וסטודנטים, שזה עתה סיימו את שרותם הצבאי. המקום נקרא "בית הנוער".<br /><br />באחד הימים, הגיע דב אופנהיימר למקום ושם הכיר את הניה לבית בודק. יחסיהם התהדקו ואהבתם פרחה. באותה תקופה, חברי בני עקיבא ובוגריו, פעלו ללא ליאות למען החינוך הדתי בצפון הארץ. הם היו זוג ערכי ואכפתי ולכן יצאו יחדיו לשליחות פעילה למען קידום החינוך הדתי בנצרת עילית. לא נקף הזמן, הם נישאו ותקעו יתד לביתם בבית שמש, שבאותה עת הייתה עיירת עולים. הניה הייתה מורה בחינוך המיוחד ולימים התמנה דובי למנהל ביה"ס התיכון הדתי שבמקום.<br /><br />במלחמת ששת הימים, נקרא דובי לשרות מילואים במסגרת יחידת הצנחנים שבה שרת. דובי לא חזר ממלחמה זו. הוא נפל בקרב על כיבוש ג'לבינה ברמת הגולן. מאז חלפו 44 שנים. הניה לא נישאה בשנית. בשנים הללו נלחמה כלביאה על חינוך ילדיה והתמסרה טוטאלית לשימור זיכרון בעלה עד יום פטירתה.<br /><br />אני מספר את סיפורה של הניה, אלמנת צה"ל, שמאז אותו יום מר ונמהר, השתנו חייה ללא הכר. לגביה, הזמן עמד מלכת בכל מה שקשור בבעלה דובי. הכרתיה היטב. אני יכול לומר עליה, שגם אחרי נפילתו לא נפרדה מאהוב חייה. היא התמסרה טוטאלית לשמירת זכרו של דובי. היא דאגה שבני משפחתה וגרעין החברים מתקופת היותה בבני-עקיבא, חבריו של דובי מהישיבה ומהצבא ושכניה בבית שמש לא ישכחו אותו.<br /><br />במסירות נפש, דאגה במשך 44 שנים לקיום טקס האזכרה ביום השנה לנפילתו של דובי בבית העלמין בהר הרצל, שם הוא טמון. היא טלפנה לכל ידידי המשפחה שהזכרתי, כתבה להם מכתבים ובשנים האחרונות הפיצה את דבר האזכרה גם בדואר האלקטרוני. היא לא פסחה אפילו לא על שם אחד. רבים נענו לקריאתה והתייצבו סביב קברו של דובי ביום הזיכרון.<br /><br />פעמים, ביום הזיכרון לפני הטקס, יזמה סיורים בתחנות חייו של דובי בשדה יעקב, כפר הרא"ה ובית שמש.<br /><br />בל נטעה. הניה הייתה אישה פעילה, ערכית ודעתנית שבלעה ספרים רבים. הייתי יכול לשוחח עמה על כל נושא. היו לה דעות פוליטיות מוצקות. כמורה מחוננת למתמטיקה, אהבה להורות תלמידים חלשים. היה בה, יכולת מופלאה להשריש בהם את מקצוע המתמטיקה ולהביאם לפסגות לימודיות.<br /><br />הניה הייתה כעין אנדרטה חיה ופעילה לזיכרון בעלה דובי. הניה ודובי –חד הם. כאשר הזכירו לי את השם הניה ראיתי לעיני רוחי את דובי וכן להיפך.<br /><br />הילדים נועה ואיל היו פעוטים כאשר אביהם נפל במלחמה. זיכרון אביהם היה עמום מאד. הניה אמם שימשה עבורם לפיד אש, המנחיל להם את זכרו ומורשתו הערכית של אביהם. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.<br /><br /><br /></span></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5501798883802532706" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 370px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjhXx-gXSNBw6SmW91Wa07s86z7UzqttEzwXuwQq3IToKoxRjFOZTTvOU_3B43Kz1RO52zN6jkmvXKNmOxn-nsGT1fQn-uoixPtcL1n6yDWykFWoTrynKnGNPliGy38mO9G6cA5xS3UZ9s/s400/%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%94+%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%94+%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D.jpg" border="0" />גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-30209611285404361662010-07-12T10:31:00.001-07:002012-04-19T08:48:37.209-07:00<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhtwcyL27AfFimD236UhngmQmU0vDVHQ5p8SfoSvWvBh2oWODfUdBq5NNn9B6G8mgYKtrSwF7NefTWVXHszKcXl3hAAI0uXosPrXt-jzo1xO6V88Vd4YbQ2GbtoHCFE_FaQo2DCZT6Q52M/s1600/33+%D7%90.%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%9E%D7%9F+%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5493074700554977058" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 360px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhtwcyL27AfFimD236UhngmQmU0vDVHQ5p8SfoSvWvBh2oWODfUdBq5NNn9B6G8mgYKtrSwF7NefTWVXHszKcXl3hAAI0uXosPrXt-jzo1xO6V88Vd4YbQ2GbtoHCFE_FaQo2DCZT6Q52M/s400/33+%D7%90.%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%9E%D7%9F+%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94.jpg" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong><span style="font-size:130%;color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל</span></strong><br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:180%;color:#000099;"><strong>ד"ר אריה ולדמן, רופא מומחה לרפואת עור ומוהל בעל מוניטין</strong></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">מסכת חייו של ד"ר אריה ולדמן, משכה מאד את תשומת ליבי ולכן החלטתי לספר במקצת על חייו המקצועיים והאישיים.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">למען הגילוי הנאות, עלי לציין, שיש לי קרבה משפחתית אליו, אך אין זה מונע ממני לספר עליו באופן אובייקטיבי ובהגינות.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">ד"ר ולדמן שרת בצה"ל והיה חייל קרבי בחטיבת גבעתי. במסגרת שרותו עבר גם קורס צניחה וזכה לכנפי צנחן.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">לפני לימודיו האקדמיים הוא למד בישיבת "הר עציון" ורכש השכלה תורנית רחבה.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">עם סיום לימודיו בישיבה, החל את לימודיו בביה"ס לרפואה שעל-יד הטכניון בחיפה.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">עם סיום לימודי הרפואה בטכניון, התחיל להתמחות ברפואת עור בבית חולים "העמק" בעפולה. לאחר ארבע שנים, עמד בבחינות של משרד הבריאות וזכה לתואר רופא מומחה ברפואת עור.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">הוא התחיל עבודתו כרופא עור מומחה בקופות החולים והביא מזור למאות חולים.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">מעת לעת, הייתי פוגש חולים שהיו בטיפולו. הם סיפרו עליו, הלל והשבח על עבודתו המקצועית והמסורה, ולא שכחו לציין את היחס האנושי המיוחד והייחודי שלו כלפי החולים.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">כך גם הגיעו אלי הידיעות, שהוא מגיע לביתם של חולים ערירים, כמובן, ללא תשלום והכול לשם שמים.<br /></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span> </div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">בשכונה שבה הוא גר, יודעים אנשי קהילתו, שאפשר להתדפק על דלת ביתו ביום ובלילה. על כל המעשים הללו, הוא אינו מבקש תמורה כספית.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">ד"ר ולדמן התקדם בעולם הרפואה והתמנה כמנהל מרפאה גדולה של אחת מקופות החולים.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">ד"ר ולדמן גר בחיפה בשכונה, שיש בה למעלה מ-20,000 תושבים. באחד הימים, קרא לו רב השכונה והציב לפניו אתגר יהודי. הרב סיפר לו, שרבים השבתות שיש צורך לבצע בריתות מילה בשבת ולא ניתן להשיג בשכונה מוהל.<br /></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span> </div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">ד"ר ולדמן נענה לאתגר חשוב זה ולמד את מלאכת המילה. לאחר שלמד כדבעי את מלאכת המוהל, הוא נבחן בבחינות הרבנות הראשית וכמובן, קיבל את אישור משרד הבריאות מתוקף היותו רופא. </span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">בין האירועים שסיפרתי, למד ד"ר ולדמן בטכניון לקבלת תואר ד"ר נוסף. במסגרת עבודת הדוקטורט השני הוא עסק במחקר חשוב ברפואת עור. לאחר סיום מחקרו, זכה לתואר ד"ר נוסף. </span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong>מעטים הרופאים היכולים להציג שני תוארי ד"ר.</strong><br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">במקביל לעבודתו כרופא עור ומנהל מרפאה, משמש הוא כמוהל. רבים האנשים המספרים לי בחום רב על עבודתו כמוהל. שמעו המקצועי יצא בקרב רבים, בצפון הארץ וגם למרכז הארץ ודרומה הגיע שמעו. נוצרה שרשרת של חבר מביא חבר וכתוצאה מכך, נוצר ביקוש רב לקיום בריתות, דווקא על ידו. רבים המקרים, שלצערו הרב הוא אינו יכול להיענות לכל הפונים אליו.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">במקביל לעבודתו הקשה והמסורה הוא מקיים משפחה מרובת ילדים משלו. יש לו חיי משפחה למופת ומשמש דמות מופת לבני משפחתו.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">בשעות הלילה המאוחרות הוא מוצא עדיין זמן ומקדיש זמנו ללימוד תורה ובנוסף לכך הוא מעביר שיעורי תורה לאחרים.<br /></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">אני מכיר מעט אנשים, שיש להם את היכולת הנדירה לשלב עבודה מקצועית ברפואה, במילה ועשיית מעשי חסד יחד עם לימוד תורה ברמה איכותית גבוהה. </span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"><span style="font-family:arial;">השילוב המופלא הזה, עושה אותו לאיש מיוחד, הראוי להערצה והערכה ע"י רבים. אין זה פלא, שרבים אוהבים אותו ונוהרים אחריו</span>.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-18927483524830537632010-04-25T21:49:00.001-07:002012-04-19T08:47:37.174-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong><span style="color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל</span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size:180%;color:#000099;">בית כנסת שלי</span></strong></span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:85%;"><span style="color:#000000;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", יב אייר תש"ע, 26.4.2010<br /></span><br /></span><span style="font-size:130%;">אני מתפלל בבית כנסת מיוחד במינו.בית הכנסת "פאר ישראל" שבשכונת נווה-שאנן בחיפה. בית הכנסת שלי מורכב מפסיפס אנושי של החברה בישראל. מתפללים בו דתיים ומסורתיים, עולים חדשים וותיקים, צעירים ומבוגרים, אנשי תורה ואנשי עמל, אנשי מדע ושכירי יום, חוזרים בתשובה וגרים לשם שמים. בכל עת, כאשר אני מתבונן במתפללים, אני מתפעל מהרעות, אהבת ישראל והעזרה ההדדית השוררים בין המתפללים. דיבוק חברים מיוחד במינו, שממנו אני שואב השראה רוחנית רבה.<br /><br />בשנות השבעים של המאה הקודמת הוקם בית הכנסת ע"י ניצולי שואה. בשנות השמונים הוחל בהקמת בנינו של בית הכנסת ע"י גבאים נפלאים ומסורים בניצוחו של ר' אברהם מרמורשטיין ז"ל שיחד עם רעייתו רחל שתחי' הקימו בתוך בנין בית הכנסת מפעל חסד - מפעל ארוחת לנזקקים "כל דכפין".<br /><br />רב בית הכנסת, הרב אריה כהן הינו דמות ייחודית בנוף הרבנות בישראל. יוזם ומעביר שיעורי תורה רבים המתקיימים מידי יום ביומו בבית הכנסת ומחוצה לו, מקרב מאד את הגרים ובעלי התשובה, מחזק ומדריך את באי בית הכנסת , מבקר חולים ועדיין לא סיפרתי את כל סגולותיו התרומיות. ראוי לציין, שהרב אינו מקבל שכר מבית הכנסת וגם מסרב לקבל שכר עבור סידור חופה וקידושין. כל מעשיו לשם שמים וללא תמורה חומרית. לצורכי פרנסתו הוא עובד כמהנדס מזון.<br /><br />בכל יום שישי מתקיים בבית הכנסת כולל יום שישי. מתפללים משתלבים בהעברת שעורי תורה בכולל ובבית הכנסת. הגבאי המסור ר' אריה שטיינמיץ מעביר שעורים בפרשת השבוע, בנושאים תורניים ובאגדות חז"ל, ר' נפתלי שטרן מעביר שיעורי הלכה משולחן ערוך-משנה ברורה, ר' עופר משען מעביר שעורים בקבלה וגם אני משתלב בעשייה זו ומעביר מדי שבת לפני תפילת שחרית את משנה תורה לרמב"ם.<br /><br />לקידושים בבית הכנסת יש חן ונופך מיוחד. בכל שבת מתקיים קידוש, גם אם אין שמחות. הקידוש נועד לגבש את המתפללים מיחידים לקהילה.<br /><br />קידושי ההודיה על החסד שעשה הקב"ה למתפללים מתוך המניין, הינם קידושים מרגשים: קידוש הודיה של ניצול שואה בהגיעו לגבורות והמספר את קורותיו, קידוש הודיה של הורים שבנם החייל החלים מפצעיו או מתפלל שניצל מתאונה או החלים ממחלתו.<br /><br />בית הכנסת עושה מאמצים רבים כדי לקיים בר מצווה לילדים ממשפחות חילוניות. ר' יצחק כהן ממתפללי בית הכנסת מכין את הנערים לקריאה בתורה ואמירת ההפטרה על פי טעמי המקרא. אביו של הבר מצווה מתחייב לבוא לבית הכנסת עם בנו מספר שבתות לפני הבר-מצווה כדי שהנער ואביו יכירו את התפילות ומנהגי בית הכנסת.<br /><br />גבאי בית הכנסת עורכים קידוש חובה לבר-המצווה ומשפחתו. בקידוש משולבים דברי תורה ע"י רב בית הכנסת, ר' אריה שטינמץ ור' עופר משען. לנער מעניקים כתשורה סידור. בדברי ההקדשה קוראים המתפללים לנער לפקוד את בית הכנסת פעמים נוספות.<br /><br />בשבת אחה"צ מתקיימת סעודת שלישית. מזון הסעודה נתרם ע"י מתפלל שיש לו יום זיכרון לאחד מבני משפחתו שחל סמוך לשבת. התפתח מנהג יפה, שלפני דברי התורה מספר התורם בקצרה על קורותיו ותכונותיו של הנפטר.<br /><br />עם צאת שבת מלכתא, לאחר תפילת ערבית, מקפידים לקיים הבדלה בבית הכנסת עבור אותם בודדים שאינם מקיימים הבדלה בביתם.<br /><br />זהו בית הכנסת שלי, אותו אני אוהב. הוא ביתי. אני חש בקרבי את קדושתו ושליחותו. זהו המקדש מעט שלי.<br /><br /></span><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5464304679863195282" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 346px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhahGYWGF7pYlpmAqpyP8AQSw8FRNDEIO4bclhP7_qIDUnTIz0_uy53A-fQZzOhLKOttCYIn_vJVeCG_sga9VriQd22RkxYfmT4ds6RLdGKNl8E91E5HMC7ljGu_vD298Vi1QE6dkhS-2c/s400/%D7%91%D7%99%D7%AA+%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA+%D7%A9%D7%9C%D7%99+1.jpg" border="0" /><br /><br /><br /></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-43729343009663675622010-04-07T07:12:00.001-07:002012-04-19T08:46:47.765-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong><span style="font-size:130%;color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל</span></strong></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong><br /><span style="font-size:180%;color:#000099;">רבנות ללא מעמד</span></strong></span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="color:#000000;"><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", כ"ג ניסן תש"ע, 7.42010</span><br /></span><br /><span style="font-size:130%;">בעקבות פרשת הקמת חדר המיון בבית החולים ברזילי והעתקת הקברים על פי ההלכה, צצה ועולה השאלה, מה מעמדם של רבני הציונות הדתית בעולם ההלכה?<br />אקדים ואומר, אני מכבד כל פסק הלכה של רב בישראל. אנו יודעים היטב שבתולדות ההלכה היו פסקים שונים לגבי אותו מקרה שהובא לפני פוסקי הלכה. גם אין לי דבר נגד עמדתו של הרב יעקב ליצמן שהולך על פי פסיקת רבותיו.<br /><br />יש לי טענה, כלפי הציבור הציוני-דתי? מדוע אין אנו נותנים רוח גבית חזקה לפסיקת הרבנים "שלנו". כבר נאמר במסכת אבות "עשה לך רב וקנה לך חבר".<br />מדוע אין אנו שומעים על התכנסויות תמיכה של הציבור הדתי-לאומי לגבי עמדתם של רבני צוהר התומכים בהעתקת הקברים מתוך הכרה שיש כאן עניין של פיקוח נפש.<br /><br />מ"האיחוד הלאומי" שמענו קול ברור וצלול מח"כ אריה אלדד. חברי הכנסת הדתיים של ה"איחוד הלאומי" שתקו כדגים. קולם וזעקתם לא נשמע.<br /><br />מדוע לא שמענו עמדה נחרצת מרבני יש"ע היודעים לעמוד היטב על משמר שלמות ארץ ישראל על פי ההלכה?<br /><br />"הבית היהודי" תמך בהחלטת הממשלה והצטרף להצעת הפשרה של השר בני בגין. מדוע לא שמענו דעה נחרצת התומכת בעמדת רבני צוהר והרב הראשי יונה מצגר?<br /><br />אני זוכר היטב שבמלחמת ששת הימים חללי צה"ל שנפלו בחזית הצפון נקברו קבורה ארעית בבית קברות בעפולה ולאחר שנה הועתקו הקברים לעשרות בתי קברות ברחבי הארץ בתיאום עם משפחות הנופלים. כאשר פונה גוש קטיף נפסק להלכה שיש להעתיק את הקברים לתוככי הארץ. הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, אישר הלכתית העלאת עצמותיו של נכדו של הרצל לקבורה בהר הרצל.<br /></span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">כדאי לדעת, שהיו אדמור"ים שנפטרו ונקברו במקום מושבם בחו"ל, ולאחר זמן הועלו עצמותיהם לישראל. האדמו"ר מויזניץ, הרב ישראל הגר נפטר ברומניה בשנת תרצ"ו, ובשנת תש"י הועלו עצמותיו לקבורה בבני ברק., האדמו"ר משאץ, הרב יואל מושקביץ נפטר ונקבר ברומניה בשנת תרמ"ו. בשנת תשל"ח נקברו עצמותיו בהר הזיתים. היריעה צרה מלהכיל דוגמאות נוספות.<br /><br />לציבור הציוני-דתי יש בעיה. טרם סיגלנו לעצמינו תרבות של משמעת עצמית כלפי פסקי ההלכה של רבותינו. סמכות הרבנים תתחזק רק אם אנו ניתן אימון ותמיכה מלאה בפסיקתם.<br />תמיד יש בתוכנו החושבים שניתן לשנות פסיקות הלכתיות חדשות לבקרים. אביא רק דוגמה אחת. כאשר עמדת ממשלת ישראל לא הייתה בהתאם לקו הלאומי, הרשו לעצמם גבאי בתי כנסת רבים לשנות את נוסח התפילה לשלום המדינה שקבעו רבותינו הרב הרצוג זצ"ל והרב עוזיאל זצ"ל.<br /><br />עלינו לשאוף להקמת גוף של מועצת רבנים של הציונות הדתית שיזכה לתמיכה מהציבור "שלנו". מועצה מעין זו תדע להנחיל את דעת ההלכה לציבור הרוצה להתחבר למדינה, לבניין הארץ ולבנות בתוכה חברה ברוח נביאי ישראל. </span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457399755750195970" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 361px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjh3CGdzXNP1ajcz2jUXqPyJ8fnR2Mb5saYeFzoej_89by4tYsW9ry7fdsSjLOZmiYh5zj3rzWBgemL5_Iehyphenhyphen-EcWBe3Hdug_EsndN2hm-BYzK2vWS2_MQRWpb4JBlpDEgk3zSynNKkUiY/s400/%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA+%D7%9C%D7%9C%D7%90+%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-82644972666655952862010-01-10T22:48:00.001-08:002012-04-19T08:49:36.305-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong><span style="font-size:130%;color:#000099;">גדעון רפאל בן מיכאל</span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size:180%;color:#006600;">יום ארץ ישראל</span></strong></span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="color:#000000;"><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", כ"ה בטבת תש"ע, 11.1.2010</span><br /></span><br /><span style="font-size:130%;">המציאות העכשווית, מחייבת אותנו להתמודד עם שאלת חינוכם של כלל בני הנוער – מהחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי בסוגית אהבת הארץ-אהבת המולדת כאשר מספר חבלי ארץ לא נמצאים תחת ריבונות העם היהודי.<br /><br />האם פירוש הדבר, שהפסקנו בכיסופינו ובתפילותינו לבקש מהקדוש-ברוך- הוא את השבת חבלי הארץ הללו לחיק עם ישראל? - ברור שלא. אנו מחויבים לאותם חבלי ארץ. הם נמצאים בטבורה של הארץ. הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. קדושת הארץ חלה עליהם. ירקות ופירות, שגדלו וצמחו בחבלים אלה, תחול עליהם קדושת ארץ-ישראל ותחול עלינו החובה לקיים את המצוות התלויות בארץ.<br /><br />נראה לי, שדווקא בימים אלה, יש צורך להכריז על יום ט"ו בשבט גם כיום ארץ ישראל. יהווה יום זה, יום שיא לתהליך חינוכי מתמשך. יום שבו כולנו עוסקים בנושאי ארץ ישראל, צעירים ומבוגרים, בבתי הספר ובקהילה. דתיים וחילוניים כאחד.<br />יהיה זה יום לימוד בסוגיות ארץ ישראל ממקורותינו: מארון הספרים היהודי ומספרי ההיסטוריה. כל ציבור יבחר לעצמו את התכנים שבהם ירצה לעסוק.<br /><br />מערכת החינוך זקוקה לחידוש ורענון. שעור מולדת היה חלק בלתי נפרד מההוויה החינוכית של זרם העובדים והזרם הכללי בתקופת טרום המדינה.<br /><br />הערגה לשיעורי מולדת באה לידי ביטוי בשיר "שיעור מולדת" שבוצע ע"י להקת כוורת המפורסמת ובספרו של יואב קוטנר "שיעור מולדת", המכיל בתוכו מאות שירי אהבה, כאב וכמיהה לארץ.<br /><br />אפרים תלמי כתב בשירו "מה זאת מולדת": סבא! פנו אלי נכדיי, אמור לנו סבא, שמענו ב"קול ישראל" כי יצאנו להגן על המולדת, מה זאת מולדת? ותלו בי מבט שואל, עין בוחנת, מודדת. מולדת? – אמרתי בנפשי נרעדת, זה כל אדם וכל העם...".<br />אם אנו רוצים לחבר את ילדי ישראל לשורשיה של ארצנו-מולדתנו, עלינו לשוב לשיעור מולדת ולצקת בו תכנים שידברו אל לב הילדים והנוער.<br /><br />יום השיא של שעור מולדת יתקיים בט"ו בשבט, יום ארץ ישראל.<br /><br />נראה לי, שגופים רבים העוסקים בחינוך לאהבת הארץ ואינם משתייכים למסגרות דתיות יסכימו להצטרף למימוש הרעיון, בתנאי, שפעילות חינוכית זו תהייה אַל - פוליטית. חשוב שנקפיד שהמפלגות לא ינכסו לעצמם יום זה.<br /><br />ליום ארץ ישראל, יש גם חשיבות בשיח היהודי-ערכי בין דתיים וחילוניים. אהבת ארץ ישראל אינה שייכת רק לדתיים. ארץ ישראל הינה ברית הגורל וברית הייעוד של כל העם היהודי. למרות חילוקי הדעות בקרב העם על גבולות הארץ היא יסוד מאחה ולא מפריד. אין לנו ארץ אחרת.<br /><br />אני מציע לקיים ביום זה מפגשים בין חילוניים ודתיים בנושאי ארץ ישראל. אני סבור, שעיסוק בטכסטים יהודיים ודיון בשאלות רבות שצצות ועולות, יגבירו את ההבנה בין ציבורים שונים בחברה הישראלית. יתברר לנו שנמצא בפעילות זו הרבה מן המשותף יותר מהמפריד.<br /><br />כפי שכתב הרב קוק זצ"ל: "הלב מתגעגע אחרי ההשגה של ארץ ישראל, אחרי האמונה של ארץ ישראל, אחרי הקדושה של ארץ ישראל. איה לוקחים את השמחה של ארץ ישראל, את השלווה הפנימית של ארץ ישראל, את הדבקות של ארץ ישראל, את האמת של ארץ ישראל, את העוז והאומץ של ארץ ישראל, את הביטחון של ארץ ישראל. חוסה ה', רחם נא א-ל רחום וחנון, חמול נא וזכני נא לשוב אליך בתשובה שלימה, והשיביני נא אל ארץ חמדתך, זכני נא לראות בשמחת גוייך, להתהלל עם נחלתך, רחם רחם, אב הרחמן, חוס נא הושיעה נא האל המושיע".<br /><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5425371852665212434" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 380px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlFuCEk6_NFnvKhWiQUqaPMMWiqvQNLFqZzTqQLgSojFdNhCg3lSS9Sw0HxF7oMJ0PoRGRns7IziyTUWAUEX6s_CcTmbypwEUBVbHXZ9FVxVYphPOIjieNRGfIwZ4JQZMrTyABQA1-q_0/s400/%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%90%D7%A8%D7%A5+%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.jpg" border="0" /><br /></span></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-12549402485965396352010-01-05T22:03:00.001-08:002012-04-19T08:42:21.112-07:00<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjewBOMi33nHvQ9emdJ97pEq3WcqH66ipmZIGbBdYWBCIg0ZILdaxnp9BgxwdNDrnIWYWR0zcpiJmY2JgMcHMgHYOWZ4uYtJqc3Z2_BPSBGKTF2o3ttwrGzDsKcq_kMEFAuljaWzaEinrk/s1600-h/%D7%96%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%9F+%D7%94%D7%9E%D7%A8.bmp"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5423507437060592626" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 263px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjewBOMi33nHvQ9emdJ97pEq3WcqH66ipmZIGbBdYWBCIg0ZILdaxnp9BgxwdNDrnIWYWR0zcpiJmY2JgMcHMgHYOWZ4uYtJqc3Z2_BPSBGKTF2o3ttwrGzDsKcq_kMEFAuljaWzaEinrk/s400/%D7%96%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%9F+%D7%94%D7%9E%D7%A8.bmp" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right"><strong><span style="color:#006600;"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">גדעון רפאל בן-מיכאל</span><span style="font-family:arial;"><br /></span></span></strong><br /><span style="font-family:arial;"><strong><span style="font-size:180%;color:#000099;">המדריך שלי, זבולון המר</span></strong> </span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", כ טבת תש"ע,5.1.2010 </span></div><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">בשנות החמישים של המאה הקודמת עברו ימי נעורי ב"חיפה האדומה", עיר חילונית מובהקת. הדתיים היו בה מתי מעט. כנער, המחפש תוכן ופעילות חברתית דתית, מצאתי את דרכי לסניף בני-עקיבא בחיפה, שפעילותו התקיימה בצריף גדול, שהיה בנוי כתבנית תיבת נח. בשנים הללו היו בסניף קומונרים בעלי שיעור קומה כמו, הרב חיים דרוקמן ויוסקה שפירא.<br /><br />כאשר הייתי צעיר לימים בשבט מעפילים, מדריכי היה זבולון המר, נער יפה תואר ובלורית המתנופפת על מצחו. זבולון היה נער צעיר, מבוגר ממני בארבע שנים בלבד. כבר אז, התבלט בחוכמתו ובעמקות מחשבותיו. זכורות לי היטב הפעולות החינוכיות, שבהן הוא העלה סוגיות במחשבת ישראל ודרכנו התנועתית.<br /><br />מנהיגותו הסוחפת בלטה מאד. אנו כחניכים הערצנו ואהבנו אותו. היינו קשובים לפעולותיו החינוכיות והערכיות שהעביר לנו. כל פעולה הייתה חוויה בפני עצמה וחשנו בעומקם של תכני הפעולה.<br /><br />ביה"ס יבנה היסודי שבו למדתי וביה"ס העל-יסודי שבו למד זבולון שכנו באותו מבנה. אני זוכר היטב, כיצד בהפסקות, קפצתי לקומה העליונה כדי לפגוש את המדריך זבולון. היה זה קשר מיוחד שנקשר בין חניך צעיר למדריכו.<br /><br />כצעיר, שהיה בתקופת עיצוב דרכו, מחשבתו ואישיותו, הייתה לזבולון תרומה משמעותית לנכסי צאן הברזל הערכיים שרכשתי.<br /><br />כאן בחיפה, בהיותו מדריך בשבט מעפילים הוא הניח אבן יסוד לתחנתו הראשונה בחייו הציבוריים. לאחר שסיים הדרכתו בשבטנו הוא ריכז את חבריא ב' בסניף. גם כאן הוא התגלה כמנהיג ומחנך, הסוחף אחריו ציבור שלם. מכאן ואילך, הוא נשאב למעורבות ציבורית שנמשכה עד יום פטירתו.<br /><br />זבולון חש בהערצה והחיבה שהעניקו לו חניכיו, אך הדברים הללו לא סנוורו את עיניו. הוא נשאר צנוע ולא מתנשא.<br /><br />עד יום פטירתו שמרתי על קשר מיוחד. בכל צמתי החיים שלי היה קשר בינינו. לכל שמחה שאירעה במשפחתנו הוא תמיד כתב מכתב אישי לי ולשרה לרעייתי. שרה, במסגרת פעילותה הציבורית חברה עמו לרעיון ולדרך.<br /><br />במסגרת לימודי באוניברסיטה כאשר התעניינתי במדיניות משרד החינוך בתקופת השר זבולון המר, איפשר לי זבולון ללא פקפוק לנבור בכל הפתקים וניירות העמדה שכתב בכתב ידו ונמצאו אז בלשכתו במשרד החינוך. היו אלה טיוטות שכתב לקראת הרצאותיו ונאומיו בפני פורומים רבים.<br />למדתי מהפתקים הללו על דרכו האידיאולוגית-המחשבתית של שר החינוך זבולון המר. הייתה זו משנה סדורה, שביטאה את ה"אני מאמין" שלו כאחד מקברניטי הציונות הדתית.<br /><br />פעמים חשבתי, מה היה קורה לזבולון, אילו לא היה הולך לשדה הפוליטיקה. לדעתי, היה מוצא את דרכו לעולם האקדמי והיה מתמנה כפרופסור באוניברסיטה ומתבלט כאחד מאנשי הרוח בעלי המשמעות בעם ישראל.<br /><br />כאשר זבולון חלה והיה קשה לבקרו כתבתי לו מכתב אישי ובו סיפרתי לו שהתפללתי להחלמתו במערת אליהו בחיפה כמנהג עדות ישראל האומרים: "מי שענה לאליהו בהר הכרמל הוא יעננו". הוא השיב לי מיד במכתב שכתב בכתב ידו. אביא רק ציטוט קצר מהמכתב: "הדברים נגעו ללבי, ואני אסיר תודה לך עליהם. תודה באמת על דבריך הטובים והחבריים ועל תפילתך למעני ולבריאותי – במערת אליהו הנביא". דרכי האל נפלאות מאתנו. תפילתי לא נענתה. זבולון הלך לבית עולמו והוא צעיר לימים.<br /><br />בימים הקשים שבהם נמצאת הציונות הדתית, עליה להמשיך ביתר שאת וביתר עוז בהמשך שליחותה הלאומית והערכית. מורשתו של זבולון המר לא תמה.</span></div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5423504964433484354" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 393px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhpL-GBUm5lx_e4Z9eYWhDoJL9QVvUdyNSF5hR68d31IBId1C7pGU5EVzXXHHnzAaGM-6heA5yU2JvsvWzM23SCGesAWZR2KnlXZVopMuYdA1jtLSrFmnDntSmXR0UQ7wL-VoMICLEq454/s400/%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A+%D7%A9%D7%9C%D7%99,+%D7%96%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9F+%D7%94%D7%9E%D7%A8.jpg" border="0" /><br /><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-292335773445687432009-12-30T23:01:00.003-08:002012-04-20T07:13:19.119-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;color:#006600;"><strong>גדעון רפאל בן-מיכאל</strong></span><br /><br /><span style="font-size:180%;"><span style="color:#000099;"><strong>מורה טוב, מורה חכם</strong></span></span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", יד טבת תש"ע, 31.12.2009</span></div><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-size:130%;">בשנים האחרונות מתחבטת מערכת החינוך בקריטריוני הקבלה למכללות האקדמיות להכשרת מורים. כיום, תנאי הקבלה היא תעודת בגרות ועמידה במבחן הפסיכומטרי. מעת לעת משתנה סף הקבלה של הציון הפסיכומטרי. לדעתי המבחן הפסיכומטרי, אינו רלוונטי למיון פרחי הוראה.<br /><br />אני מציע למערכת החינוך להשתמש בשיטות אחרות, שיסננו את המועמדים הלא-מתאימים להוראה.<br /><br />למכללות מתקבלים מדי שנה מועמדים עם ציונים גבוהים וגם אחרים עם ציונים נמוכים יותר, שאישיותם ורמת ידיעתם אינה מתאימה להוראה וחינוך. כאשר מגלים את הבעיה, כבר קשה להוציאם ממערכת החינוך. תהליך נמשך שנים רבות וגורם נזק בל ישוער לתלמידים שלמדו אצל המורים הללו.<br /><br />על כן, יש לדרוש מבחני קבלה מיוחדים להוראה. נוסף על הדרישה לתעודת בגרות, יש ליצור מבחן סוציומטרי-אישיותי, שיוכל לסמן את המתאימים להוראה. לאחר מבחן זה יש לקיים סדנאות ע"י פסיכולוגים ואנשי מקצוע כדי לקבל זווית נוספת על אישיותם של המועמדים.<br />לאחר שהמועמדים יתקבלו למכללה, ילמדו בשנה הראשונה את מקצועות הליבה ותכנים חינוכיים-ערכיים ויבחנו עליהם.<br /><br />משרד החינוך יקבע את רמת הידע שהסטודנטים יצטרכו להוכיח במבחנים. שאלות המבחנים יחוברו ע"י משרד החינוך והבחינות יתקיימו במתכונת של בחינות הבגרות. הציונים הסופיים יהיו שקלול של תוצאות המבחנים וציוני המגן של המכללות.<br />עמידה בבחינות אלה בסיום השנה הראשונה תהווה אישור קבלה למכללה. מכאן ואילך, יהיו הסטודנטים תלמידים מן המניין.<br /><br />לשכת עורכי הדין, משרד הבריאות, לשכת רואי החשבון ועוד מקיימים מבחנים חיצוניים הבודקים את רמת הידע של המועמדים לקבלת רישיונות לעריכת דין, לרופאים ולרואי-חשבון רק לאחר הלימודים. למערכת החינוך, אני מציע לקיים זאת בשנה הראשונה ללימודים.<br /><br />גם צה"ל, כאשר הוא עומד להכשיר קצינים, אינו מסתפק רק בהמלצות מפקדיו של המועמד. הוא משתמש בכלי נוסף - מבדקי הקצונה. על הצוער שהתקבל לקורס קצינים לעמוד ברמה הנדרשת מקצין. אינו עומד ברמה הנדרשת - יודח מקורס הקצינים.<br /><br />אין בהצעתי פגיעה בחופש האקדמי של המכללות. החופש האקדמי יישמר. כל מכללה תבחר את הדרך הייחודית והיצירתית שלה להשגת רמת הידע הדרושה כפי שמציב משרד החינוך.<br /><br />רבים מאתנו, יכולים לסמן מורים ייחודיים ומעולים, שאנו כתלמידים זוכרים אותם לטובה כמחנכים ובעלי יכולות מתודיות בהטמעת ידע. אני זוכר מורה למתמטיקה שבזכות ידיעותיו וכישוריו הפדגוגיים כל התלמידים בכיתתו זכו לציונים גבוהים בבחינות הבגרות. אני זוכר גם את אותו מחנך דגול שבדרכים פורמאליות ולא-פורמאליות היקנה לנו ערכים וחוויות הצרובים בתודעתנו עד היום.<br /><br />גם כיום, נמצאים בתוך המערכת מורים מעולים המקרינים ערכים ובעלי כישורים גבוהים בהעברת ידע והטמעתו בקרב בתלמידים. עלינו לאתרם. הללו ישמשו חונכים של פרחי ההוראה, בעיקר בשנה הראשונה. הם יהוו חיזוק נוסף בהכשרת המורים.<br /><br />כולנו יודעים שבעת הזו, החינוך מתדרדר. תוצאות המבחנים הבין-לאומיים לא מזהירים, האלימות גוברת והולכת והחינוך הערכי בירידה. מערכת החינוך חייבת להתעשת. עתידה של מערכת החינוך בשנים הבאות יהיה תלוי בעיקר באיכות עובדי ההוראה. </span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5421292941792576882" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 378px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhl-UGd9EsS2oD8uMKS_sanI2HNKWOgTMzq9cBFJrieRr2Tui0yDyVX-o3TwXqcsYzGDoT2kD4zArJwfbBM8tdLOSdc9g7I5-W-MamejkqBzU1j6caIRwJNoWUqVnDt8J8kvrNgEjVEY2o/s400/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%98%D7%95%D7%91,%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%97%D7%9B%D7%9D.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-25570291698531700572009-12-29T05:27:00.001-08:002012-04-19T08:52:14.309-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong><span style="font-size:130%;color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל</span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size:180%;color:#000099;">תורה עם דרך ארץ</span></strong></span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:85%;color:#000000;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", יב טבת תש"ע, 29.12.2009</span><br /><br /><span style="font-size:130%;">החודש, בכ"ט בטבת, חל יום הזיכרון לרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר), מנהיגה הדומיננטי של היהדות האורתודוקסית בגרמניה במאה ה-19 ואבי הגות השיטה "תורה עם דרך ארץ". הגות זו, משמשת עוגן חשוב לביסוס דרכה המחשבתית והחינוכית של הציונות הדתית. בימים אלה, חשוב שנעיין בספריו ונאמץ אל חיק ליבנו דברים רבים שכתב.<br /><br />כאשר אני נדרש לתת שיעור בפרשת השבוע, אני מעיין תמיד בפירושו הנפלא והמעמיק לתורה. הרב מרדכי ברויאר, ממשיכי דרכו של רש"ר הירש כתב: "בפירושו ביקש להבין את פשוטו של המקרא רק כדי לעמוד מתוך כך על משמעותו של המקרא. הפשט היה בעיניו טפל, ואילו המשמעות הייתה עיקר. הוא לא ביקש לדעת רק מה כתוב כאן, אלא הוא שאל גם למה הוא כתוב, מה הוא מוסיף לנשמה, כיצד הוא מחנך את האישיות, במה הוא מחשל את האופי ומקרב את האדם אל בוראו. ואלו הם דברים שכל אדם הלומד תורה ומקיים מצוות זקוק להם ומרגיש בחסרונם. וזו היא אפוא הסיבה לכך, שפירוש רש"ר הירש היה פירוש עממי, שנתקבל בהערצה על ידי כל שכבות הציבור - גדולים וקטנים כאחד".<br /><br />רש"ר הירש כתב גם את "אגרות הצפון", ספר שזכה לתפוצה רבה. ספר המכיל 19 איגרות המיועדים לצעירים ובהן הוא מביא דברי הגות והשקפה דתית לחיזוקם הרוחני של הצעירים.<br />הספר מכיל מכתבים של שני צעירים: מכתב אחד הוא של בנימין, שהוא כנראה שופרם של הספקנים, ושמונה עשר המכתבים האחרים הם של נפתלי, המייצג את היהדות המסורתית.<br /><br />בשנת 1838 הוציא לאור את ספרו "חורב" על דבר חובות ישראל בגלות. ספר זה הוא כעין תוספת ל"איגרות הצפון". ב"חורב", רש"ר הירש מסביר בכלים מדעיים שעבודת ה' לפי התורה אינה "מיושנת". בתשובותיו לבנימין ב"איגרות הצפון" הוא משיב לא לחברו בלבד, אלא גם לאלה שעזבו את דרכי ה' וגם לשלומי אמוני ישראל. הוא דן בשאלת היחס בין תורת ישראל לבין מיטב התרבות העולמית. הוא אומר שאין למדוד את היהדות בקנה מידה יווניים אלא להפך, למדוד את תרבות העולם בקנה מידה של תורת ישראל. לא לנטוש את התורה לפי רוח הזמן, אלא להרים את הזמן לתורה.<br /><br />את משנתו "תורה עם דרך ארץ" יישם עם הקמת בית ספר יהודי שהקים בפרנקפורט בשנת 1852. בבית ספר זה למדו לימודי יהדות ולימודים כלליים ובסיומו קיבלו התלמידים תעודת בגרות.<br />חזון ביה"ס היה לימוד תורת ישראל ושילוב לימוד התרבות הכללית מתוך אספקלריה יהודית. ניתן לומר, שהייתה זו הישיבה התיכונית הראשונה. רש"ר הירש שלל את ההליכה לבית ספר גרמני כללי ומתן "שיעורי דת" על ידי מורים פרטיים. בתקופת השיא היו בבית ספרו כ-600 תלמידים.<br />על פי השקפתו עלינו לבדוק את המדע, האמנות וההשכלה לאור תורת ה'. התרבות הכללית אינה משלימה את התורה אלא יש להפעיל את רוח התורה בכל גילויי החיים ולשלב את תוכני התרבות הכללית בעזרת הכוח המעצב של התורה.<br /><br />רש"ר הירש היה מחנך דגול, שהבין היטב את הבעיות שבפניהם ניצבים בני הדור הצעיר מול דעותיהם של הרפורמים והשפעות חיצוניות. בהגותו הוא הציע פתרונות לדילמות והפיתויים החיצוניים של העולם הגדול. רבים חשבו, שיש סתירה בין היהדות וההשכלה החילונית, הוא הוכיח כיצד ניתן להשתית את רוח היהדות על חיי המעשה והיצירה מתוך תודעה עמוקה השאובה ממעיינות התורה והמסורה.</span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420650299855496818" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 359px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj38V4RJ4opx6boB8Tzmv7c7aBXzf2ISeOPWoHs2qt9PXAcka_axoZpUbF1Z29RbQghdvkZ-PDNHC_z0tRnz_ULraBKpCMyK2uB0T0pYN5SF09DFP8NPLnpXnmmc06c-DxKgZ87KWMLnck/s400/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%A2%D7%9D+%D7%93%D7%A8%D7%9A+%D7%90%D7%A8%D7%A5.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-67756373556108653012009-12-16T04:35:00.001-08:002012-04-19T09:50:45.983-07:00<div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;color:#006600;"><strong>גדעון רפאל בן-מיכאל</strong></span></div><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;"><span style="color:#000099;"><strong><span style="font-size:180%;">עכו כמשל</span></strong><br /></span><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", ד תשרי תש"ע, 22.9.09</span></span></div><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">כאשר הינך נוסע בכבישי הגליל וצופה בישובים הנמצאים בצדי הדרכים, הינך מבין כמה הגליל זקוק לתנופה וחיזוק הישוב היהודי בגליל.<br />ישובים כמו הושעיה ומורשת מהווים דוגמא ומופת, כיצד ניתן להתיישב בגליל במסגרת קהילות דתיות-ציוניות התורמות לאיכות הרוחנית בגליל ותורמים לשמירת הצביון היהודי של הגליל.<br />גם בישוב מעלות התגבשה קהילה תורנית הפועלת סביב מנהיגותו של הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת ההסדר. והנה, אנו מגיעים בדרכנו לעיר עכו, שבה ר' יחיאל מפריז, מבעלי תוספות, הקים ישיבה יחד עם כ-300 מתלמידיו. הרמב"ן כתב בה את איגרת המוסר הידועה ואת דרשתו לר"ה, והרמח"ל קבע בה בסוף ימיו את מושבו. בשנות העלייה הגדולה – בשנות החמישים קלטה עכו עולים רבים ממגוון גלויות ישראל. במשך השנים התבססו כלכלית אותם עולים. דירותיהם היו צרות וקטנות, וכדי לשפר את רמת הדיור, שמו פעמיהם לישובים אחרים. כך החל תהליך הדרגתי של נטישת יהודים את העיר עכו. היה חשש אמיתי שהעיר תאבד את צביונה היהודי.<br /><br />בעת הזו, בשנת תשס"ב-2002 קמה חבורה צעירה ואידיאליסטית, יוצאי ישיבת ההסדר במעלות במנהיגותו של הרב יוסי שטרן ועשתה מעשה חלוצי. היא הקימה ישיבת הסדר בעכו. כתוצאה ממעשה זה, התגבשה סביב הישיבה קהילה דתית-ציונית.<br />מפעל חלוצי זה תפש תאוצה ובשנת תשס"ו-2006 הקימה הישיבה את מדרשת הגליל המערבי, לזכרו של בוגר הישיבה סגן עמיחי מרחביה, שנפל בקרב בבינת ג'ביל במלחמת לבנון השנייה. המדרשה עוסקת בהעברת תכנים וערכים במורשת היהודית והציונית בקרב בתי ספר יסודיים, תיכונים וקבוצות מאורגנות. הפעילות מתבצעת באופן חווייתי סביב סיורים מודרכים בעכו ובמסלולים בגליל המערבי.<br /><br />הישיבה סבלה גם מהתנכלויות. בתחילת דרכה הוקמה הישיבה בשכונה וולפסון, כדי לחזק את השכונה על מנת למנוע נטישת משפחות יהודיות ולשמור על צביונה היהודי. על רקע זה אירעו מספר תקריות וחיכוכים בין אנשי הישיבה לתושבים הערבים בשכונה.<br /><br />בשמחת תורה, שנת תשס"ז-2006, בעת ההקפות, התחילה תגרה בין התושבים הערבים בשכונה לבין תלמידי הישיבה. בתגרה נפצעו שני תלמידים באורח קל, ובעקבותיה נורו יריות באוויר .<br />ביום הכיפורים תשס"ט-2008 התפרעו ערבים מעכו ושברו חלונות של חנויות ומכוניות ברחבי העיר, הדבר עורר מהומות במשך שבוע, וב-26 באוקטובר 2008 הוצת משרד הישיבה. שלושה ערבים ישראלים תושבי עכו הורשעו בגין המעשה בבית המשפט המחוזי בחיפה ונדונו לעונשי מאסר.<br /><br />לאחר אותם אירועים, רואיין הרב יוסי שטרן ע"י מירון רפפורט, כתב עיתון הארץ , וכך מצטט הכתב את הרב: "הבאתי בחשבון שהתיישבות שלנו כאן עלולה להביא לחיכוך", הוא אומר, "לקחנו על עצמנו לחיות במקום של מסירות נפש". המועקה שלו, הוא אומר, "היא ברמה של הכבוד הלאומי: כשאתה רואה במדינת ישראל שלטים גדולים של הרמדאן, אתה מרגיש מועקה, ייאוש. אתה עלול להרגיש שהשכונה הזו כבר הלכה. אם המדינה תגיד לנו שעכו אבודה מבחינתה, שלא אכפת לה שיהיו פה מסגדים - אז נראה. אבל הממסד מאחורינו, יש לנו הרגשה שאנחנו רצויים, מוערכים. ברור שאם לא נלך להקפות, לא יקרה שום דבר, אבל אנחנו אידיאולוגים ומתנהגים כמו אידיאולוגים. אם כל אחד יחפש את השקט שלו, איך נשמור על הזכויות היהודיות?"<br /><br />בשבוע שעבר, השתתפותי בחנוכת בנין בקמפוס החדש של הישיבה. התרשמתי עמוקות ממנהיגותו של הרב יוסי שטרן, איש תורה מובהק, מנהיג צנוע עם יכולת עצומה של ארגון, ראייה לטווח ארוך ויכולת יישום חזון ההתיישבות הדתית-ציונית בעיר עכו. ראוי הרב שטרן להערכה רבה על פועלו. הוא הוכיח, כיצד, בתבונה רבה ובכוח האידיאלים היהודים ניתן לחזק את הישוב היהודי בגליל.<br /><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420004580236303554" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 355px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgFQovYaGYWmz0Zmc6uoNVXdukNnz8fWbWpbCk1-f_ypPHY1BXDMajoJAxUAoJDNBwQDw4lTvR3FAcDcOVjeEMFfvtl_18l0yLhWqoeijQXWExJHJe5IJNUrxeqY1LICVYQrzSfLo-Zyfw/s400/%D7%A2%D7%9B%D7%95+%D7%9B%D7%9E%D7%A9%D7%9C.JPG" border="0" /></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-31649076533821046332009-12-16T04:25:00.001-08:002012-04-19T08:51:02.204-07:00<span style="font-family:arial;font-size:130%;color:#006600;"><strong>גדעון רפאל בן-מיכאל<br /></strong></span><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong><span style="font-size:180%;color:#000099;">שכחנו את הגליל<br /></span></strong><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", כט כסלו תש"ע, 16.12.2009</span></span> </div><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">הקפאת הבנייה הזמנית ביהודה ושומרון, אינה חייבת להרפות את ידינו. להיפך, במקביל למאבקים על גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון, ניתן עתה להשקיע אנרגיה ומרץ רב גם להתיישבות היהודית בגליל. אם לא נפעל עתה ביתר שאת וביתר עוז להגברת ההתיישבות בגליל, תהייה זו בכייה לדורות. אנו עלולים לאבד חבל ארץ זה.<br /><br />כאשר אנו מביטים במפת ארץ-ישראל, אנו מבחינים מיד בגושי התיישבות צפופים של הערבים בגליל. אם ימשך התהליך של עיבוי הישוב הערבי בגליל, יש חשש שבעוד מספר שנים יתבעו ערביי ישראל לא רק אוטונומיה תרבותית אלא יבקשו לעצמם גם אוטונומיה מנהלית על חבל ארץ זה.<br /><br />ברצוני להבהיר, עלינו לדאוג לערביי ישראל, הם אזרחי מדינה בעלי זכויות וראויים לדיור הולם. הריבוי הטבעי שלהם, דורש להקים יחידות דיור נוספות, אך יש לתבוע מהם להקים ביישוביהם הגדולים גם בתים גבוהים יותר כמו בעיר הערבית נצרת. אני גם ממליץ להקים עיר ערבית חדשה. עד היום לא שמעתי על תכנון מעשי להקמת עיר ערבית. התוצאה של אי עשייה זו, מביאה ערבים רבים לרכוש דירות בערים כמו עכו, כרמיאל, נצרת עילית ועוד. אם מגמה זו תימשך, יתרחש האבסורד הגדול ביותר, ישובים יהודים שהוקמו בגליל כדי לעבות את הישוב היהודי וליצור רצף טריטוריאלי יהודי, בעוד מספר שנים יהיה בהם רוב ערבי.<br /><br />יש לתבוע מהמשרדים ומהסוכנות היהודית להקצות משאבים לפיתוח הגליל. עלינו להקים ישובים כדוגמת "הושעיה" הנמצא בגליל התחתון ו"מורשת" הנמצאים בגוש שגב. הישובים הללו משמשים טריז ומונעים את הרצף הטריטוריאלי הערבי. אין די בשני הישובים הללו, יש צורך דחוף בהקמת ישובים נוספים לציבור הדתי ולציבור הכללי.<br /><br />פיתוח ההתיישבות בגליל יהווה גם פתרון הולם לזוגות צעירים רבים, שידם אינה משגת לקנות דירות.<br />אחד האמצעים החשובים למשיכת זוגות צעירים לגליל הוא נגישות מהירה למקומות תעסוקה. בשנה האחרונה מתפתחת רשת הכבישים באזור. כביש 6 מגיע עד ליקנעם ועתה מתבצעות עבודה רחבת היקף בפיתוח כביש רחב מצומת אלונים עד צומת המוביל בגליל התחתון. במקביל מרחיבים גם את הכביש מצומת סומך (שפרעם) עד צומת המוביל.<br /><br />יש צורך דחוף בהשקעת מאמצים ומשאבים ליצירת מקומות תעסוקה נאותים לצעירים הגדלים בגליל עצמו. עלינו לראות בדאגה את התופעה שצעירים שגדלו בגליל וסיימו את לימודי התיכון ורכשו השכלה גבוהה, נוהים למרכז הארץ ואינם חוזרים לביתם מכיוון, שאינם מוצאים תעסוקה הולמת להשכלתם.<br /><br />יש לעניין תעשיינים, כמו סטף ורטהיימר, המשמש עבורנו דוגמה ומופת לתעשיין שהקים אזור תעשייה מצליח בתפן, שיעלו לעבר הגליל. אין ספק שימצאו כח אדם מעולה-מחד, ויתרמו לפיתוח הגליל- מאידך.<br /><br />עתה, אני עומד ומתריע בשער בת-רבים. אנו נמצאים בנקודת זמן קריטית, שבה אנו עדיין יכולים לעשות רבות להתיישבות בגליל ולמנוע את השינוי הדמוגרפי בגליל.<br />אני מזכיר לכולנו כי בסיום מלחמת הקוממיות, הגליל נשאר בגבולות מדינת ישראל בזכות הישובים היהודים שהוקמו בחבל ארץ זה.<br /><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5419945939320054466" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 374px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEisrshF0ei9DKGhtmGYsYUWGAxjm9Ml6WIirq-kWEWG9t3tDu9-FBmc5cmE6m37DUaVzvvpqRFZEl5Oy1uuiglzm8Q4b490kJkYt_74MclKgAvyqi4LwCt3bXBF1vsXbWtcds5UWeu5qK0/s400/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8+%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F+16.12.2009.jpg" border="0" /></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-18140376429055834622009-12-16T04:21:00.001-08:002012-04-19T08:51:40.663-07:00<span style="font-family:arial;font-size:130%;color:#006600;"><strong>גדעון רפאל בן-מיכאל</strong></span><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:180%;"><strong><span style="color:#000099;">התנ"ך ונאמנותנו לארץ ישראל</span></strong><br /></span><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "מקור ראשון", כח כסלו תש"ע, 15.12.2009</span></span></div><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">רחל אלבוים-דרור, פרופסור לחינוך באוניברסיטה העברית, פרסמה בעיתון "הארץ" (27.11.09) מאמר הנקרא: "זהירות, תיאולוגיה חילונית" ובו היא יוצאת בהתרסה כנגד הציבור החילוני המאמץ בלבו את ההבטחה האלוקית על ארץ-ישראל. כך היא כותבת: "אף על פי שרוב האוכלוסייה היהודית בישראל היא חילונית, ולכאורה אין להבטחת האל לאברהם בברית בין הבתרים משמעות פוליטית בעבורה, דומה כי להבטחה האלוהית "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" עוצמה קדמונית, לרוב בלתי מודעת אולם עמוקה מאוד, הפועלת את פעולתה על רוב הישראלים. השפעת ההצדקה הזאת על האוכלוסייה החילונית עולה בעוצמתה הרגשית עשרת מונים על כל ההצדקות האחרות לבעלות על ארץ ישראל. תופעה זו מגלה את אחת מסתירות היסוד של החברה הישראלית, המלווה את התנועה הציונית מאז ראשיתה".<br />הופתעתי מאד, מדבריה של פרופ' לחינוך. לא ציפיתי מאשת חינוך שתביע דברי סרק כפי שכתבה במאמרה. האם רחל אלבויום דרור אינה יודעת, שמהות החינוך היא בהעברת המורשת התרבותית מדור לדור? האם מישהו מפקפק שהתנ"ך הוא הנכס התרבותי החשוב ביותר של העם היהודי על גווניו השונים – דתיים וחילוניים כאחד? כל בר בי רב יודע היטב שהתנ"ך הוא הקושאן שלנו על ארץ-ישראל.<br />כאשר דוד בן-גוריון הופיע בפני "ועדת פיל", הוועדה הממלכתית הבריטית שהתכנסה בשנת 1937 והמליצה על חלוקת ארץ-ישראל, הוא הניף בידיו את ספר התנ"ך ואמר בפני הוועדה את הדברים הבאים: "העם היהודי זכאי להיות ולחיות חפשי למענו ובזכותו הוא. זכותנו לארץ-ישראל נובעת לא מהמנדאט הבריטי ולא מהצהרת בלפור, היא קודמת להם. היושב ראש של הוועדה המלכותית או אחד מחבריו אמר באחת הישיבות שהמנדאט על ארץ ישראל הוא ה"בייבל" של הציונות. אני יכול לומר בשם העם היהודי את ההיפך. התנ"ך הוא המנדאט שלנו".<br />המושג "מולדת" יסודו בתנ"ך. שם הוא צמח, קרם אור וגידים. לא בכדי, במגילת העצמאות, שהינו מסמך מכונן של המדינה נכתב: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית".<br /><br />בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת הייתה העיר חיפה ידועה כעיר חילונית מובהקת. מצאתי צילום מאותם ימים כאשר המאבק כנגד גזרות "הספר הלבן" היה בשיאו, כתבו תושבים כתובת גדולה בצבע לבן ע"ג האספלט ברחוב הרצל, שהיה הרחוב המרכזי בחיפה את הכתובת הבאה: know only one book - the HOLLY BIBLE!, שפירושו, עכשיו יש לנו ספר אחד והוא התנ"ך.<br /><br />עלינו לראות בדאגה את הפיחות ההולך וגובר בקרב אנשי אקדמיה, צעירים ומבוגרים, שאינם סבורים כי התנ"ך הוא הנכס התרבותי המכונן של העם היהודי. בישראל של היום, לימודי התנ"ך סובלים מהזנחה. אני פונה לשר החינוך גדעון סער ושואל אותו: כיצד נחנך לאהבת מולדת ללא עיון בספר התנ"ך?<br />אם ברצונך להעמיק את החינוך הערכי, דע כי התנ"ך הוא העוגן הערכי של עם ישראל- לחילונים ודתיים כאחד. הגבר את לימודי התנ"ך בבתי הספר. התנ"ך חייב להילמד בכל שלבי החינוך.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420005302739166594" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 372px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjAoP7Ukh2pT194qjU4bcTCP8Qrdc9cYx9tpBA7sOcXbj9NiXJz1uL_f6UrT6AnJlbe7hcR8zzd_gvv2PVkg1i70KYoipbgO4KSN4XusKBEE8NX-FXueRc2i8yiAH64g6NjsidhgX2ltkM/s400/%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A+%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95+%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5+%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-45856673854781989632009-12-08T00:40:00.001-08:002012-04-19T08:53:24.021-07:00<span style="font-family:arial;"><br /><strong><span style="font-size:130%;color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל</span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size:180%;color:#000099;">מהאינטרנט תצא גם תורה</span></strong></span><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "הצופה", ח אלול תשס"ד, 22.8.2004</span><br /><br /></span><span style="font-family:arial;font-size:130%;">התפתחותה של הטכנולוגיה בעולם המחשבים הביאה גם ברכה רבה לעולם התורה. בדידי הווי עובדה. מדי יום ביומו אני לומד דף גמרא במסכת עבודה זרה באמצעות אתר האינטרנט "הדף היומי" . יוזמי האתר הצליחו בטכנולוגיה מתקדמת להביא בפני הלומד את הרב, מגיד השיעור באמצעות סרט וידיאו המצלם את השיעור בבית המדרש, ובמקביל להציג את הטכסט ע"י צילום דף הגמרא המסורתי של דפוס ווילנא. הכול ע"ג מסך המחשב בצורה מאירת עיניים.<br />ואין זה האתר היחידי. אתר "ערוץ 7" - <span style="color:#000099;"><a href="http://www.a7.org/">http://www.a7.org/</a> </span>מביא תכנית שבועית לשעורי תורה בטכנולוגית שמע מרבנים חשובים כגון, הרב מרדכי אליהו, הרב מוטי אלון, הרב שלמה אבינר, הרב חיים דרוקמן ועוד... שעורי תורה רבים.<br /><br />באתר "מורשת" - <span style="color:#000099;"><a href="http://www.moreshet.co.il/">http://www.moreshet.co.il/</a></span> נוכל למצוא שו"ת בנושאים רבים ומגוונים המיועדים לציבור הדתי לאומי וניתנים ע"י מכון תורה והארץ, מכון שלזינגר לרפואה והלכה, הרב יובל שרלו, הרב אישון שלמה, הרב ערוסי רצון ועוד רבנים חשובים. ישנם אתרים נוספים שניתן דרכם להגיע לשעורי תורה ודבר הלכה, כגון:<br />"כיפה" - <span style="color:#000099;"><a href="http://www.kipa.co.il/">http://www.kipa.co.il/</a> </span>, "שופר" - <span style="color:#000099;"><a href="http://www.shofar.net/">http://www.shofar.net/</a></span> הרוצה להתעמק בפרשת השבוע, יוכל למצוא "ים" של אתרים הניתנים לעיון ע"י קריאת טקסטים ופרשנויות שחוברו ע"י רבנים ואנשי אקדמיה. כמעט כל ישיבות ההסדר פתחו אתרים לישיבותיהם. בתוך האתרים נוכל למצוא דברי תורה, הלכה והגות רבים. לא ניתן במאמר זה לפרט את האתרים הרבים המביאים את פרשת השבוע ואתרי הישיבות, אולם ניתן בנקל למצוא את האתרים המבוקשים.<br />יש לפתוח את מנוע החיפוש "גוגל" – google בעברית ולציין בטבלת החיפוש את צמד המילים "פרשת שבוע" או את שם הישיבה הרצויה וללחוץ על חפש. האתר מבוקש יופיע ע"ג המסך.<br />ניתן למצוא באינטרנט כמעט את כל "ארון הספרים היהודי".<br /><br />"מכון ממרא" <a href="http://www.mechon-mamre.org.il/">http://www.mechon-mamre.org.il/</a> מביא באתרו את ספרי היסוד ביהדות:<br />תנ"ך בכתיב המסורה ללא ניקוד, תנ"ך בכתיב מלא, תנ"ך עם טעמי המקרא, תנ"ך עם פירוש פשוט. ששת סדרי משנה, התוספתא, התלמוד הירושלמי, התלמוד הבבלי ומשנה תורה לרמב"ם. אין האתר מתאים ללימוד תורה, מכיוון שאינו מביא את הפרשנים המקובלים על לומדי התורה.<br />ברם, האתר יכול לשמש עזר רב ללומדי תורה וחוקרים המחפשים רק טקסטים לתועלת הלימוד והמחקר.<br /><br />אתר חשוב נוסף הוא אתר "דעת"- <a href="http://www.daat.ac.il/">http://www.daat.ac.il/</a> אתר ללימודי יהדות ורוח והמנוהל בצורה מקצועית מאד ע" פרופ' יהודה אייזנברג וקשור למינהל החינוך הדתי במשרד החינוך. ניתן למצוא באתר מאות מאמרים וכתבי עת בנושאי יהדות וספרים רבים כמו: אבות דרבי נתן, שמונה פרקים לרמב"ם, מסכת אבות, מסכת דרך ארץ זוטא, חובת הלבבות, ספר העיקרים, מסילת ישרים וספרי רמח"ל נוספים ועוד ספרים שהיריעה קצרה מלמנותם. זהו אתר עשיר ומגוון של עולם הספרים היהודי.<br /><br />ברצוני לציין גם את האתר "שערי שכם- מאגר תורני" – </span><a href="http://www.shechem.org/"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">http://www.shechem.org</span></a><span style="font-family:arial;font-size:130%;"> – המביא גם ספרים שאינם מופיעים באתרים הנ"ל. זמינות החומר התורני באמצעות האינטרנט הוא מצב חדש ומלהיב שמציב בפני הציבור שלנו אתגר חשוב הקשור לזהותה היהודית של מדינת ישראל. האינטרנט מתפתח מדי יום ביומו שהיום הוא נגיש בקרב עשרות אלפי משפחות יהודיות הרחוקות ממורשת תרבות ישראל והרוצות ללמוד, לשמוע ולהאזין לדברים הקשורים במורשתם.<br /><br />אנו, שהצבנו לעצמנו לשמש גשר וקשר עם הציבור החילוני, חייבים לפתוח צוהר להידברות באמצעות תכנים יהודיים. אני קורא במאמר זה למנהיגי הציבור, לשנס מותניים ולמצוא גם בימים קשים אלה משאבים, כדי לפתח אתר רציני למורשת תרבות ישראל עבור הציבור החילוני.<br />אין לי ספק, שאתר מאיר עיניים הבנוי היטב מבחינה תכנית ומתודית, והנותן מענה לציפיות של הציבור החילוני יקרב ציבור זה למורשתו ולשורשיו. באתר זה, ניתן יהיה לתת תשובות לשאלות הציבור החילוני הקשורות בשמחות כגון, ברית מילה, בר ובת מצווה, נישואין ולהבדיל, ימי אבל. אנו יכולים להציג את חגי ישראל והלוח העברי ולהביאם בפני ציבור זה בדרכים מקוריות, מבלי לפגוע בהלכה ובמסורת ישראל. יהיה קו פתוח להעברת שאלות ומצוקות הקשורות לעולם הרוחני היהודי. חשוב לתת מענה מיידי לשואלים.<br />באמצעות האתר, יוכלו המשתמשים להיפגש ולהתחבר עם ארון הספרים היהודי. עלינו להשקיע מחשבה ויצירתיות, כיצד נוכל להגיע לכלל עם ישראל ולגעת "בנקודה היהודית", מבחינת "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". </span></div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420284449899591186" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 340px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgsjULgXTE1ho431slHUCI0azxm9o2unqOASdGt2H-BoS7vkXXX9Rr4umbpM0s0Xg3YuF_wvS6ZVBbMozdlJawpVYSu-lNlMLn-7zdRkODas1JQJCYuO2617ty31fp8TOPHFYtRgO7DH78/s400/%D7%9E%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%98+%D7%AA%D7%A6%D7%90+%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-24306650649244961862009-12-08T00:34:00.001-08:002012-04-19T08:52:55.914-07:00<div dir="rtl" align="right"><strong><span style="font-family:arial;font-size:130%;color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל<br /></span></strong></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong><span style="color:#000099;"><span style="font-size:180%;">מי הוא מנהיג לפי מקורות ישראל</span><br /></span></strong></span><span style="font-size:85%;"><span style="font-family:arial;">פורסם בעיתון "הצופה, יג שבט תשס"ז, 1.2.2007</span><br /></span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">לפי המקורות, על המנהיג להאמין בצדקת דרכו ובאידיאלים שהציב לעצמו והיכולת לעמוד על דעתו. עליו להנהיג את הציבור ללא משוא פנים וללא אינטרסים אישיים<br /><br />בשעה הקשה שעם ישראל נמצא בה מעניין לגלות כי ערכי היסוד והנורמות הציבוריות המצופים ממנהיגים מצויים כבר במקורותינו.<br />בקשתו היחידה של משה מה' לפני מותו היתה מינוי מנהיג ראוי לעם ישראל. כך נאמר בספר במדבר (כז, טו-יז): "וידבר משה אל ה' לאמור, יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהייה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה".<br />על פי המדרש, התכונה החשובה של מנהיג היא הדוגמה האישית. מדרש ספרי (ספרי, במדבר, פרשת פנחס, קלט), דורש את הפסוק: "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" כדלקמן:<br />"אשר יצא לפניהם במלחמה, לא כדרך שאחרים עושים, שהם משלחים חיילות והם באים לבסוף... אשר יצא לפניהם בראש ואשר יבוא לפניהם בראש, שנאמר: 'ויעל בראשונה יואב בן-צרויה ויהי לראש' (דברי הימים א, יא, ו), אשר יצא לפניהם בגדוד ואשר יבוא לפניהם בגדוד, אשר יצא לפניהם בכרך ואשר יבוא לפניהם בכרך, ואשר יוציאם בזכויותיו ואשר יביאם בזכויותיו, אשר יוציאם במניין ואשר יביאם במניין, שנאמר: 'ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש'".<br />המדרש הגדול (במדבר פרשת פנחס, כז, יז) דורש את הפסוק כך: " 'אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם'. שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושין, שהן מוציאין בני דוויה למלחמה ויושבין להן בתוך בתיהן, אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, שכן הוא אומר בדוד: 'וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם' (שמואל א, יח, טז)".<br />מצופה ממנהיג ראוי, שיצא לפני העם על פי הסיסמה הידועה: אחרי! עם זאת, עליו לדאוג לציבור, כפי שהרועה שומר במסירות ובאיכפתיות רבה על עדר צאנו.<br />אדם הרוצה להנהיג ציבור, לא רק מכוח השררה, חייב לקבל אמון והערכה מהציבור. עליו להיות איש חזון, בעל שאר רוח, לשמש דוגמה אישית בהליכותיו ובמעשיו. תכונות אלה יוצרות את דמות המנהיג.<br />ה' אומר למשה לפני מותו: העבר את המנהיגות בצורה מסודרת לבא אחריך. ה' מזכיר רק תכונה אחת מהתכונות הרבות הנדרשות ממנהיג עם. היא כוללת בתוכה עוצמה רבה: "איש אשר רוח בו". והמדרשים מפרשים: מנהיג שיש בו עוז רוח, מחד גיסא, ויכולת להלך עם האנשים המתנגדים לדעותיו, מאידך גיסא.<br />המטען הפנימי-רוחני, "נכסי צאן הברזל" הערכיים של המנהיג, הוא אבן היסוד במנהיגות לאומית, כפי שכותב בעל מדרש ספרי לפרשת פנחס: " 'איש אשר רוח בו" - "שיכול להלך כנגד רוח של כל אחד ואחד".<br />הפרשן בעל "העמק דבר" (הנצי"ב - נפתלי צבי יהודה ברלין) כותב: "רוחו, היינו דעתו בפני עולם ואינו נמשך אחרי נטייה רצונית להנאת עצמו או הנאת אחרים". לאמור, על המנהיג להאמין בצדקת דרכו ובאידיאלים שהציב לעצמו והיכולת לעמוד על דעתו. עליו להנהיג את הציבור ללא משוא פנים וללא אינטרסים אישיים. </span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:130%;"></span></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420285261000501778" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 102px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgfSnW4so_zPyYt8OwibyCz_UQJf22q_uU1kTYzA1uvKQn-OklJXQdGjgZIQ696Mq8a7yPp3skdwsxPRRDsqK1AGa9_xcnUvqMDA6pRKnhI_mttIsZbanj0G_Pl4Tvhux4MJqqEm-lXY2w/s400/%D7%9E%D7%99%D7%94%D7%95+%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%92+1.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-30417646355246208862009-12-08T00:25:00.001-08:002012-04-19T12:58:05.419-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong><span style="font-size:130%;color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל</span></strong><br /><br /><span style="font-size:180%;color:#000099;"><strong>נוער נאמן זיכרון השואה</strong></span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "הצופה", כה תשרי תשס"ה, 10.10.2004</span><br /><br /><span style="font-size:130%;">בהמשך למאמרי הקודם "הנוער ייאבק באנטישמיות החדשה", אציג עתה מודל להתארגנות בני נוער במסגרת הנקראת "נוער נאמני זיכרון השואה".<br /><br />זיכרון השואה היא חלק בלתי נפרד מזהותנו היהודית ומחרדות הקיום שלנו. ב"מגילת העצמאות", המשמשת כמסמך המכונן של המדינה נכתב: "השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים".<br /><br />המדינה קבעה יום זיכרון ממלכתי- יום השואה והגבורה, בו מתקיים ריטואל ממלכתי קבוע במוסדות ציבור, בבתי ספר, ב"יד ושם" ובכל כלי התקשורת. גם הרבנות הראשית קבעה את "יום הקדיש הכללי" לנספי השואה ביום צום עשירי בטבת.<br /><br />בתיקון לחוק חינוך ממלכתי, נקבעו מטרות החינוך של מערכת החינוך במדינת ישראל. החוק כרך יחד את החינוך היהודי עם זיכרון השואה. כך נכתב בחוק במטרה 4: "מטרות החינוך הממלכתי הן: ...ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה ולחנך לכבדם".<br /><br />השילומים, משפט קסטנר, משפט אייכמן ועוד..., הקמת מוסד "יד ושם" ומוסדות רבים נוספים ברחבי הארץ העוסקים בהנחלת זיכרון השואה, שימשו מנוף לגיבוש קולקטיבי, שזיכרון השואה יהיה חלק בלתי נפרד מזהותנו היהודית.<br /><br />שארית הפליטה-ניצולי השואה, אחרי למעלה מחמישים שנה לאחר השואה, היו ערים לעניין זה. במנשר שהוציאו הניצולים כקריאה לעולם כולו בעת נעילת הכנס הבינלאומי על "מורשת ניצולי השואה – ההשפעות האתיות והמוסריות לאנושות", שנערך בבקעת הקהילות ב"יד ושם" ביום ה,<br />כט בניסן תשס"ב (11.4.02), הקריא עיתונאי והסופר צבי גיל את מנשר הניצולים. אביא קטע מהמנשר: "אנחנו דור ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד: 'אני זוכר את מה שאירע בשואה'. יוותרו רק ספרי זיכרונות ומחקר, תמונות וסרטים, ועדויות ניצולים. או אז יהפוך זיכרון השואה מגורל כפוי, החתום בבשרנו ובנשמתנו, לייעוד היסטורי שעל האנושות ועל הדורות הבאים לשאת באחריות לצקת בו תוכן ומהות".<br />צה"ל, ביעדיו הערכיים, רואה את זיכרון השואה כערך בעל חשיבות רבה בעיצוב דמותם של חייליו. דוגמא לביטוי הדבר, אביא מדברי האיגרת של קצין חינוך ראשי תא"ל צביקה הררי למפקדים בצה"ל, שיצאו למסע במחנות ההשמדה בפולין. כך הוא כותב:<br />"אתם עומדים היום בפתחו של מסע. במסע שותפים קצינים, נגדים, אנשי מילואים, בני – מיעוטים, ועולים מהזרועות והחילות השונים, המייצגים את צה"ל כולו.<br />זיכרון השואה, מהווה נדבך מרכזי ברצף הקיום היהודי ובתפיסת הזהות היהודית הקולקטיבית. הבנת הקשר בין המאורעות שעברו היהודים בשואה, ובין המאבק על קיומה של מדינת ישראל, מעמיק את חשיבות הבנת ייחודו של צה"ל כצבא המושתת על עקרונות מוסר כלל אנושיים, וערכים יהודיים תוך הבנת חשיבות קיומה של מדינת ישראל הריבונית כמדינת היהודים ותפקיד צה"ל בתוכה.המסע אליו אתם יוצאים הוא הזדמנות וקריאה. הזדמנות עבור כל אחד ואחד מכם לברר ולחקור את זהותו האישית – להכיר את שורשיו, שורשי העם היהודי ומדינת ישראל. המסע מהווה גם קריאה עבורכם, כמפקדים בצה"ל, להמשיך ולעשות כל שביכולתכם לחיזוק של צה"ל, למען יהיה העם היהודי לנצח מוגן בארצו. המסע קורא למחויבות האישית של כל אחד מכם כמפקד לחנך את חייליו לשמירה על הרמה הערכית המוסרית הגבוהה ביותר, במילוי משימתכם. </span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;"></span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">את המסע לפולין מלווה עד – ניצול שואה. עבורכם זוהי הזדמנות של דור אחרון לשמוע עדות חיה מפיו של מי שעבר את התופת. עבורו זוהי סגירת מעגל, לשוב למקום התרחשות הזוועות מלווה במפקדי צה"ל, המעידים על תקומת עם ישראל בארצו.יחד אתכם יוצאים למסע נציגי משפחות שכולות. משפחות אלו הקריבו את היקר להן מכל – את יקיריהן. הצטרפות נציגי המשפחות השכולות למסע מסמלת את הרצף ההיסטורי של הקורבן שנדרש העם היהודי להקריב למען נוכל כולנו לחיות בבטחה במדינת ישראל.בתקופה זו, בה נלחם צה"ל על בטחונה של מדינת ישראל, המסע לפולין מזכיר לכולנו כי לעם היהודי אין קיום אלא כריבון במדינתו ובארצו. השואה היא לנו צוואה, לשמור על דמותנו המוסרית ולהבטיח כי לעולם לא עוד".<br /></span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">ניצולי השואה, ממלאים תפקיד חשוב של אנשי עדות – "אוד מוצל מאש". הם מספרים לנו בצורה בלתי אמצעית את חיי הסבל, הגבורה האישית, והעמידה יהודית-רוחנית שחוו בשואה דרך סיפורם האישי.<br /></span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">עתה, רבים מהניצולים הזדקנו וחלקם, לצערנו הרב – נפטרו. כדי להמשיך ולהחזיק את לפיד העדות והזיכרון ולהיאבק בתופעת האנטישמיות והכחשת השואה, טבעי הדבר, שעלינו לרתום את בני הנוער למלא את החלל שנותר ולאתגרם לשאת באחריות על הנושאים הללו.<br />אנו עדים לתופעה ברוכה: בני נוער רבים מתעניינים בשואה וזרם משלחות בני הנוער לפולין לא פוסק. העובדות הללו, האיצו בי ליזום פעילות שבה נטפח, נקרב ונעודד בני נוער, שילמדו על השואה, שינסו להפיק לקחים, שימשיכו להחזיק במשא הכבד. כעין מרוץ שליחים אין סופי. לפיד שהוא פיקדון העובר מדור לדור.<br /></span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">העובדות הללו, הניעו אותי ליזום מסגרת פעילות התנדבותית לבני נוער הנקראת: "נוער נאמן זיכרון השואה" הפועלת במסגרת "המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ" בחיפה.<br /><br />מעֶבֶר לטכסי הזיכרון המתקיימים ביום השואה והגבורה ובעשירי בטבת – יום הקדיש הכללי ויציאה לימי עיון במכונים ללימודי השואה, כמעט שלא עוסקים בנושא השואה בבתי הספר. חוזר מנכ"ל משרד החינוך, מחייב ללמד את נושא השואה בחטיבה העליונה בהיקף של 30 שעות בלבד. לכן, יש חשיבות רבה בהכשרתם של אותם בני הנוער מתנדבים (מכתה ט' ומעלה), כדי שתרמיל הידע והערכים בנושא השואה יהיה מלא יותר וניתֶן בידיהם כלים לעיון עצמי, כדי שיוכלו להתמודד עם "הים הגדול" של ספרים ועדויות בנושא השואה.<br /><br /><span style="color:#000099;"><strong>היעדים המרכזיים של תוכנית</strong> <strong>"נוער נאמני זיכרון השואה":</strong></span><br />• בני הנוער, נאמני זיכרון השואה יהיו בעלי ידע בנושאים מגוונים בתחום השואה באמצעות תהליך לימוד והכשרה [קיימת תוכנית הכשרה מובנית].<br />• בני הנוער, נאמני זיכרון השואה יהיו מסוגלים להעביר את הידע אותו רכשו - בבתי הספר ובקהילה.<br />• הנאמנים ייזמו פעולות בקרב תלמידים ובני נוער ב"חקר" ו"אימוץ" קהילות שנכחדו בשואה.<br />• בכל שנה, הם יארגנו ימי זיכרון לקהילה שנכחדה בבתי הספר, בתנועות הנוער ובקהילה.<br />• כל אחד מבני הנוער, יראה עצמו כמעביר מסר, חונך לתלמידים צעירים ומשולב במסגרות חינוכיות וקהילתיות.<br />• יצא לאור עלון של "נוער נאמני זיכרון השואה".<br />• יוקם אתר אינטרנט שיופעל ויתוחזק ע"י הנאמנים.<br />• בני הנוער יעלו את נושא השואה באתרים הרלוונטיים ברשת האינטרנט, במסגרת המאבק נגד מכחישי השואה ובאנטישמיות הגוברת והולכת.<br />• הנאמנים יהיו שותפים בארגון טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבתי הספר ובישוב שבו הם גרים.<br />• יהיו מעורבים בטכסים "לכל איש יש שם".<br />• כותבים עבודות בנושא השואה.<br />• מתנדבים בספריית ביה"ס/בישוב לטיפוח מדור השואה בספריה.<br />• שותפים בתיעוד ניצולים שעדיין חיים עמנ.ו.<br />• כותבים מכתבים לחברים בנושא השואה.<br />• כותבים מאמרים לעיתון התלמידים של ביה"ס.<br />• כותבים מכתבים לעיתונות הארצית והמקומית ולמדור "קוראים כותבים" בנושאי שואה ואנטישמיות.<br />• שותפים ומעורבים בהקמת גרעין של בני נוער בבית הספר ובישוב. הגרעין יהווה תשתית לדור ההמשך של הנאמנים.<br />• בני הנוער ידווחו מעת לעת על התנסותם. ההתנסות תתועד<br />• אנו מצפים, שבני הנוער ימשיכו בשליחותם גם בהיותם מבוגרים ובעלי משפחות..<br /><br />בכל שנה, אנו מקיימים סדנת פתיחה לבני הנוער החדשים שהצטרפו למסגרת. בסדנה, כל משתתף מסביר לחבריו את המניעים להצטרפותו למסגרת "נוער נאמני זיכרון השואה". הנה לקט אוטנטי של הדברים שנאמרו באחת הסדנאות:<br /><strong>משתתפת</strong>: "אני לא יודעת היסטוריה. אני רוצה לדעת על ההיסטוריה של עם ישראל, על השואה. לי במשפחה יש ניצולי שואה. סבתא של אימא שלי לא גרה בישראל. סיפרו לי דברים קשים. אני רוצה לראות סרטים. רוצה לדעת יותר חומר מעמיק. בהמשך – אני מבקשת להדריך צעירים יותר ולעסוק בנושא ההכחשה".<br /><strong>משתתף</strong>: "רוצה לדעת יותר ממה שלומדים בביה"ס. זיכרון, הפקת לקחים. איך חברה יכולה להגיע להיות חברה נאצית ? איך אנשים יכולים לקיים אידיאולוגיה כזאת ?"<br />משתתף: "ראיתי את סרט הנחשול. אני מסתכל קדימה. צריך לדעת מה קרה כדי שלא יקרה שוב. מה הם ההשלכות לעתיד. מפחיד אותי נושא ההכחשה".<br /><strong>משתתפת</strong>: "גרה בעתלית. כולם מכירים את כולם. ראיתי שכנים עם מספר על היד. אף פעם לא דיברו. לא ידעתי על המשפחה, ואני מרגישה שעכשיו הזמן לדעת".<br />משתתפת: "יש גם אנשים שאין להם ניצולי שואה במשפחה ובכל זאת הם צריכים לדעת. אנחנו צריכים להיות מעבירי מסר. להעביר הלאה".<br /><br />מסגרת <strong>"נוער נאמני זיכרון השואה"</strong> פועלת זה מספר שנים. עלי לציין את התנדבותם והתעניינותם הרבה של בני הנוער. הגיעה השעה להפצת תוכנית זו. אנו נסייע בחפץ לב, בעצה, בהצגת תוכנית ההכשרה וכיו"ב – לאותם מוסדות ומסגרות חינוכיות שירצו לאמץ את התוכנית. ניתן להתקשר לטלפון: 052-8344992</span>.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:Arial;"></span></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420286050350432082" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 396px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjHC1MSPusIgO9p2OWvkAJM4If1X5SS9Fdq1OazNzkHPUcFg5SaH9ojXzcJfXiwyqoZI2gyFc-fV2Vrt232jyfXYSnqU8YLYwGrh5S-HQAyrZ68dQFjbJiqDiD6SxbE0GiRdU5ESXPd3kQ/s400/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8+%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%9F+%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-67926243848903835002009-12-07T13:21:00.001-08:002012-04-19T13:01:39.265-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;color:#006600;"><strong>גדעון רפאל בן-מיכאל</strong></span></div><div dir="rtl" align="right"><strong><span style="font-family:Arial;font-size:130%;color:#006600;"></span></strong><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:180%;color:#000099;"><strong>הנוער יאבק באנטישמיות החדשה</strong></span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:85%;">פורסם בעיתון "הצופה", כ בתשרי תשס"ה, 5.10.2004</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">בחודש אלול, הגיע אלי באקראי עיתון "הארץ" (27.8.04) ובו התוודעתי לראיון העיתונאי שנערך עם מיקיס תיאודורקיס, מלחין יווני ידוע, שהינו בעל מעמד מוסרי גבוה, שנלחם בשלטון הרודני של הקולונלים ביוון. המאמר נקרא: "הקונספירציה היהודית על פי תיאודורקיס" – מאת העיתונאי ארי שביט. בראיון העיתונאי, נחשפו עמדותיו האנטישמיות הידועות לשמצה.<br /><br />לשאלתו של ארי שביט: "כשהיית ילד, לפני השואה, איזה רושם השאירו עליך היהודים?". בתחילה השיב, כי יחסי השכנות עם היהודים היו טובים ולפתע אמר: "בוודאי היה גם צד אחר, בעייתי. היהודים היו האחר. הם היו שונים. היהודים היו ציוריים. אני זוכר שבעיני הנשים הזקנות, הדתיות, היהודים היו אלה שצלבו את ישו. ב-1932 חייתי בעיירה יאנינה שבה הייתה קהילה יהודית גדולה. שיחקתי עם ילדים יהודים כל הזמן. סבתי הייתה דתית מאוד. היה לה חדר מלא איקונות. היא שרה מזמורים (המוסיקה שלי הושפעה מאוד מהשירה הדתית שלה). ובאביב סבתא שלי אמרה לי: עכשיו, בתקופת הפסחא, אל תלך לשכונה היהודית. כי בזמן הפסחא היהודים שמים ילדים נוצרים בחבית שבתוכה יש סכינים. אחר כך הם שותים את דמם".<br /><br />בהמשך הראיון הוא אומר: ""יום אחד הטילו עלי משימה: תיאודורקיס, מחר אתה צריך להרצות לחברים שלך על הקומוניזם. אז הלכתי הביתה ושאלתי את אימא שלי מה זה קומוניזם. היא אמרה שהיא לא יודעת אבל היא חושבת שזה משהו רע. איזה רוע, שאלתי. רוע כמו של היהודים. אז שאלתי אותה אם גם הקומוניסטים שמים ילדים קטנים בחביות עם סכינים ושותים את דמם.מה אני מנסה לומר בכך שאני מספר לך את הסיפורים הללו? הדברים הללו קיימים. לא חשבתי על כך קודם, אבל כעת, כשאתה שואל אותי את השאלות הללו, אני מבין שזה קיים".<br /><br />בין השאר הוא טוען, שהיהודים שולטים בעולם המוסיקה, בכלכלה העולמית ועל מדיניותה של ארה"ב. הוא השווה את מדינת ישראל לגרמניה הנאצית ועוד... ועוד... היריעה קצרה מלספר את כל תוכנו של הראיון. לשאלתו של ארי שביט: ליהודים יש יותר מדי כוח? תשובתו: "בתחומים מסוימים. אני לא אוהב את ההתאגדויות הסגורות האלה שתומכות אחת בשנייה. אני רואה בהן ביטוי של גישה גזענית. שבטים דתיים או לאומיים או מאפיונריים הם גידולים סרטניים".<br /><br />הדברים הללו, הזכירו לי היטב את דבריו של יוחנן כריזוסטומוס (מנהיג נוצריי אנטיוכיה מהמאה ה-4 למניינם) שאמר: "היהודים מלאי תאווה, חמדנים, אוהבי בצע, בוגדנים, פושעים, רוצחים, עקשנים, הרסנים, אחוזי שדים... הם הפרו את חוק הטבע... אין כפרה, מחילה וסליחה [לרצח האל]".<br />לדעות האנטישמיות היה תרגום מעשי. הנה דוגמא מתקופת מסעי הצלב. אנו קוראים את דבריו של אחינו היהודי, ר' אפרים ב"ר יעקב מבונא שחי בתקופה זו וכתב: "וילך הלוך ונובח [=המטיף]... ללכת ירושלים להילחם עם ישמעאל, ואל כל המקום אשר בא שמה, דיבר רע על כל היהודים אשר בארץ, ושיסה בנו את הנחש ואת הכלבים, לאמור: נקמו נא את נקמת הצלוב משונאיו העומדים לפניכם ואחר כך תלכו להילחם על הישמעאלים...".<br /><br />אני מודע היטב לאנטישמיות המתחוללת בעולם. אין הדבר חדש עבורי. אומרים לנו, אַל תדאגו, האנטישמיים הם "עשבים שוטים". לפתע, כברק ביום בהיר, אתה קורא על דעות אנטישמיות ארסיות, הנאמרות על ידי אדם, שנחשב כאיש רוח ולוחם חופש. הדברים חלחלו בי היטב ולא נתנו לי מנוח. זו הוכחה - כנגד הסוברים שהאנטישמיות העכשווית היא רק פועל יוצא לעימות בינינו ובין הערבים.<br /><br />נראה לי, שדבריו של ארווין קוטלר, יהודי-קנדי שנודע כאחד המשפטנים הבולטים בעולם בתחום זכויות האדם, מכהן כיו"ר השני של "הנציבות הבינלאומית למאבק באנטישמיות", מבטאים היטב את האנטישמיות העכשווית, שיש בה את היסודות של העבר – מימים ימימה יחד עם אי ההשלמה שעם ישראל יושב במולדתו הנצחית. כך הוא אומר: "האנטישמיות הישנה ביקשה למנוע מהיהודים לחיות כחברים שווי זכויות בעולם, ואילו האנטישמיות החדשה מבקשת למנוע מהמדינה היהודית את הזכות להיות חברה שוות זכויות בקהילת העמים. זו כבר אינה שנאת היהודי כמיעוט זר, שהרי הפגיעות מבוצעות בידי מוסלמים שהם עצמם מיעוט על אדמת אירופה, מיעוט הסובל בעצמו מעוינות מצד אוכלוסיית הרוב. והאלימות הזאת פרצה עם פרוץ העימות במזרח התיכון – כלומר, יש לה הקשר פוליטי מובהק. האנטישמיות החדשה כוללת שני מרכיבים שונים: המרכיב האנטי-יהודי, המתבטא במעשים ומופעל כמעט בלעדית על ידי המוסלמים, והמרכיב האנטי-ישראלי המדיני, שלו שותפים מוסלמים ואנשי המערב גם יחד".<br /><br />לאחר שחלף חודש מקריאת המאמר, הגעתי למסקנה, שיש להפיץ תוכנו של הראיון, וזאת כדי למנוע שאננות במאבקנו נגד האנטישמיות הגוברת בעולם. אין זה פלא, שאנו עדים בתקופתנו – לכתובות וסמלי נאצה גם בבתי כנסת ובמוסדות יהודיים.<br /><br />קיימים מוסדות שעוסקים במאבק נגד האנטישמיות והכחשת השואה כגון, משרד החוץ, השר לענייני תפוצות,הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי. לא די בהם. הציבור צריך להיות מעורב ואכפתי ולהשתתף במאבק. יש לנו מדינה יהודית ריבונית משלנו. עלינו להיות אקטיביים בתגובותינו ולהשיב מלחמה שערה בתחום ההסברתי. יש חשיבות מרובה למעורבות בני הנוער במאבק ולרתום אותם למשימה חשובה זו. ראשית, על בני הנוער להגיב בכתב לאותם אתרי האינטרנט המביאים דברי נאצה, דעות והלכי רוח אנטישמיים ועוסקים בהכחשת שואה. יהיה זה מאבק בלתי פוסק של בני הנוער באתרים הללו. בני הנוער יצירתיים ובהדרכה נאותה, יהיו מסבירים מעולים של העם היהודי. אני ממליץ להקים גם אתר ייחודי של הנוער במדינת ישראל. האתר יבטא את מאבק הנוער באנטישמיות והכחשת שואה.<br /><br />לאורך ההיסטוריה היהודית, ליווה את עמנו, הערך החשוב של הערבות ההדדית - "ישראל ערבים זה לזה". מאז קום המדינה, עומדים יהודים ברחבי העולם בשעת צרה ומצוקה לצד מדינת ישראל. עתה, לנוכח ממדיה של תופעת האנטישמיות העכשווית בקהילות היהודיות ברחבי העולם. חשוב, שאנו נזדהה, נתמוך, ונקיים דיאלוג מתמיד עם הקהילות, בעיקר עם בני הנוער.<br />ממדינת ישראל יוצאות קבוצות רבות של בני נוער לחו"ל. יש לשלבם בתוכניות הסברה לבני נוער לא-יהודי ובראיונות ברשתות שידור. גם לקראת משימה זו, יש להכין היטב את בני הנוער.<br /><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420286820790178914" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 315px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhaoQQ-FuNVJHIqJvoB0UY2dO2BIpZILRKtkTloFPoKwNWicMWSmdtAbf_rtTaw9z37UqhQQSpWZ9GkhXM3dZMri0HAFGpkcJHMDsvzXovFSRmNhuLfggWct7Eg2JbnLzXSzZ1Txh2ZZ5c/s400/%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8+%D7%99%D7%99%D7%90%D7%91%D7%A7+%D7%91%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg" border="0" /></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-61549495665528712922009-12-07T12:35:00.001-08:002012-04-19T08:54:48.875-07:00<div dir="rtl" align="right"><strong><span style="font-family:arial;font-size:130%;color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל</span></strong></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:180%;color:#000099;"><strong>בואו נושיט יד לחרדים</strong></span><br /></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:85%;">פורסם בעיתון "הצופה" ב-ג חשוון תשס"ה, 18.10.2004</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">הגיעה העת שניזום פעולות קירוב בינינו לבין החרדים. אנו קוראים תדיר בעלוני פרשת השבוע ובמאמרים בעיתונות, על הצורך להרבות באחדות ישראל ובאהבת ישראל. זה אכן צורך קיומי.<br /><br />לכל היהודים יש פלטפורמה משותפת של זהות יהודית ועלינו להרבות, להדגיש ולקדם את המשותף ולא את המפריד.<br />מי הם ה"אנחנו"? כוונתי לציבור היהודי-דתי-לאומי, שבהשקפת עולמו מודגשת הדרך של "תלמוד תורה עם דרך ארץ", המרים בו זמנית את שלושת הדגלים של עם ישראל, תורת ישראל, וארץ ישראל, רואה את עצמו משולב בכל מערכות החיים של המדינה והחברה בישראל ורואה בשרות הצבאי ובשרות הלאומי ערך יהודי ולאומי קיומי.<br /><br />במקביל, מתקיימת חברה יהודית-דתית תוססת של החרדים, שאינם רואים עין בעין את דרכנו והשקפת עולמנו. אני מעורה היטב בחברה של "אנחנו", ואני מודאג מאד מהניכור "שלנו" כלפי החברה החרדית. לא הייתי מרחיק לכת ואומר, שקיימת בקרב לא מעטים בקרבנו עוינות כלפי הציבור החרדי שהשקפת עולמו בנושאי מדינה וחברה שונה מהשקפותינו.<br />למען הגילוי הנאות, עלי לספר שבני שגדל בערוגות החינוך הממלכתי משתייך היום לעולם החרדי . אני מכבד את הדרך שאותה בחר, למרות שהשקפותיי שלי ושל רעייתי לא השתנו.<br />אוכל לומר, שהיום אני מכיר יותר את החברה החרדית שלא הכרתיה מקודם. למרות שאני חולק על דרכה החברתית, אני מוקיר ומעריך את עולמה הרוחני בלימוד תורה, בקיום מצוות ובמפעלי החסד הרבים שהיא מקיימת למרות שהיא חברה ענייה. כמעט שאין מספרים לנו עלייה ועל מירקם החיים החברתי שלה. כמה מאמרים וידיעות התפרסמו בעיתון "הצופה" בשנה שעברה הקשורים לעולם החרדי? אני תמה לעיתים, מדוע אין שיתוף פעולה הדוק בינינו ובין החרדים ברמה הפוליטית בנושאי קיום תורת ישראל ומוסדותיה ובעיצוב הפרהסיה היהודית במדינת ישראל? מדוע אינני שומע על גוף משותף בין רבני הציונות הדתית והרבנים החרדיים העוסק בנושאים תורניים, במוסדות התורה, בפסיקה הלכתית ובכינוסים תורניים?<br /><br />אנו שומעים מעת לעת על פעולות קירוב יפות בין דתיים וחילוניים. הגיעה העת, שניזום פעולות קירוב בינינו ובין החרדים. אני מציע שבתחילת הדרך, המנהיגות הרבנית ציונית תתחיל ביוזמה. אני יודע, שישאלו אותי רבים, מדוע אתה מעלה את הדברים כלפינו, מדוע החרדים לא יוזמים את שיתוף הפעולה עִמנו? תשובתי: עיינו במסכת אבות דרבי נתן (יב, ג): "אוהב שלום כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד, כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד. שנאמר: "תורת אמת הייתה בפיהו, ועוולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי, ורבים השיב מעון" (מלאכי ב,ו).</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:130%;"></span></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420309872525582530" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 86px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhonxTj8lDVrzWa2zVYYUYfOI-jLExRRCGegiZVUH8bJlbvWVNYG8NpjDgPwlgoki4t-nVUpy7LqGrehbSB7yvYPsF2dK_p-VqjDWS2H3Ox_ifdfYklnUoBwEkKSQ0y4iQR3769DmvJTUE/s400/%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95+%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%98+%D7%99%D7%93+%D7%9C%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-71792996109468694842009-12-07T12:26:00.001-08:002012-04-19T08:54:10.176-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;color:#006600;"><strong>גדעון רפאל בן מיכאל</strong></span></div><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><div dir="rtl" align="right"><br /><strong><span style="font-size:180%;color:#000099;">איך נתנחל בלבבות?</span></strong></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:85%;">פורסם בעתון "הצופה" ב-טו תשרי תשס"ו, 19.10.2005</span></div><div dir="rtl" align="right"><br />קראתי בעיתון "הצופה" מאמרים רבים, המביעים את הכאב, על שאנו, הציבור הדתי-לאומי לא מצאנו את הדרך להתנחל בליבותיהם של כלל הציבור בישראל.<br /><br />אני רוצה להפנות את תשומת לב הקוראים לראשיתה של הציונות הדתית שנקראה ה"מזרחי". המושג הוא קיצור מילים של המושג הערכי "מרכז רוחני", ששמה דגש על המשולש: ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל.<br /><br />אין לי ספק, שבתהליך מתמשך, הזנחנו את המיקוד על הקמת "מרכז רוחני" יהודי שייתן מענה לכלל עם ישראל. אנו התקפלנו יותר פנימה אל תוך עצמנו אל הקונכייה ששמה "הצינות הדתית". הקמנו מערכת חינוך לתפארת, פיתחנו את ישיבות התיכוניות, האולפנות וישיבות ההסדר.<br /><br />ללא היסוד של הכרת תורת ישראל, קשה מאד להבין את תורת ארץ ישראל. אלו כלים השלובים זה בזה. זאת הסיבה המרכזית לאי הזדהותו של הציבור הכללי עם דרכה של הציונות הדתית.<br /><br />ברם, נשאלת האלה: מה עשינו ותרמנו להפצת היהדות בקרב כלל ישראל? איזה מוסדות הקמנו להפצת קרן התורה בקרב הציבור הכללי? אני הכרתי מנהלי בתי ספר על-יסודיים חילוניים שפנו אלי בתחינה, שלח לנו מורים מדור הכיפות הסרוגות שילמדו תנ"ך ותורה שבע"פ. אנו רוצים שבני הנוער יתבשמו ממידותיהם ודרכם. לצערי הרב, לא נמצאו מועמדים. צעירינו, בעלי ההשכלה התורנית לא ראו בנושא זה אתגר וצו השעה.<br /><br />התוצאות קשות. תמונה עגומה, תוארה בעיתון "מעריב" מיום שישי האחרון, במאמר שפרסם העיתונאי דן מרגלית: "חגים וזמנים לדרכון". הנה מספר קטעים ממאמרו: "האליטות שהפכו את הנהירה לחו"ל לריטואל כמעט דתי בחגים, והפוליטיקאים הרבים מדי שילדיהם בחרו שלא לחיות כאן, מאבדים מסמכותם המוסרית להנהיג את האומה.<br />כדאי להתבונן בחודש תשרי, וגם בניסן, ימינה ושמאלה, ולהיווכח כי האליטות החילוניות נעלמו. בין כסה לעשור, וממנו ועד לשמיני עצרת, ולפני ליל הסדר או מיד אחריו, מסתלקים מנהיגי הציבור ואצילי הממון מארצם וממולדתם. הם אינם כאן, שנה אחר שנה.<br />הפוליטיקאים והעשירים – האליטות בעידן המודרני – חדלים להיות חלק מהחוויה הישראלית החילונית, שנרקמה סביב החגים המעצבים את ההוויה היהודית. ילדים חילונים נהגו לשחק בראש השנה וביום הכיפורים ב"איקס-מיקס-דריקס" בחצר בית הכנסת. הם השתעשעו עם האושפיזין בסוכת השכן ואכלו מצות אצל סבתא וסבא. בהתבגרם טיילו בארץ אל "בורות המים" של נעמי שמר, המפכים "מי מבוע, מי תהום ומי נהר."<br />בעשור האחרון הם נגררים בילדותם אחרי ההורים בשדרה החמישית בניו-יורק ובקזינו בלאס-וגאס. בני העשירים עושים סוכות ופסח על סיפון היאכטה. בעקבותיהם הולך וגדל שיעור בעלי היכולת הכלכלית הפחותה, שמחקים אותם בטיולי תיור פחות מרהיבים וממוססים את הנוהג המשפחתי-מסורתי.<br />זה אחד המפוררים הגדולים של הלכידות היהודית. מגמה זו אינה מנותקת ממגפת הירידה, שבהיעדר תחושת שייכות פוקדת את השכבות המובילות בישראל. מספיק להתבונן שוב לימין ולשמאל, ולראות כמה בנות ובנים לפוליטיקאים ואנשי עסקים בחרו לא לחיות כאן – והם בוודאי אינם יכולים לטעון לקשיים כלכליים – כדי להבין את מה שידוע, אבל נעטף בקשר שתיקה: האליטות החילוניות הוותיקות איבדו מסמכותן הציבורית והמוסרית להנהיג את האומה.<br />הגיעה השעה למסור בהדרגה מתמדת את ההנהגה הלאומית לידי עולים מרוסיה המתערים בארץ וליוצאי עיירות הפיתוח ול"כתומים." זה בלתי נמנע. גם ראוי".<br /><br />מה עלינו לעשות לשינוי המציאות?<br />א. להקים מסגרות להפצת תורת ישראל בקרב הציבור הכללי.<br />ב. עלינו להכשיר מורים ומחנכים בעלי כישורים ומוטיבציה שילמדו תנ"ך, תורה שבע"פ והיסטוריה בבתי הספר הממלכתיים.<br />ג. עלינו לחדש ולרענן את המדרשות ליהדות עבור הציבור הכללי.<br />ד. על נציגינו בכנסת להיאבק על לימוד מקצוע התנ"ך בבתי הספר הכלליים כמקצוע חובה.<br />ה. יש להקים עמותה שתפיץ יהדות ולימוד תורה באינטרנט. ראו את הצלחתו הבלתי רגילה של אתר "הדף היומי" באינטרנט, שהיוזמה להקמתו באה מפעילים מהיהדות החרדית.<br />ו. עלינו להגדיל את מספר הרבנים הגדולים והייחודיים בהפצת תורה לכלל עם ישראל כדוגמת הרב מאיר ישראל לאו שליט"א והרב מוטי אלון שליט"א שתרומתם אדירה.<br />ז. עלינו לשנות את סדר העדיפויות של המשולש הערכי ב"מרכז הרוחני" שיתחדש, ראשית תורת ישראל, אחריה עם ישראל ואחריה ארץ ישראל. זהו, לדעתי הסדר הנכון.<br />ח. להגשמת ההצעות הללו דרוש ממון רב. איני בטוח שניוושע מתקציבים ממשלתיים. עלינו להקים הקדש מיוחד למימוש מטרה זו, שיתנהל על פי אמות מידה מוסריות ועל פי כללי המינהל התקין. באם יחוש הציבור שכך מתנהלת מערכת חשובה זו, הוא גם יתרום בעין יפה.<br /><br />פעילות זו, עלינו לקיים כמאמר הפסוק: " דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" ואז יתקיים "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".</div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420310646639935906" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 377px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiMPl44aJvmrJEjT4wWvuE_wUv5zvvOOfgCDeZ-ArFmnJHZgXDm_IEqHMAfnRKwk_ScphexK5WQuac0H59nGJCPyY07TU65CQS9SO-8_LNSdRAqQHiPNs_MYEKBdEO1XjcFKcmQcHeYEgY/s400/%D7%90%D7%99%D7%9A+%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%97%D7%9C+%D7%91%D7%9C%D7%91%D7%91%D7%95%D7%AA.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-63919930113862632932009-12-07T12:19:00.001-08:002012-04-19T09:56:39.291-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong><span style="color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל</span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size:180%;color:#000099;">שפל ערך</span></strong><br /><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "הצופה", ט בחשוון תשס"ה, 24.10.2004</span><br /><br />על פי הכרתי את מערכת החינוך הממלכתית, אוכל לומר שבקרב המנהלים, המורים וההורים יש הסכמה לרשימת "סל הערכים" שיש להקנות לתלמידים. גם המדינה קבעה את היעדים החינוכיים-הערכיים, תוך תשומת לב לעובדה שהחברה בישראל היא דמוקרטית ויש בה קשת של דעות. ארבע המטרות ראשונות המשקפות את "סל הערכים" כפי שנקבע בחוק חינוך ממלכתי הם לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לימוד תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל, לימוד תורת ישראל, תולדות העם היהודי, המסורת היהודית, והנחלת תודעת זכר השואה והגבורה.<br /><br />לצערי הרב, במציאות של היום, קיימים פערים בין הציפיות של המערכת לבין הביצוע בהקניית הערכים הנ"ל. אני סבור, שהבעיה נעוצה במערכת ההכשרה של המורים הם מכשירים מורים מקצועיים, אך אינם מכשירים מחנכים. התוצאה: מגיעים מורים למערכת החינוך, מבלי שקיבלו הכשרה והכנה לאחד התפקידים החשובים שיקבעו את פני החברה בישראל.<br /><br />בכל סיטואציה חינוכית-ערכית בכיתה, חייב המחנך להשיל מעליו את אדרתו הפדגוגית-הפורמאלית ולהשתמש במיומנויות ודפוסי עבודה ייחודיים של דו-שיח ודיאלוגים עם התלמידים. כדי ליצור תהליך של הפנמת ערכים ונורמות חברתיות, יש צורך בשפה שאינה משתמשת ב"מתודה" של הטפה אלא מלבנת את הדברים בשיח ושיג שבין המחנך ותלמידיו. בנוסף לכך על המחנך לשמש דוגמא אישית לתלמידיו בכל הליכותיו.<br /><br />בנוסף, על המחנך גם לדלות את הערכים הטמונים באותו מקצוע ולהקנותם לתלמידים. אך רבים מהמורים, אינם מזדהים עם הערכים של המקצוע הלימודי אותו הם מלמדים. אך היו גם תקופות אחרות בארצנו. בשנות הארבעים, חיפה נחשבה לעיר "אדומה" וחילונית מובהקת. אבל תושביה ידעו היטב שהתנ"ך הוא חלק ממורשתנו היהודית, הם הבינו שהתנ"ך הוא הקושאן שלנו על ארץ ישראל. ראו, מה כתבו תושבי חיפה בעת המאבק עם השלטון הבריטי בארץ ישראל כנגד גזרות הספר הלבן. הם כתבו כתובת גדולה מאירת עיניים באנגלית יש לנו רק ספר אחד והוא התנ"ך הקדוש! לא יתרחש תהליך חינוכי-ערכי, אם המחנך לא יזדהה עם הערכים שהוא מקנה לתלמידיו. עתה, עם תהליך ביצוע הרפורמות בחינוך בעקבות דו"ח "ועדת דוברת", אני פונה אישית לליבנת, החותרת להקניית ערכים יהודיים ודמוקרטיים ועוד. אם את חפצה בשינוי מהותי, רציני ומעמיק בחינוכם של תלמידי ישראל, קיימי מערכת הכשרה והשתלמויות בנושאי החינוך הערכי למחנכים בתוך מערכת החינוך. במערכת הכשרה זו, יקבל המחנך את הכלים והתכנים הנחוצים לו וכן, סדנאות לבירור וליבון סוגיות חינוכיות-ערכיות. כך ייוצר גם תהליך פנימי שיביא להזדהותם של המחנכים עם הערכים שעליהם להקנות לתלמידיהם. התני קבלת תפקיד המחנך רק למי שיסיים מערכת הכשרה זו. הפעלת תוכנית זו, תביא להערכתי, לשינוי המצופה בהקניית הערכים לתלמידי מערכת החינוך במדינת ישראל.</span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:130%;"></span> </div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420311285405388338" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 83px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgddNUtF8CZsD29BMX_cnVoo1B0kplFZDgy9LDa4QthiqgWta1GfSw0xLS6aRLonUGHO1_RjhecMU7aXV9bxZJ1Fu7L9JQzWH8HgBcnbEl_OwubXkX-2zKCBFmun4T8f4R9Y4QlSBEJeSs/s400/%D7%A9%D7%A4%D7%9C+%D7%A2%D7%A8%D7%9A.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-23533334866054912262009-12-07T11:39:00.001-08:002012-04-19T12:39:41.928-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong><span style="color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל</span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size:180%;color:#000099;">תפילות "על תנאי"?</span></strong><br /><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "הצופה", ל בניסן תשס"ה, 21.5.2005<br /></span><br />מאמרו של טולי פיקרש "אין לחגוג השנה את יום העצמאות" ["הצופה", כט בניסן], מהווה תמרור אדום. זה הרגע שעלינו לבצע עצירת בלמים ולא לקבל בשום פנים ואופן את הנאמר במאמר. משפט כגון, "ראוי גם שבבתי הכנסת של החוגים הדתיים לאומים לא יקיימו השנה בערב יום העצמאות תפילות חגיגיות", מהווה פגיעה חמורה ואנושה בפסיקת רבותינו, שפסקו שביום העצמאות עלינו להוסיף תפילות מיוחדות ולומר את ההלל בשם ומלכות. תהליך ההידרדרות בפסיקת רבותינו צף ועלה, כאשר תהליך פינוי גוש קטיף וצפון השומרון התחיל לקרום עור וגידים. אז החליטו מספר בתי כנסת להפסיק את התפילה לשלום המדינה.<br /><br />במחלוקת שבינינו ובין החרדים לגבי תפיסת עולמנו ההשקפתית הדתית לאומית, הם טוענים כלפינו, שאנו מקבלים פסיקות "על תנאי". המציאות הנוכחית הוכיחה שהם צודקים. האם יעלה על הדעת שאם המצב הרוחני של עם ישראל יגיע לשפל המדרגה נבטל את תפילות חגי ישראל?<br /><br />במרוצת הדורות התפתחה מסורת בקהילות ישראל להתפלל לשלומה של מלכות. התפילה מבוססת על הנאמר בספר ירמיה :"ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' " (ירמיה כט, ז). בספר עזרא, מסופר על הצהרת כורש והרשות לבנות את בית המקדש. ניתנה הוראה גם לספק את הצרכים להקרבת הקורבנות. בהמשך כתוב: "שיהיו מקריבים ניחוחים לאלוקי השמים, ומתפללים לחיי המלך ובניו" (עזרא ו, י ). גם המשנה במסכת אבות, דורשת מאתנו להתפלל לשלומה של מלכות וגם נותנת סיבה לדרישה זו. "רבי חנניא סגן הכוהנים אומר: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות, פרק ג, משנה ב). הגמרא, במסכת עבודה זרה ( ד, ע"א) נותנת פירוש אליגורי לדברי התנא רבי חנניא: "למה נמשלו בני אדם לדגי הים? שכתוב 'ותעשה אדם כדגי הים' (חבקוק א, יד). מה דגים שבים, כל הגדול מחברו בולע את חברו, אף בני אדם, אלמלא מוראה של מלכות, כל הגדול מחברו בולע את חברו".<br /><br />הרב ב"צ מאיר חי עוזיאל זצ"ל הראשון לציון כתב בשנות החמישים: "'היום הזה נהיית לעם ה' '. דבר זה ראוי לאומרו ביום זה הוא יום הכרזת מדינתנו העצמאית מדינת ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך', כי ביום הזה התפרקנו מעול שעבוד מלכות זרה בארץ ישראל... יום זה הוא יום טוב לישראל היושב בארצו ובכל תפוצות פזוריו, לדורותינו ולדורות עולם, להודות לה' חסדו, להגיד בקול זמרה וצהלה הלל ותהילה: 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".<br /><br />הגאון רבי משולם ראטה זצ"ל כתב: "חמישה באייר, שנקבע לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס תשועתנו וחירותנו מצווה לעשותו שמחה ויום טוב ולומר הלל. ואף ציבור שבעיר אחת או יחידים שקובעים עליהם יום טוב לעצמם, על נס שנעשה להם, חייבים לקיים עליהם ועל זרעם והבאים אחריהם עד עולם...וממילא פשיטא בנידון דידן, הנוגע לציבור של כלל ישראל, ויש כאן פדיון מעבדות לחרות, שנגאלנו משעבוד מלכויות ונעשינו בני חורין והשגנו עצמאות ממלכתית, וגם הצלה ממיתה לחיים, שניצלנו מידי אויבינו שעמדו עלינו לכלותינו, בוודאי חובה עלינו לקבוע יום טוב ויפה כיוונו שקבעו את היום הזה דווקא, אשר בו היה עיקר הנס שיצאנו מעבדות לחרות על יד הכרזת המדינה".<br /><br />ביום העצמאות, נודה לקב"ה על הניסים שנעשו לנו ונתפלל לשלומה של מדינת ישראל : "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, הגן עליה באברת חסדך ופרוש עליה סוכת שלומך ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך...". חג עצמאות שמח!</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:130%;"></span></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420311937540368994" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 284px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhSxjGw63VbBq2F6f3842RzxSTnewDQoE3UNUwE1_7h7HktvWetqMk4tG8eIGxXhxBQs8ee6420YjRMbURHhpsw7S5Um4l5CRmyil8ayjjfHcaE1z7sqTK35PLMP_XtlNeMQSDGYonK6fI/s400/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA+%D7%A2%D7%9C+%D7%AA%D7%A0%D7%90%D7%99.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:130%;"></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-67901168122380006222009-12-07T11:31:00.001-08:002012-04-19T09:48:28.976-07:00<span style="font-size:130%;"><span style="font-family:arial;"><br /><div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong><span style="color:#006600;">גדעון רפאל בן מיכאל<br /></span></strong><br /></span><strong><span style="font-size:180%;color:#000099;"><span style="font-family:arial;">אין לנו ארץ אחרת</span></span></strong></div></div> <div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:85%;">פורסם בעיתון "הצופה, כד באייר תשס"ו, 21.5.2006 </span><br /><br /><span style="font-size:130%;">בסוף 1939, בעקבות "ליל הבדולח", הפליגו 900 יהודים באונייה "סנט לואיס" מנמל המבורג בגרמניה אל קובה. שלטונות קובה הודיעו על ביטול אשרות הכניסה שניתנו ליהודים. האונייה המשיכה לכיוון ארצות הברית, אך גם זו סירבה לקלוט את היהודים, למרות אישורי הכניסה שקיבלו 734 מנוסעיה. אחרי מסע של כחודש בים הודיעו הולנד, בלגיה, צרפת ובריטניה על נכונותן לקלוט את היהודים, והאונייה הוחזרה לאירופה לפיזור היהודים במדינות אלה.<br />רוב פליטי "סנט לואיס" נספו מאוחר יותר בשואה, עם כיבושן של המדינות בידי הגרמנים. פרשת האונייה "סנט לואיס" הוכיחה כי ליהודים המהגרים מגרמניה אין למעשה, ארץ מקלט.<br />סיפורה של האונייה "סנט לואיס" מלמד יותר מכול על התייחסותו השלילית והאטומה של העולם החופשי כלפי בעיית היהודים הנמלטים מציפורני הגרמנים.<br />אילו היתה לנו מדינה בתקופת טרום השואה, היינו יכולים לקלוט את כל פליטי ארצות אירופה.<br /><br />הגרמנים ביקשו להשמיד להרוג ולחסל את העם היהודי. אילו הייתה לנו מדינה, ייתכן מאד והיינו יכולים למנוע השמדת 6 מיליון יהודים בשואה.<br /><br />בשואה ביקשו רבים...רבים... נקמה על הרציחות של הגרמנים.<br />בכתובת שנחקקה על קיר בית הכנסת הישן בקובל. נמצא על אחד הקירות שלא ניזוקו בדליקה הדברים הבאים: "ראובן אטלס, דע כי כאן ניספו אשתך גינה ובנך אימוש. ילדנו מירר בבכי. הוא לא רצה למות. צא למלחמה ונקום נקמת דם אשתך וילדך יחידך. אנו מתים על לא עוול בכפנו. גינה אטלס".<br />נקמת העם היהודי כנגד הרוצחים הגרמנים, הייתה הקמת מדינת ישראל.<br /><br />עתה, לאחר ההתנקות מגוש קטיף, אנו שומעים רחשים וגם קולות של ייאוש מהמדינה שלנו. שמעתי מפי רבים מדי שלא הניפו את דגל המדינה ביום העצמאות. קראתי מעל דפי "הצופה" כי רבים התכנסו פנימה לתוך קונכייתם ולא חגגו את יום העצמאות.<br /><br />יש לרבים מאתנו ביקורת על התנהלותה של המדינה. חשוב להשמיע את הביקורת ויותר ראוי להיאבק על עמדות ודעות באמצעים שמדינה דמוקרטית מעמידה לרשותנו, אך במקביל זכרו: אין לנו מדינה אחרת! עלינו לשמור על קיומה מכל משמר. אמרותיו האנטישמיות של נשיא אירן והצהרותיו לחיסול מדינת ישראל, אינם דברים בעלמא. עלינו להתייחס במלוא הרצינות להכרזותיו. בארצות אירופה ובעיקר בצרפת, גואה עתה גל אנטישמי. יודעים היהודים בארצות הללו כי מדינת ישראל תשמש עבורם מקום מקלט בטוח. לכן זכרו: אין לנו מדינה אחרת!<br /><br />בתקופה האחרונה, אנו עדים לזילות של צעירים מקרבנו כלפי צה"ל. אני שומע בסביבתי, צעירים המסיקים מאירועי ההתנקות ומאירועי עמונה, שצה"ל הוא לא בדיוק הצבא שלהם. אני מודע לכך שרק מעטים חושבים כך, אך אני מוטרד מהסחף. אין לנו צה"ל אחר!<br /><br />היה וויכוח בינינו, האם מותר להשתמש בסמלי שואה במאבק על פינוי ישובים? אני תמיד גרסתי, שאַל לנו להשתמש בסמלי השואה במאבק הלגיטימי כנגד ההתנתקות.<br />חשוב שייאמר, הלקח העיקרי והחשוב מהשואה, שעם ישראל זקוק למדינה עצמאית ריבונית וחזקה לא רק מההיבט הביטחוני אלא גם שהחישוקים החברתיים של המדינה יהיו חזקים כעבותות ברזל.<br /><br />אני סבור, שהבחירות האחרונות היו גם כעין משאל עם. העם לא נתן תמיכה מאסיבית<br />כנגד פינוי ישובים מעבר ל"קו הירוק".<br />אין להתייאש. יש לאזור כוח ותעצומות נפש כדי להשפיע על העם בתבונה, בשכל תוך כדי אהבת העם והמדינה. אַל ניתן לעצמנו להיסחף למחוזות לא רצויים. לא נרוויח מכך מאומה. רק נפסיד.<br /><br />במקביל, עלינו להשפיע על אופייה ודמותה היהודית של מדינת ישראל. אני מוטרד גם מהאפוטרופסות של מפלגות השמאל על הצדק החברתי. אין אנו שומעים במידה מספקת התבטאויות המבטאות את ההלכה יהודית וחזונם של נביאי ישראל ביחס לצדק חברתי.<br />קיומה של מדינת ישראל תלוי רבות גם באופייה היהודי. זכרו: אין לנו ארץ אחרת!<br /><br /><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420312602129571922" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 316px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiuA3CXhk85EkLxg1xl5-HIdN4ivj6TjEhEpLwreGaMP5SaXlbwq_ulnek-z5fD6xbc7bLRuAMP18Og6zIWCxZODhZH4dSolGUJF8GEnkkbgP-niMPhQAVIV12tWo-XbAVeAZHZwxkNXfE/s400/%D7%90%D7%99%D7%9F+%D7%9C%D7%A0%D7%95+%D7%90%D7%A8%D7%A5+%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%AA.jpg" border="0" /></span></div></span></span>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7057510489390062866.post-53688755000756835952009-12-02T00:23:00.001-08:002012-04-19T09:50:19.755-07:00<div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;"><strong><span style="color:#006600;">גדעון רפאל בן-מיכאל<br /></span></strong><br /><span style="color:#000099;"><strong>השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם</strong></span></span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="color:#000099;"><span style="font-size:85%;color:#000000;">פורסם "עלון שאנן", גיליון 135, ערה"ש תשס"א </span></span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><br />לפני כחודש, השתתפתי בסעודת מצווה של "שבע ברכות". כאשר נכנסו החתן והכלה לאולם, קיבל אותם הציבור בשירה הבאה: "שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד..." מתוך מזמור בספר תהילים (כד,ז).<br /><br />לעיתים, אנו עדים גם לתופעה, שמנהיג הנכנס לאולם או לאתר, שבו ממתין ציבור המעריץ את המנהיג, נוהג הציבור לשיר למנהיג את הפסוקים ממזמור זה.<br /><br />תמוה מאד, כיצד נוצרה תקלה, שבה נהפכו היוצרות, שמזמור שיר הלל ושבח לקב"ה, שר הציבור לבני האדם?<br /><br />אני מביא בפניכם את הדברים הנאמרים במדרש תנחומא, שמהם נוכל ללמוד, שלא ראוי לערוך "קבלת פנים" עם דברי שבח המיועדים לקב"ה.<br /><br />וכך נאמר במדרש תנחומא פרשת בהעלותך, ט:<br />"זה שאמר הכתוב, שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם (שם כד ז). בשעה שהכניס שלמה את הארון לבית המקדש, התחיל שלמה אומר, שאו שערים ראשיכם וגו', שהיו הפתחים שפלים, ואמר, הינשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. אמרו לו השערים, מי הוא זה מלך הכבוד. בקשו השערים לירד עליו ולרוץ את ראשו, אלולי שאמר, ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. חזר ואמר, ה' עזוז וגבור וגו', שאו שערים ראשיכם. אמר להם, התגדלו שמלך הכבוד עליכם. מיד חלקו לו כבוד ונשאו עצמן ונכנס הארון. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם חלקתם לי כבוד, חייכם, כשאחריב את ביתי אין אדם שולט בכם".<br /><br />במסכת שבת (ל, ע"א), קיימת מקבילה:<br />כשבנה שלמה המלך את בית המקדש ביקש להכניס הארון לבית קודשי הקודשים. שלמה לא הצליח במשימה. שערי בית המקדש דבקו זה בזה ולא איפשרו לו להכניס את הארון לבית המקדש.<br />"אמר שלמה עשרים וארבעה רננות (תפילות, תחנונים) ולא נענתה תפילתו. שערי בית המקדש לא נפתחו. הוסיף שלמה תפילה ואמר: "שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד". מיד השערים רצו לבלוע את שלמה. השערים "חשבו" שבפסוק זה הוא מתכוון אל עצמו.<br />שאלו אותו השערים: מי הוא זה מלך הכבוד? השיב להם שלמה: "ה' עזוז וגיבור". חזר שלמה ואמר: "שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה" גם תפילה זו לא נענתה. שערי בית המקדש לא נפתחו. חזר ואמר תפילה נוספת: "ה' אלוקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך". (דברי הימים ב, ו, מב) - מיד נענה. שערי בית המקדש נפתחו. שלמה הכניס את ארון הברית לבית המקדש.<br /><br /><strong>המסקנה המתבקשת מדברי חז"ל, שאין לשיר מילים ממזמור זה לבני האדם. הרוצים לקבל פני חתן וכלה ופני מנהיגים בשירה, עליהם למצוא שירים, המבטאים את מידת הצניעות והענווה הראויה.</strong></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:130%;"></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5568279537771197378" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 272px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiZrv9SGENfHLCERf7whDPhf8QWaMMLrvCGvBN2WVRjKa9QsSlw6fOqhPJRTgN1AVDNk6sC2WanFJGEolnrJMczfiFiAKDrHFaCUtORdS7a-ui08ShDqargmJsHuWuZD95Tyc4r3pI2TZE/s400/%25D7%25A9%25D7%25A2%25D7%25A8+%25D7%25A2%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259F+%25D7%25A9%25D7%2590%25D7%25A0%25D7%259F.jpg" border="0" /><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:Arial;font-size:130%;"></span></div>גדעון רפאל בן-מיכאלhttp://www.blogger.com/profile/16825458210970257290noreply@blogger.com0